סיגריה אחרונה- פרק 43

הסתכלתי על סלע, הוא היה נראה מיואש. הוא לא הבין מה עובר עליו, הוא לא הבין איפה הוא, הוא היה נראה המום. כשחשבתי על הדברים שגבע יכול לעשות ידעתי שיש לו את היכולת לפגוע באדם. אם הוא הגיע ללהטריד אותי מינית בטח להרביץ למישהו ולעשות לו משהו מסוכן זה קטן עליו. האידיוט.
" אתה זוכר עוד משהו? ".
" אני לא חושב.. " הוא נאנח, " את חושבת שאת יודעת מי זה? ".
" אני חושבת שכן " אמרתי לו, " הוא מורה לאומנות פה ".
" את חושבת שהוא פגע בי? ".
" אני לא יודעת מה הוא עשה לך.. " נאנחתי. השעה הייתה מוקדמת בבוקר, הדבר היחיד שרציתי היה לישון. במקום זה מצאתי את עצמי יושבת על הרצפה ובוהה בסלע שלא מבין איפה הוא ומה הוא עשה.
" עשיתי לך משהו? " הוא שאל אחרי שתיקה.
" אפשר לא לדבר על זה? " ביקשתי.
" אז כן.. " הוא נאנח, " כמה רע זה? ".
" מספיק רע בשביל שאני לא אדבר איתך יותר בחיים ".
" עד כדי כך? " הוא שאל בעצב.
" כן.. " נאנחתי. השתיקה גברה, לאף אחד מאיתנו לא היה מה להגיד. הסטירה שרציתי לתת לסלע הייתה חזקה כל כך, התבשלה בידי, אבל לא יכולתי להכות אותו. הוא לא זוכר שום דבר. אבל מה אם הוא עובד עליי? מתי לעזאזל אני אמורה לדעת מתי הבנאדם אומר שקר ומתי הוא אומר אמת?
" איך אני יודעת שאתה לא משקר לי עכשיו? " שאלתי.
" מה האינטרס שלי? ההורים שלך שלחו אותי כדי לשמור עלייך.. " הוא נאנח. זה נשמע יותר אמיתי מכל דבר שהוא אמר בשבוע האחרון. החלטתי שאני כבר לא צריכה לפחד ממה שהוא יכול לעשות לי. קמתי ועברתי להתיישב לידו. שנינו אני חושבת הסתכלנו על אותה נקודה בחדר, לא ממש היה משהו אחר לעשות.
" אני מצטער.. " הוא אמר לי לבסוף.
" זה לא היה בשליטה שלך.. " אמרתי לו. דמעות לא חנקו לי את הגרון, אבל אני זכרתי את הכאב. כל מה שקרה באותו ערב הדהד לי עכשיו בראש. הנשיקות העולות והיורדות, התחושה המגעילה וההנאה שהייתה לסלע מהדברים האלה. עכשיו אני יכולה לקשר. גבע הטריד אותי מינית וסלע ניצל אותי מינית. זה מה שהם רוצים?! הם רוצים לשבור אותי מבחינה מנטלית בקטע הזה כי הם יודעים שכל דבר אחר זה לא מזיז לי? מה הפדופיל הזה רוצה ממני?! אני חייבת לעשות משהו כדי להעיף את המשוגע הזה מפה.
" ליזי? " סלע שאל ואני העברתי את המבט אליו, " את בסדר? ".
" חצי.. " נאנחתי, " אני אהיה בסדר ".
" יש משהו שאני יכול לעשות כדי לכפר על מה שעשיתי? את בכלל רוצה לספר לי מה הלך שם? ".
" עזוב זה לא.. זה לא חשוב אני לא רוצה להיזכר בזה ".
" אוקיי.. יש משהו? ".
" אני לא חושבת, זה העסק שלי אני צריכה לפתור את זה ".
" ממש גרמתי למשהו? " הוא שאל עדיין לא מבין.
" גרמת לזה שיותם לא מדבר איתי עכשיו.. זה בקטנה ממה שעשית " אמרתי לו ולא הסתכלתי עליו. הוא נראה לי בשלב הזה בלע את הלשון שלו, אבל רק כדימוי, הוא פשוט שתק ולא יכל להוציא מילה מהפה. היה נראה שכואב לו ממעט המבטים שהעברתי אליו.
" קנאה? " הוא שאל.
" מה? " שאלתי.
" עשיתי את זה כי קינאתי? " הוא שאל.
" לפי המילים שלך כן.. אבל אני לא יודעת כמה מה שהוצאת מהפה היה נכון או היה בהשפעה של מישהו אחר ".
" את חושבת שהוא סימם אותי? " הוא שאל אותי מיואש.
" אני באמת לא יודעת.. אבל בית הספר הזה מלא במשוגעים, הוא יכל לעשות הכל ".
" אז מה הוציא אותי מזה? ".
" גם לזה אין לי תשובה.. " נאנחתי. מרחוק ראיתי את קופסת הסיגריות שלי יושבת על השידה. קמתי אליה והרמתי אותה. בדקתי כמה יש בה. בדיוק שתיים. " הפסקת סיגריה? " שאלתי אותו.
" רעיון טוב " הוא אמר לי בחיוך קטן. יצאנו מהחדר והלכנו לשבת לנו במקום מסתור, דווקא הפעם לא הלכנו לגרם המדרגות שלנו. כל אחד התחבר לבד לשקט של הבוקר, לקור של הבוקר, לסיגריה ולריח שלה, לאפלוליות שנובעת ממנה. ישבנו שותקים, מביטים למקומות אחרים, לא מחליפים בינינו מילה. היה דווקא משהו מושך בסיטואציה הזו. הרגשתי שאני רוצה להתכסות בסוג של מגן, בסוג של חיבוק שיכול לשחרר אותי מכל הרע שאני מרגישה פה. ידעתי אבל שאם אני אעשה משהו אני אתחרט עליו ולא יהיה דרך חזרה. יותר מכל הרגשתי באותם הרגעים שמה שאמרתי לאיתן הוא נורא נכון, שהדבר היחיד שמשאיר אותי שפויה פה זה לדעת שיש מישהו שאוהב אותי. אם אפילו למישהו אחד לא היה אכפת ממני כבר מזמן הייתי נשברת. אומרים שהאהבה חזקה יותר מהכל, רק פה אני מאמינה בזה.
" תגיד.. " שאלתי לבסוף, " אתה זוכר שאמרנו שפעם נברח מפה? " שאלתי בחיוך קטן.
" באחת השיחות שלנו.. הראשונות כשרק התחברנו. למה נזכרת בזה? " הוא שאל בחיוך מתוק.
" כי המחשבות האלה עולות לי שוב בראש " אמרתי לו.
" מה הפעם קרה? כבר איזה זמן שזה לא בער בך.. ".
" כשפוגעים בי במקומות הכי עמוקים ורגישים שלי הדבר היחיד שאני רוצה זה לברוח ".
" אני שוב מצטער.. " הוא נאנח, " לא מגיע לך ".
" אני אעבור את זה כמו בערך כל דבר " אמרתי לו נחושה. הזריחה הקטנה של הבוקר כבר הגיעה, ואני הרגשתי איך עם השמש העולה העיניים שלי רק רוצות להיעצם. הבעיה היא שזה היה תחילתו של יום לימודים כמו כל שאר הימים הרעים פה. מעניין אם מבחוץ למקום הזה הזריחה יפה יותר.