סיגריה אחרונה- פרק 40

אני הלכתי אחרי סלע, פוחדת מכל צעד שעשיתי. הוא הוביל אותי למגורי הבנים, נכנסנו לחדר שלו. רק המחשבה שאני, סלע וסכין לבד בחדר הלחיצה אותי. הוא הכניס אותי פנימה ונעל את הדלת. הוא הסתכל עליי במבט מפחיד, מבט שגרם לי להצטמרר בכל גופי. אם הוא רוצה להרוג אותי למה לעזאזל ההורים שלחו אותו לשמור עליי?! זו הייתה המטרה הזדונית שלו מאחורי המסכה הזו? זה באמת מה שיעשה לו טוב? לרצוח מישהו? ולמה שהוא יאיים בסכין? לעזאזל זה פשוט לא הגיוני. החלטתי שאסור לי להראות פחד, שאני צריכה למצוא את הטיימינג המושלם לברוח מכאן.
" מה אתה רוצה ממני? " שאלתי אותו. הוא הסתכל עליי.
" שלא תחשבי לברוח. הדרך היחידה לפתוח את המנעול הזאת זה בדרך שאני יודע עליה. ואם רק תתקרבי לדלת לא יהיה לך טוב ".
" סלע מה אתה רוצה? " שאלתי.
" תורידי חולצה " הוא הורה לי. סליחה מה? מה הוא חושב שאני? מה הוא חושב שהוא יבקש ממני לעשות משהו כל כך אינטימי כמו זה ואני פשוט איענה לזה? אני פשוט לא זזתי. הסתכלתי עליו ולא יכולתי לזוז. " לא שמעת מה אמרתי? " הוא אמר, " תורידי חולצה ".
" למה? " שאלתי.
" חמודה פה לא שואלים למה " הוא אמר ושיחק עם הסכין שלו. עשיתי מה שהוא אמר לי. זרקתי את החולצה שמאלה. לא האמנתי שזה מה שאני עושה. יותם, יותם שלי.. חשבתי בליבי, אני כל כך מצטערת. סלע הוריד את חולצתו ממנו ונשכב על המיטה שלו.
" עלי עליי ותתחילי לנשק את הצוואר ואת הבטן שלי ".
" מה? " שאלתי אותו עדיין לא מבינה, לא מעכלת, חוששת. בחיים לא הייתי פחות חזקה ממה שהייתי באותם רגעים. זה לקחת לי את הדבר האחרון שהוא שלי, הדבר האחרון שאני מחליטה מה לעשות איתו, את האהבה שלי לחיבור עם אנשים ופשוט להרוס אותה. ולא יכולתי להתנגד. אני לא רוצה למות, לא ככה, לא היום, לא בתקופה הזו. יש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות.
לא הייתה לי ברירה. התקרבתי אליו לאט לאט, גופו כבר התמקם במיטה. עליתי עליו, רגל ימין ורגל שמאל מבין שני צדדיו והתכופפתי אליו כדי לנשק את בטנו, עליתי וירדתי, מנסה לגרום לו להרגיש טוב עם עצמו. המעשים האלה הגעילו אותי, רק שהוא לא יבקש עוד משהו כזה. מה הוא בכלל רוצה ממני? היה ונגמר, ובקצב הזה עם המעשים האלה זה לא יחזור. שמעתי אותו נאנח, כנראה שהוא אהב את הדבר הזה. זה כל כך עשה לי רע, הרגשתי כל כך מחוללת אחרי זה.
" תנשקי אותי ליזי " הוא אמר לי בלחישה. לא, עד כאן.
" על השפתיים? " שאלתי מסתכלת עליו.
" כמובן " הוא אמר לי.
" לא " אמרתי לו, " עד כאן ".
" מה אמרת? " הוא אמר והרים קצת את ראשו כדי להסתכל עלי. אני עדיין הייתי מעליו. הרגשתי כל כך רע עם עצמי, כל כך נבלה, קטנה, פחדנית, זנותית. " ליזי תעשי מה שאמרתי לך ".
" סלע למה אתה עושה לי את זה? חסר לך סיפוק מיני אז אתה משתמש באיומים בפאקינג סכין כדי לשכנע מישהי לשכב איתך? ".
" איפה ראית בדיוק סקס? " הוא שאל, " לא עשינו את זה בונבון ".
" אל תקרא לי בונבון " אמרתי.
