סיגריה אחרונה- פרק 14

יום רביעי בכלא שקורא לעצמו פנימיה. השיעורים התחילו רגיל. סלע נכנס כבר בבוקר לכיתה שבה אני ישבתי. אבל לא התייחסתי אליו מעבר לזה. לא היה לי כל כך הרבה מצב רוח באותו הבוקר.
" ליזי קידר ואיתן אברהם מתבקשים להגיע לחדר המנהלת. אני חוזרת- ליזי קידר ואיתן אברהם מתבקשים להגיע לחדר המנהלת ". מה כבר עשיתי? חשבתי לעצמי. איתן נראה די זעוף, ושנינו יצאנו מהכיתה.
" מה היא רוצה? " שאלתי אותו.
" חכי ותראי " הוא אמר לי אבל לא הסתכל עלי בעיניים.
הוא פתח לי את הדלת, כמו ג'נטלמן. לא סבלתי את זה.
" שבו בבקשה " היא אמרה בחיוך. אני התיישבתי בכיסא הימני.
" אוקיי " היא פנתה אליי, " אני שמעתי שאת מתכננת לעשות פה משהו.. אני מקווה שזה לא הולך לקרות ".
" מה אני אמורה לעשות? " שאלתי.
" לתכנן מרד- לא עושים דברים כאלה פה ".
" עם מי דיברת? " שאלתי.
" עם החבר שיושב משמאלך ".
" חתיכת דפוק " אמרתי לו ולא האמנתי. חשבתי שלרגע אחד איתן יכול להיות לצידי.
" את מבינה שבית הספר הזה דוגל במשהו מיוחד, דוגל בהתנהגות למופת.. שלמות- במילים אחרות. אני לא רוצה שזה יהרס, בעיקר לא בגלל ילדה חדשה, את מבינה? ".
" את מאיימת עליי? " שאלתי כלא מאמינה.
" חלילה, רק מזהירה ".
" את יודעת טוב מאוד שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה ".
" לא את לא ".
" אתם לא תכריחו אותי לעשות דבר שאני בכלל לא אוהבת. את לא אמורה להיות בכלל טובה? ".
" כרושם ראשוני כן, וגם להיות כאן בשביל התלמידים. אבל איך אני יכולה להיות כאן בשביל מישהי שבכלל לא רוצה להיות פה? ". בינגו. היא פגעה בנקודה רגישה.
" אפשר לצאת? ".
" עוד לא סיימנו. עם מי עוד שיתפת את המחשבה ה' מהוללת ' הזו לעשות מרד פה? ואיך התכוונת לעשות את זה? ".
" זה פשוט היה רעיון, לא תכננתי כלום ".
" אז אף אחד לא יודע ".
" לא " . שיקרתי.
" שזה לא יחזור על עצמו יותר. את באת לפה כדי ללמוד ".
" לא אני לא! באתי לפה כדי לעשות שינוי בחיים שלי, משהו שאני בכלל לא רוצה. אני לא פוגעת באף אחד, אולי רק בעצמי, ועל זה אני יכולה לקחת אחראיות ".
" עד שלא תהיי בת 18 את לא יכולה ".
" אז יש לי שנתיים לחכות, ואני מחכה לזה בקוצר רוח ".
" איתן תלווה אותה לחדר " היא ביקשה ממנו.
" שלא תעז לדבר איתי " אמרתי והרמתי את הקול, " אל תעז.. אני יכולה להסתדר פה טוב מאוד בלעדייך ואתה יכול לתקוע אותי עוד מיליון פעמים בחדר הירגעות למשוגעים, ואותי זה לא ישבור ".
" ליזי.. " הוא פנה אליי כמתחנן שאני אדבר איתו אבל אני פשוט קמתי ויצאתי משם בכעס. ואני חשבתי שאני יכולה לסמוך עליו, שילך לעזאזל- הוא והפוזה שלו.
" סליחה על ההפרעה- המנהלת צריכה גם את סלע " אמרתי למורה שהייתה בכיתה אחרי שפתחתי את הדלת לא בחוזקה כל כך גדולה. היא נתנה לסלע אישור לצאת.
" מה היא צריכה? " הוא שאל כשהתחלנו ללכת, " להכיר אותי? " הוא שאל בצחוק.
" פשוט בוא " ביקשתי ממנו והוא בשתיקה הלך אחריי. לקחתי אותו החוצה. הלכנו והתיישבתי על אבן בצד הדרך.
" אני לא חושב שאנחנו במקום הנכון " הוא אמר בחיוך. החזקתי את עצמי חזק וניסיתי שלא להתפרק שוב מבכי. כמעט והצלחתי, עד שכבר לא יכולתי. דמעה קטנה ירדה מהעין שלי, ואחריה גם השאיפה החזקה של האף, זאת ששומעים, השניות שלפני הבכי.
" הכל בסדר? " הוא שאל ואני ניגבתי קצת דמעות.
" מה קרה? " הוא אמר ופנה אליי מודאג.
" אין על מי לסמוך בכלא הזה.. " אמרתי לו בבכי.
" יש אותי " הוא אמר בחיוך.
" ומאיפה אני אדע שאני יכולה לסמוך עלייך? ".
" מי המניאק שעשה לך את זה? " הוא אמר מעוצבן.
" יושב ראש מועצת התלמידים בכבודו ובעצמו- איתן אברהם ".
" דביל " הוא לחש, " די ליזי יהיה בסדר. מה כבר קרה? ".
" המניאק הלשין עליי שאני רוצה לעשות מרד ".
" אני שונא אותו מרגע לרגע ".
" ברוך הבא למועדון " אמרתי לו בחיוך קטן.
" תישארי ככה, מחויכת בכלא הזה, ואני ואת נמצא איך לצאת מפה. נסתתר לא יודע איפה, נישן בבתים של אחרים, חברים ".
" נראלך שנשארו לי חברים? " שאלתי בסיומן של הדמעות.
" אני אדאג לנו ".
" אני עדיין לא מבינה למה אתה פה ".
" אולי אני לא משוגע מבחוץ, ואולי אני אגלה את השיגעון הפנימי שלי, אבל כשבנאדם בצרה צריך שיהיה בנאדם אחד נורמלי שיעזור לו ".