סיגריה אחרונה- פרק 23

בחלום דמיינתי שאני רצה, בתוך שדה גדול של פרחים, אבל פרחים שכבר יובשו, פרחים בזמן שלכת. הפרחים האלה היו צהובים צהובים, והמגע שלהם על האור שלי היה די מעקצץ. זה דקר אותי אבל זה היה לי כיף. השמש הייתה ישר במרום השמיים. התאפקתי שלא להציץ בה. המשכתי לרוץ ולרוץ, לא התעייפתי לרגע. לא ברחתי ממשהו, אלא ניסיתי למצות את המרחב הגדול שיש לי לרוץ אליו. לבשתי שמלה לבנה, כמו של חנהל'ה בשמלת השבת, הספר שאמא הייתה אוהבת להקריא לי כשהייתי קטנה, ורצתי בלי לחשוב. שום מחשבה לא הציקה לי במוח. הריצה הזו הייתה רגועה ושלווה, רצתי בלי מטרה. השדה לא נגמר, שום דבר לא הפריע לי לרוץ. רצתי ורצתי, לא כלואה לשום מקום. השיער שלי הדבדר ברוח, רוח קלה ונעימה. היא הייתה כמו רוח שורקת, שאתה מקשיב רק לה. פתאום עצרתי, הסתכלתי לאחור, השיער שלי פגע לי בפנים. נעמדתי והסתכלתי אל האופק, למקום שממנו התחלתי לרוץ. לא ידעתי איפה נקודת ההתחלה. עצמתי עיניים, נשמתי נשימה אחת עמוקה והתמסרתי אל האדמה. נפלתי אחורה, מרגישה את מרכז הגוף שלי, את הכובד שלי נופל ישר אל הפרחים. הגב שלי אמר תודה, המוח שלי אמר תודה, המחשבות נרגעו לרגע.
" ליזי… " שמעתי קול קורא לי מתוך השמיים. הדמות שלי בחלום התחילה לזוז, כאילו היא עוד דקה נעלמת. פקחתי עיניים לאט לאט.
" הגיע הזמן לקום " אמר לי סלע ונישק לי בלחי. קמתי לאט לאט, חיוך שטף לי את הפנים.
" ישנת טוב אני מבין.. ".
" סתם איזה חלום " אמרתי בחיוך.
" כיף לראות את החיוך שלך על הפנים.. ".
" תודה " אמרתי בחיוך, " איך ישנת? ".
" בסדר גמור, הייתי נורא עייף ".
" אני מצעטרת על הלילה " אמרתי בפרצוף קצת עצוב.
" זה בסדר " הוא אמר בחיוך, " בואי- עוד מעט מתחילים הלימודים ".
" סיגריה " ביקשתי ממנו.
" עוד לא שלוש דקות ערה וכבר רוצה סיגריה ". הוא צחק.
" יום קשה מצפה לכוחותינו, לא? ".
" אין לנו המון זמן.. " הוא אמר.
" אז זה לא? ".
" את רוצה לספר לי על מה חלמת? ".
" על מקום טוב יותר " אמרתי לו בבטחה, " מקום שקט.. לא יודעת.. שאני רצה בתוך שדה בלי סוף ובלי התחלה, בשמלה לבנה, מאושרת. נופלת לי אל תוך הפרחים ומרגישה רגועה.. לא הרגשתי רגועה כבר כמה שנים ".
הוא חזר להתיישב לידי. הוא הניח את ידו על ידי.
" מה את חושבת שגורם לך להרגיש ככה? " הוא שאל בלחישה קטנה ובחיוך.
" אולי אתה.. " אמרתי בחיוך, " אולי השיחות שלנו.. בטח שלא המקום הזה " אמרתי.
" את חושבת שטוב לך? " הוא שאל.
" אני באמת לא יודעת ".
" את יודעת… אני שמח שהכרתי אותך ".
" אתה באמת מתכוון לזה? " שאלתי.
" בטח שאני באמת מתכוון לזה.. החיים שלי שמחים יותר, למרות שאני די תקוע פה. את מצליחה לגרום למקום הזה להיראות טוב. את באמת רוצה לעשות פה איזה שינוי, להפוך את המקום לטוב יותר.. ואני איתך בכל מה שתבחרי לעשות ".
" אני מפחדת שאני אאבד את זה " אמרתי.
" ולמה שזה יקרה? " הוא שאל בחיוך קטן.
" תראה את המקום הזה.. גם איתן איבד את זה- חשבתי שהוא הבנאדם הכי הגיוני שיש ".
" למרות כל מה ששמעת? ".
" אני באמת לא חושבת שאני יכולה עכשיו לבקר מישהו בבית החולים.. זה לא יעשה לי טוב ".
" אז אל.. את רוצה שאני אלך בשבילך? ".
" אני רק רוצה לדעת מה המצב שלו.. ".
" אני אלך לבדוק. את תתלבשי, תלכי לעשות הפסקת סיגריה, ובשיעור הראשון אני רוצה לראות אותך יושבת יפה ונקייה ומוכנה למפגש עם ההורים ".
" מתי הם מגיעים? " שאלתי.
" סביבות הצהריים. יאללה, בוקר טוב לך " הוא אמר בחיוך ופנה לכיוון הדלת.
" לא ירצחו אותך שהיית פה כל הלילה? ".
" מקסימום ישימו אותי בחדר המשוגעים.. והם לא כי זה יום הורים ". הוא צחק.
" נתראה עוד מעט " אמרתי בחיוך.
" תחשבי על החלום הטוב שחלמת " הוא אמר בחיוך ויצא מהדלת. אני הלכתי לכיוון הארון ולבשתי את הבגדים הכי חגיגיים שמצאתי. לקחתי סיגריה אחת בכיס ויצאתי החוצה.