" תמשיכי " הוא הכריח אותי ונשכב שוב באותה פוזיציה, לא היה לי מה לעשות, לא יכולתי להתנגד. מה כבר יכולתי לעשות? זה פשוט המשיך ככה, אני לא יודעת כמה דקות פשוט עשיתי מה שהוא אמר לי לעשות. בשלב מסוים ידיו של סלע נשלחו אל המקום האסור, המקום שהוא רק שלי. הוא ניסה לפתוח את הרוכסן שלי, שלא יעז הבן זונה הקטן הזה.
" אני יודע שאת רוצה את זה " הוא אמר לי בחיוך מתנשא.
" מי אמר לך שאני רוצה את זה? זה שקר " אמרתי לו עם ביטחון.
" אל תשחקי אותה ילדונת.. התחרמנת עליי מהרגע הראשון שראית אותי ".
" אתה צוחק איתי נכון? ".
" מישהו אמר לך להפסיק? " הוא שאל והסתכל לי בעיניים.
" למה אתה עושה לי את זה? נקמה על משהו? על זה שאני עם יותם? לא היית אמור לשמור עליי? ".
" אמור.. הדג הזה טעים ".
" הבדיחה הזו כבר מזמן לא מצחיקה " אמרתי לו והמשכתי לנשק את בטנו וצווארו. שום תחושה של הצטממררות, הנאה או התחרמנות עברה לי בגוף, רק תחושה של גועל.
" אפשר לשאול אותך משהו? " שאלתי באומץ.
" אוקיי " הוא אמר לי כשהוא נהנה מכל מגע שלי על גופו.
" הכל היה משחק? כל מה שהיה בעבר היה משחק כדי לגרום לי להיות הבובה שלך בסוף? עכשיו תשתמש באיום הזה כל פעם כשתרגיש קצת מגורה? ".
" אל תדברי בשפה גבוהה איתי כשאת מחרמנת אותי " הוא אמר, עלה לי גיחוך קטן אבל לא הוצאתי אותו לאוויר העולם. " ולא, כלום לא היה משחק ".
" אז למה? " שאלתי אותו. הפסקתי לנשק את בטנו והסתכלתי לו בעיניים. ראשי היה מעל ראשו. אם הוא רק יעז לנשק אותי עכשיו הוא יקבל את הסטירה הכי כואבת של החיים שלו.
" סיימת פה " הוא אמר. אני קמתי מעליו ונעמדתי, מסתכלת על כל תזוזה של גופו. " את מוזמנת להתלבש ".
" אתה מטורף.. " נאנחתי. לקחתי את החולצה שלי ולבשתי אותה. לפחות הוא לא ראה חלקים אינטימיים בגוף שלי. אפילו את החזייה הוא לא אמר לי להוריד, המצב שלי יחסית טוב. טוב, זה רק עניין של דעה. העיניים של סלע עדיין נראו מסוממות, מעניין אם הוא יזכור את כל זה בבוקר. מה שבטוח הוא שאני לא אדבר איתו, אין שום סיכוי שבעולם.
" אתה תיתן לי לצאת מפה? " שאלתי אותו עדיין בלי פחד.
" רק שנייה " הוא אמר לי. הוא התעסק עם טלפון שהיה לו בחדר, זה לא היה נראה כמו טלפון נייד. תוך כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת. הסתכלתי על שעון שהיה אצל סלע בחדר והשעה הראתה עשר וחצי. זה הכל? חשבתי לעצמי. סלע ניגש לפתוח את הדלת, ראיתי שיש איזה קומבינה בפתיחת הדלת שלו. דפוק הילד. הוא פתח את הדלת והאדם האחרון שהיה צריך לעמוד שם עמד שם. התקרבתי לאט לאט לדלת, מסתכלת לו בעינים כל הזמן, לא יכולה להוריד מהם את העיניים. המבט המחויך הפך למבט עצוב.
" מה קורה ליזי? " הוא שאל.
" כלום הכל אה.. " אמרתי כמעט על סף בכי, " בסדר ".
" בטוח? " הוא שאל מודאג.
" סלע אפשר ללכת? " שאלתי.
" בטח מותק " הוא אמר לי ואני בדיוק עמדתי מתחת למשקוף כששמעתי את סלע אומר מאחוריי " חברה שלך מזיינת טוב ". יותר מזה לא הייתי צריכה לשמוע כלום. הדמעה הראשונה כבר הגיעה.