סיגריה אחרונה- פרק 19

" אז אני גבע כמו שכבר שמעת, אני מורה לאומנות פה ".
" אומנות? מלמדים אומנות פה בבית הספר? ".
"מגמה קטנה שמעט יודעים עליה.. יש הרבה ילדים שהמקום הזה בשבילם הוא רגע להתנתק.. ".
" הבנתי.. ואיך אתה יכול לעזור לי? ".
" תלוי " הוא אמר בחיוך, " למה באת? ".
" יותם אמר לי שאתה אדם שאני יכולה לסמוך עליו ושאיתי ביחד אתה יכול לשנות כמה דברים לא טובים שקורים פה בבית הספר ".
" מה מפריע לך פה אם מותר לי לשאול? ".
ניסיתי לחשוב כדי לנסח טוב את מה שרציתי להגיד. " הרדיפה לשלמות ".
" אוו " הוא אמר ואז חייך, " אני מבין שאני מדבר עם ילדה עמוקה ".
" פעם ראשונה שמישהו אומר לי את זה אבל כן, אני חושבת ".
" הוא לא בית ספר כל כך נורא בעצמו.. אבל יש בו כמה דברים שצריך לשנות ".
" תראה אני כן מבינה את היכולת של בית הספר הזה באמת לעזור פה לילדים לעבור שינוי ואפילו שינוי חיובי בחיים שלו, אבל המנהלת והסגל מחנכים לשלמות שאני פשוט לא יכולה להשלים איתה.. מן רדיפה כזו שכל מי שיצא מפה יהיה משהו מיוחד בעתידו, ימצא את עצמו, יהיה הכי טוב במה שהוא יבחר לעשות. והערכים לדעתי שצריך להנחיל פה לתלמידים הם שהעולם הפתוח הוא לא עולם קל, ושהם נותנים לנו את הכלים להתמודד איתו. זה לדעתי המסר העיקרי שצריך לתת בית ספר לתלמידים שלו ".
הוא הביט בי וניסה לשקול את תשובתו. מצד אחד אני חושבת שמה שעבר לו במוח היה ' אוקיי היא מעניינת אולי נלך איתה ' ומצד שני אולי הוא חשב, כמו רוב המורים פה וחלק מהתלמידים, שאני פשוט ילדה משוגעת. הבעת הפנים שלו השתנתה מרגע לרגע ואני רק חיכיתי לתשובה. פשוט שתקתי והסתכלתי עליו מחליף הבעות פנים, מחליף תנוחות ישיבה. התהליך לא ארך יותר משלוש דקות.
" אני מבין אותך.. " הוא פתח ואמר, " אבל אני צריך לדעת טיפה יותר.. מה את רוצה לעשות פה, מה את רוצה בדיוק לשנות ואם יש לך בכלל דרכים לעשות את זה.. ובכל מקרה- מה אומר לך שיסחפו אחרייך? ".
" מכינים את הילדים פה להיות מכונות.. להוציא מהם כל טיפת אנושיות וזה לא מוסרי לעשות את זה ".
" אבל קחי בחשבון שהעבר של אותם תלמידים הוא עבר קשה " הוא אמר בלי לחשוש על שום מילה. אני לעומתו שמעתי את המילים שלו וניסיתי לעכל. אז זה באמת נכון, המקום הזה הוא לא סתם בית ספר, אלא שיש ייחוד מסוים לתלמידים בו.
" אתה יכול להגיד לי את האמת? " שאלתי.
" כמובן " הוא אמר.
" כולם פה משוגעים? אולי לפחות כמעט כולם? כולם באים מאיזה משפחות מצוקה או כאן בגלל שאם הם לא היו פה הם היו מדרדרים? ".
" 99% מהילדים כן.. אני מצטער ליזי אבל זו האמת ".
" צריך להשתמש בזה.. צריך להשתמש בקיפוח שהילדים הרגישו, בתחושת השנאה ששמים אותם במקום כזה ועם זה לפעול, שזה יהיה הטריגר שלהם ליציאה למרד ".
" מרד? " הוא הסתכל עליי במבט מופתע.
" משהו כמו מרד.. פשוט לא להסכים, לא להשתכנע, לנסות למצוא דרך חלופית.. ".
" מבחינה מחשבתית או פשוט להפסיק לציית? ".
" אם נפסיק לציית ישימו אותנו בחדרי ההתבודדות שנראים כמו בית כלא, בלי שום צבע בלי שום חיים, וידכאו לנו את הנפש עד אפס ".
" את יודעת למה את פה? " הוא שאל.
" כעיקרון כי להורים שלי לא היה כוח להתמודד איתי, אז הם שמו אותי במקום שיתן לי חינוך יותר טוב ".
" מאיזה בית את באה? ".
" בית שיש בו הכל ".
" טוב לך פה? ".
" אתה צוחק עליי? " שאלתי, וקצת התעלמתי מהעובדה שהוא מורה ושצריך לדבר אליו בכבוד.
" את יודעת על עוד ילדים שמוכנים לשתף איתך פעולה בעניין הזה? ".
" כן, שלושה כולל אני. הבעיה היא ששניים מתוך השלושה הם תלמידים חדשים שלא יכולים לסחוף כל כך אחריהם, כי מי יסמוך על ילד חדש? " שאלתי כשאלה רטורית.
" תני לי לנחש שיותם הוא התלמיד הלא חדש שבשלישייה? ".
" בדיוק " אמרתי.
" בואי נקבע פגישה- אני, את, יותם והרביעי.. " הוא אמר.
" סלע " אמרתי בחיוך.
" אחלה- סלע, ופשוט נדבר. ננסה לראות מה אתם באמת רוצים לשנות ".
" למה שתהיה בצד שלנו התלמידים? " שאלתי בחיוך.
" אני קצת שונה מכל האנשים פה, המורים פה. הם עסוקים בדברים מדעיים, מחושבים, פועלים לפי ההיגיון. אני פועל לפי הרגש, אני אמן. אני פתוח יותר לתובנות חדשות ולמחשבות אחרות מהכלל, ואני מבין את רצון התלמידים למקום טיפה יותר טוב. גם לי יש פעמים פה שאני לא מבין למה אני נשאר ".
" ובכל זאת, מה הסיבה? ".
" צריך מורה שפוי אחד לא? " הוא אמר לי בחיוך. " עכשיו לכי, כבר מאוחר. עוד מעט אוכל ולישון ".
" אני לא רעבה " אמרתי.
" אז הפסקת סיגריה " הוא אמר בחיוך.
" איך.. " אמרתי בחיוך כמנסה להבין.
" חושים פנימיים. יאללה, ללכת ". הוא פנה אל חדרו באחוריי הסדנא ואני פניתי לדלת שממנה נכנסתי.