סיגריה אחרונה- פרק 33

אחרי הפסקת הסיגריה המאוד מצחיקה ביני לבין יותם, כשהוא ניסה בכל כוחו להרגיע אותי ולנסות לשמח אותי, חזרנו לכיתה. המורה הודיעה שהשיעור יהיה שיעור לא רגיל, שמגיע מישהו לדבר איתנו על פרויקט שמתחיל בבית הספר. לא התלהבתי יותר מידי. כשהוא נכנס כולנו השתתקנו. הוא הביא איתו קופסא גדולה. הוא הוציא את אחת הקופסאות שבה ואז התחיל לדבר: " זאת מצלמת וידאו. כמו שאתם בטח יכולים לראות " את זה הוא אמר בחיוך. " אנחנו מתחילים פרויקט בחסות בית הספר, כן החסות היא על המצלמות האלה. כל אחד מכם יקבל מצלמה ואנחנו רוצים שתעשו סרט בעצם על החיים בפנימייה, על דברים מיוחדים, תסקרו איזה אירוע או חוויה, שיעור או למידה.. אפילו למידה למבחן. אנחנו רוצים לראות מה עובר עליכם פה בבית הספר. מהיום ולמשך תקופה יהיו לכם שיעורים של עריכה, אבל אתם בעצם הבמאים של הסרט הזה. זה לא דורש המון, וזה לא אומר להסתובב איתה כל הזמן ולצלם את מה שקורה לכם בחיים, אלא לבחור איזה משהו שבו אתם רוצים להתמקד. מועד ההגשה הוא בעוד חודשיים, ממש לפני החופשה הבאה, לפני פורים. אנחנו סומכים עליכם ואנחנו יודעים שתעשו את זה בצורה הכי טובה ".
" אפשר זוגות? " שאלה אחת הבנות בכיתה.
" רצוי שלא, אבל אם את מתקשה אז תפני למורה, תסבירי את המצב ואז נאפשר ".
" אתה מטעם בית הספר? " שאל אחד אחר.
" כן אל תדאגו, זה פרויקט מיוחד שאנחנו מתחילים איתו השנה, שהוא התגלגל כבר כמה שנים ורק עכשיו יצא לפועל ".
" מה המטרה הסופית של זה? " שאלתי וכל העיניים הופנו אליי. כולם התפלאו שאני בכלל מדברת.
" להכיר את חיי התלמידים פה בבית הספר, כי אנחנו מודעים רק לחלק הלומד, ולא לחלק החברתי ".
" אבל בשביל מה זה טוב? החיים שלנו פה זה דבר פרטי, למה אתם אמורים לדעת מה הולך פה? במילא יש פה מצלמות אבטחה " אמרתי נחושה.
" ליזי זה לא הזמן להתווכח " העירה המורה, מורה שלא סבלתי.
" אבל אני רוצה להבין.. בשביל מה להכניס משהו ציבורי לחיים שהם תכלס חיים פרטיים? ".
" כי אנחנו יודעים שהמסגרת פה היא לא קלה.. וחוץ מזה יש בזה דבר חוויתי ".
" יש לך דוגמאות של סרטים שהיו כאלה? שנדע לפחות ממה להתחיל? " שאלתי.
" זה ממש לא משנה. אתם יכולים לצלם כל דבר ואחרי זה לערוך את זה איך שתרצו. לעשות ראיונות עם חברים, לצחוק פשוט.. תעשו משהו חוויתי ".
" ומה אז? תעשו יום הקרנות כמו פתטיים? ".
" ליזי אני מבקשת להפסיק עם הדיבור הזה! " היא אמרה.
" זה בסדר.. " האיש הרגיע, הוא חייך אליי חיוך קטן וכיוון את מבטו אליי, " בואי אליי בסוף השיעור ואני אסביר לך את כל הפרטים. ולכם " הוא פנה לשאר הכיתה, " שיהיה המון בהצלחה ".
" רגע אבל! " צעקה אחת הבנות, " המצלמות ישארו איתנו? ".
" אה, שכחתי את הפרט החשוב. ילדים שהסרט שלהם יהיה באמת יוצא מן הכלל יזכו להשאיר את המצלמות אצלם. במידה ומשהו יקרה למצלמות ההורים שלכם יצטרכו לשלם על הנזק וגם אתם תפסידו מזה. זה חלק מהציון השנתי שלכם. להתראות " הוא אמר ויצא מהכיתה. אה יופי, אני גם לא אמצא אותו כדי לדבר איתו. אבל אני בכלל לא רוצה.
הכית הייתה כולה רועשת אחרי העניין הזה, השיעור לא חזר לקדמותו. המורה קראה אחד אחד ונתנה לו מצלמת וידאו. היא קראה את השם שלי ואני ניגשתי בלי רצון אל המורה.
" אם את לא רוצה את יכולה לומר " היא אמרה כשהיא לא מסתכלת עליי.
" דווקא יהיה בזה משהו מעניין " אמרתי בלי התרגשות. היא הרימה את מבטה, סקרה את המבט שלי כדי לראות אם אני אמיתית ורצינית ואז הגישה לי את המצלמה. היא איחלה לי בהצלחה, אמרתי תודה קטנה וחסרת כל חשיבות וחזרתי להתיישב במקום שלי. הצלצול נשמע. ההפסקה הגדולה של שתיים התחילה. לא הייתי רעבה, בכלל, אז פשוט הלכתי לכיוון גרם המדרגות שאני כל כך אוהבת.
" לא ידעתי שאתה פה " אמרתי ונעצרתי בסוג של תדהמה. סלע ישב על המדרגות שלי וחייך אליי חיוך קטן ואז נשף את עשן הסיגריה מפיו.