סיגריה אחרונה- פרק 30

שבוע עבר. שבוע עבר וחלף. בשבוע הזה המשכתי לבקר את איתן, אבל רק פעמיים כי יותר מזה לא הרשו לי לצאת מבית הספר. השיחות שלי ושל גלית, המורה להיסטוריה נהיו עמוקות יותר. היא ממש הכירה אותי עכשיו. הפתעתי את עצמי מכמות הפתיחות שרכשתי לבנאדם. דיברתי איתה כמעט על הכל, על המחשבות על המקום הזה, על המשפחה שלי, על איפה שבאתי ממנו. הרגשתי בטוחה להגיד לה את כל הדברים האלה. רק דבר אחד הסתרתי- את הנבואה של איתן שמרתי בסוד.
איתן התאושש לאט לאט אבל הוא עדיין בשיקום במחלקה. לא קל להתגבר על מקרה התאבדות. הרופאים ניסו לבדוק מה עכשיו נכון לעשות עם איתן, איך להוביל אותו בחזרה לדרך הישר. האמת שאני דאגתי לו. הרגשתי שבית החולים מתחיל להימאס עליו, שהוא רק מחפש איך לפרוץ את הגבול ולברוח משם. אני חושבת שהוא רצה לחזור למסגרת מסוימת. אבל בעצם, למה שהוא ירצה לחזור לבית ספר של מנהלת פסיכופטית? הוא הרי ראה בנבואה שלו שהמנהלת עומדת לירות באחד מאיתנו, או בעקיפין לתת את האישור לירות באחד מאיתנו.
ואני? המחשבות על אותו הרגע, הרגע שאמור לבוא, לא חדלו לרגע. נסגרתי הרבה יותר בשבוע הזה. דיברתי עם יותם אבל לא יותר מידי, בכלל לא הלכתי לבקר את גבע או לקדם את התוכניות לשינוי והפיכה. העדפתי לשתוק, העדפתי לא לעשות בעיות. פשוט הלכתי, למדתי, אכלתי, חזרתי לחדר, התקלחתי וישנתי. זה סיכום של כל המעשים שלי בשבוע האחרון. הרגשתי שאני רוצה לתת לעצמי מנוחה, אפילו לא ידעתי ממה.
השבוע היה די רגיל, טוב.. חוץ מדבר אחד.
באחד הימים אמא התקשרה למזכירות בית הספר. " ליזי קידר מתבקשת להגיע למזכירות " נשמעה הכריזה בבוקר רביעי. עשיתי כדבר הכריזה והלכתי לבניין המזכירות. המזכירה אמרה לי שאמא שלי על הקו ושאני יכולה ללכת לדבר איתה באחד החדרים הנפרדים. דיברנו קצת, האמת שבכלל לא היה לי הכוח או הרצון לדבר איתה. היא הסבירה לי שכמה דברים השתנו. אני התחלתי לדאוג, לא הבנתי את הכוונה שלה. בסופו של דבר היא אמרה שאבא והיא צריכים לצאת לשליחות בחו"ל לשלושה שבועות ושמחובתה להגיד לי על כך. התעצבנתי. מה זה ' מחובתה להגיד לי? ' היא חייבת להגיד לי. ולבית הספר. כאילו מה? אם ובמידה אמן ירצו לשחרר אותי מהכלא הזה בשלושה שבועות הקרובים, לאן אני בדיוק אחזור. או יותר נכון, אם אני אגיע הביתה ואראה שהוא ריק, להתחיל לפחד או לצהול מאושר? וזה בציניות כמובן תירגעו, אני לא רוצה שיקרה להם משהו. היא אמרה לי שהם נוסעים אבל הם מבטיחים ליצור איתי לפחות פעמיים קשר משם. אני אמרתי לה שבאמת אין צורך אבל היא בכלל לא הקשיבה, היא אמרה שהיא רוצה. או, יופי באמת, עכשיו זה הרצון מדבר. קודם הדאגה לא דאגה שלה, ועכשיו זה.. פשוט איחלתי לה נסיעה נעימה וניתקתי את הטלפון לפני שהיא יכלה להגיב. שנאתי את עצמי על שהגעתי למצב כזה, שככה אני מדברת עם אמא שלי, אבל אין מה לעשות- זו היא בעיקר הכניסה אותנו למצב הזה.
היום בבוקר התעוררתי והבנתי שאני בכלא הזה כבר שבועיים. השבוע הראשון היה סיוט, השבוע שאחרי עבר די מהר.. חלמתי שרוב השבועות יעברו ככה, בלי הרבה דרמה.
אחרי השעה השלישית של שיעור היסטוריה פנתה אליי גלית וביקשה שאני אבוא לשיחה במקום השיעור הרביעי, מתמטיקה. היא אמרה שהיא דיברה עם המורה שלי והיא הסכימה לשחרר אותי מהשיעור. גלית אמרה שהשיחה היא די חשובה. הקשבתי לה.
הלכתי אחריה והתיישבנו באחד המקומות הפרטיים של המורים, בחוץ באיזה גינה. האמת מקום מקסים. היא התחילה לדבר, שאלה מה נשמע איתי וכל שיחת החולין המייבשת שלפני ואז היא הגיעה לנושא העיקרי.
" אני חושבת שאני צריכה להגיד לך משהו.. " היא אמרה, " אני מרגישה צורך לשתף אותך במשהו אישי שלי אחרי כל השיחות האמיתיות בה חשפת בפניי דברים ממך ומעברך ".
" אוקיי " אמרתי בחיוך, " תרגישי חופשי ".
" ביני לבין איתן אברהם קרה משהו, מערכת יחסים.. יותר מהקשר שבין מורה לתלמיד.. " היא אמרה והסתכלה עליי.
נאנחתי. " אני יודעת " אמרתי.
" את יודעת? " היא שאלה בפליאה.
" שמעתי את אחת השיחות שלכם כשרק הגעתי לכאן. הוא דיבר על זה שהוא מנסה לבדוק מי אני ומה אני, אבל הוא גם אמר שאני ילדה מסוכנת. ואז אמרת איזה משהו והוא אמר ' ומיד התאהבת בי הא? '. הייתי מופתעת אבל הבנתי שאין לי כל כך הרבה מה לעשות עם זה. לא רציתי לחשוף את זה כי לא עושים דברים כאלה, כי לא רציתי לעשות לאף אחד מכם רע. הדבר היחיד שעשיתי היה לסחוט את איתן בזה כדי שהוא יחזיר לי את הסיגירות שלי, דבר שגם לא כל כך הצליח. אני גם יודעת שזה נגמר.. אני לא רוצה לקחת קרדיט אבל יש לי קשר גדול לזה- אני זו שאמרתי לו שאם זה ימשיך ויתגלה זה יפגע לך במקצוע ".
" וואו " היא נאנחה.
" כן… " אמרתי.
" תודה " היא אמרה בחיוך.
" בכיף.. זה לא משהו שדרש ממני המון ".
" תגידי משהו " היא אמרה והפניתי את המבט שלי אליה, " הוא אבל סיפר לך יותר מזה?.. מה קרה אחרי? ".
" מה קרה אחרי? " שאלתי לא מבינה.
" התינוק " היא אמרה והעיניים שלי נפתחו לרווחה.