סיגריה אחרונה- פרק 17

הנשיקה של סלע הייתה חמימה ובטוחה. הוא לא התנפל ואני לא התנפלתי. היה משהו רגוע בנשיקה הזו. הרגשתי כאילו כל העולם עצר מלכת, כאילו אני נמצאת במקום שיעשה לי הכי טוב, ירגיע אותי, יכבד אותי.
התנתקנו לאט לאט אחד מהשני. החיוך שהיה לו אחרי הנשיקה היה הדבר הכי מקסים שראיתי כל חיי. הוא ליטף לי את הלחי, רק עכשיו קלטתי כמה הוא יפה.
" וואו " הוא אמר.
" כן, גם אני מרגישה ככה " אמרתי בחיוך.
" תודה " הוא אמר.
" על מה? " צחקתי.
" על זה.. לא יודע.. אני כל כך שמח ".
" זה טוב לשמוח כשאנחנו כלואים בתוך איזה כלא " אמרתי בחיוך.
" אבל אנחנו ביחד " הוא אמר ולקח לי את היד, " וביחד אפשר להתגבר על הכל.. ".
" מה יקרה אם תתחרפן? אם בית הספר הזה יוציא ממך כל טיפת אנושיות ותהפוך להיות עוד אחד מהמשוגעים פה? ".
" זה לא יקרה ".
" איך אתה יכול להיות כל כך בטוח? " שאלתי והשפלתי את מבטי.
" כי יש מישהי אחת שתמיד תחזיר אותי לדרך הנכונה, שהיא לא מוכנה להיות משופעת מתככי בית הספר הזה, ובזכותה אני לא אשבר ".
" אין לדעת כמה זמן אני בעצמי אוכל להחזיק ככה ".
" לתמיד.. " הוא נאנח, " כי את חזקה יותר מכל בנאדם אחר בבית הספר הזה ".
" אני אהיה חזקה בשבילך, אני לא יודעת כמה זמן אני אוכל לעשות דברים בשביל עצמי ".
" הרבה.. אל תדאגי ".
" אני לא דואגת " אמרתי והסתכלתי לו עמוק אל תוך העיניים, " אני פשוט רוצה.. לא יודעת.. ".
" די " הוא אמר, " תירגעי ".
" אני אהיה בסדר " אמרתי בחיוך קטן.
" אני בטוח " הוא אמר והתקרב אלי כדי לתת לי עוד נשיקה קטנה על השפתיים.
שעה 15:00 הגיעה, ואיתה שיעורי סוף היום. האמת שהשיעורים עברו בקלות יחסית למה שהייתי רגילה. המורה הודיעה שיש לנו מבחן בספרות בעוד שבוע, שכל מה שצריך לדעת זה את הסיפור במיטבו, לתת דוגמאות ולדעת לפרט על המוטיבים החוזרים שבסיפור. בשבילי זה לא בעיה.
" היכנס " שמעתי את קולה של מנהלת בית הספר מאחוריי דלתה. רציתי לדבר איתה קצת על תוכנית הלימודים, לבנות פרופיל בגרות, לבדוק מה אני צריכה לעשות כדי שאני אצא מפה עם משהו אמיתי. שתהיה תועלת לבית הספר הזה.
" ליזי קידר " היא אמרה בהפתעה, " מוזר לראות אותך פה ".
" אפשר לדבר? " שאלתי.
" כמובן, בואי שבי " היא אמרה בחיוך ואני התיישבתי. " מה מביא אותך אליי? ".
" את יודעת שאני לא אוהבת את בית הספר הזה.. " אמרתי והיא הנהנה, " אבל אני מרגישה שאם כבר אז אני צריכה לנצל את זה שאני פה, לפחות להוציא מזה תועלת ". לא שיניתי את דעתי על בית הספר, בטח שלא שיניתי את רצוני למרוד במה שהולך לקרות כאן מבחינת משמעת ומחויבות, אבל הרגשתי שאין לי טעם להילחם כל הזמן, שלפחות אנסה ללמוד מפה משהו. אפילו משהו על החיים.
" למה את מתכוונת בתועלת? ".
" בית הספר הזה מקדם ילדים ונותן להם להוציא תעודת בגרות מלאה? " שאלתי.
" כמובן, בציונים גבוהים ".
" וזה נעשה בדרכים שמשפיעים עליהם ברמה מנטלית? " שאלתי.
" כמו מה? ".
" אני לא יודעת.. אבל את בעצמך אמרת שהרעיון זה להוציא מפה ילדים מושלמים ".
" אם את משקיעה יגישו אותך לבגרות.. ".
" ואם אני מורדת? " שאלתי והסתכלתי עליה.
" אם את מורדת לבד אז זה יפגע רק בך, אם תמרדי ותסחפי אחרייך אנשים אז אנחנו נאלץ לפעול בדרכים שאת לא תאהבי, ואז הסיכוי שיגישו אותך לבגרות הוא יותר קטן.. ככה את תבזבזי סתם את הזמן שלך פה ולא כדאי לך ".
" שוב לתקוע אותי בחדר אסירים? ".
" זה עוד בקטנה.. ".
" הורים ששולחים את הילדים שלהם לפה יודעים מה בית הספר הזה עושה? ".
" בדרך כלל מי ששולח את הילד שלו לפה מכיר בשיטות ההוראה שלנו.. ".
" אלה הורים שרוצים להיפתר מהילדים שלהם. שבית ספר ממושמע יתן להם איכות וכללים לחיים, במקום שהם יצטרכו להתמודד עם זה. שיתן להם כלים איך לחיות את העתיד לבד ולהצליח בו, בלי שהם יהיו חלק מזה. זה לא חיים " אמרתי בתוקפנות.
" לא כולם ככה " היא אמרה.
" אבל הרוב כן, את לא יכולה להכחיש ". היא שתקה והסתכלה עליי.
" תגידי, מישהו פעם התאבד בכותלי בית הספר? " שאלתי.
" למה את שואלת? ".
" שאלה לגיטימית לא? ".
" לא כל כך, אבל כן קרה לנו מקרה אחד כזה ".
" ואיך בית הספר התמודד עם זה? ".
" את לא היית פה, ולא כדאי להכניס אותך לסיפור. אבל לשאלתך- אני כן ממליצה לך למצות את הזמן שלך פה בבית הספר, להתחבר עם הילדים הנכונים ".
" החנונים שכל מה שמעניין אותם זה להיות מושלם בעולם הזה? מנהל לא אמור להכיר את התלמיד שלו ולראות למי הוא יכול להתחבר? ".
" אמור.. אמור זה גם שם של דג שאותו בסופו של דבר אוכלים ורוצחים. אז אני מנהלת שונה ".
" שמחנכת לרעה.. " אמרתי לה.
" הייתי אומרת לך ללכת מפה, מבית הספר כדי שלא תהיי דוגמא רעה לאחרים, אבל ילדים יכולים ללמוד ממך " היא אמרה בעקיצה.
" ללמוד מה? " שאלתי.
" ללמוד איך בדיוק לא צריך להיות " היא אמרה גאה בעצמה.
" בטח את במוחך טופחת לעצמך על השכם על העקיצה הזו, אבל אותי זה לא מעניין. אני עוד אראה לך מי אני ומה אני, ואיזה אופי יש לי פה, ולא יעזור לי תאי המעצר שלכם, אני אמשיך להיות אני. ובסופו של דבר, אם תקבלי את זה או לא, אני אצא מפה עם תעודת בגרות ".
" בהצלחה " היא אמרה והעבירה את מבטה למסך המחשב. אני יצאתי מחדרה ופניתי לכיוון הדשא. קניתי לי פחית של קולה במכונה ובהיתי בתלמידים שהיו בחצר. כולם הרגישו לי אותו הדבר, בלי ייחוד מסוים. כאילו אני הדג היחיד ששוחה לכיוון הנגדי. אבל אני לא אהיה דג אמור שירצחו בסוף, יתפסו וילכדו. אני אהיה הדג החופשי.