סיגריה אחרונה- פרק 11

הלכתי כמה שיותר מהר לחדר של איתן. לא היה לי מקום אחר ללכת אליו. דפקתי על הדלת כמו משוגעת, באמת הרגשתי שאני עוד דקה מתפרקת, נופלת, נשברת. לא היה כוח בידיים אחרי כל הדפיקות האלה. הוא לא פתח את הדלת, חששתי שהוא לא שם. פשוט התיישבתי ונשענתי עם הגב שלי על הדלת שלו. התחלתי לבכות בכוח רצחני, לא האמנתי שעוד נשארו לי דמעות להוציא. פשוט התפרקתי. ישבתי ובכיתי, לא היה לי משהו אחר לעשות. ההורים שלי הכניסו אותי לכמו בית מחסה כי הם לא יכלו להתמודד איתי, אני בשבילם משוגעת, בשביל כולם פה אני משוגעת וכולם משוגעים. המקום הזה לא מתאים לי- אז אני קצת מעשנת, אני לא עושה דברים רעים ובטח ובטח אני לא משוגעת. אני קצת מוזרה, אפשר להבין אותי לא? אבל בין זה למשוגעת!? אין קשר. הדמעות לא הפסיקו לרדת, רק שניסיתי לבכות פחות ברעש.
" ליזי " שמעתי קול קורא מתחילת המסדרון. זה היה איתן. הוא רץ אליי וישר התכופף. " מה קרה?! " הוא שאל.
" אני.. " אמרתי אבל לא יכולתי להפסיק לבכות.
" די נו אל תבכי- מה זה רק בגלל שהכנסתי אותך לחדר הזה? קטן עלייך.. ". הוא נגע לי בכתף. הרגשתי צמרמורת.
" זה לא קשור " אמרתי לו וניגבתי את הדמעות האחרונות מהעיניים שלי, " אפשר להיכנס? ".
" בטח בטח " הוא אמר, קם והוציא את המפתח מכיסו. נכנסתי לחדר שלו והתיישבתי שוב על הרצפה, לא היה לי כוח לשבת על משהו נוח.
" את רוצה לספר לי מה קרה? " הוא שאל והתיישב מולי.
" גיליתי מה זה בית הספר הזה.. ".
" וואלה.. " הוא אמר, לא מופתע ולא שמח. היה נראה שהוא מבין כמה קשה לי עם הידיעה שנפלה עליי.
" אני יכולה לשאול אותך משהו? " ביקשתי.
" בטח, כל דבר " הוא אמר בחיוך.
" אתה לא נראה משוגע… מה עשית שהוכנסת לפה? ".
" המממ " הוא התחיל להגיד בהיסוס, " אני לא בטוח כמה אני צריך לדבר איתך על זה ".
" ואם אני מבקשת? " אמרתי והסתכלתי לו עמוק אל תוך העיניים.
" האמת שאני אפילו לא יודע למה אני כאן.. הגעתי בתחילת השנה הזו, כמה חודשים לפני שבאת ".
" וכבר הספקת להיות יושב ראש מועצת תלמידים? ".
" בואי נגיד שמועצת התלמידים מונה שלושה חברים, ולי חשוב להיות מנהיג או אחראי ".
" ואין לזה שום קשר למורה המקסימה שלי? ".
" לא אין שום קשר " האו אמר קצת מרוגז.
" חשבת פעם.. " אמרתי ושיחקתי עם השיער של עצמי, " לנסות לברוח? או להתנגד? ".
" בשביל מה? בית הספר הזה הוא הכי טוב בסביבה ".
" המטרה של בית הספר זה להפוך ילדים תמימים לילדים מושלמים, בלי בעיות ובלי אישיות. זה להוציא מהם כל טיפה של היגיון או שכל עצמי, ולהפוך אותם למכונות שפועלות לפי מה שהחברה מכריחה אותם להיות. אין לך כאן סיכוי להביע את עצמך, להיות אתה ושונה מעולם. אתה מוכן לתת לזה יד? ".
" בכמה חודשים שאני פה המקום הזה שינה אותי לטובה.. ".
" מה כבר היית?! אתה הילד הכי טוב שאני מכירה פה ".
" אז את לא מכירה אותי.. או את האנשים פה " הוא אמר בחצי צחוק.
" זה לא מצחיק.. קח לדוגמא את וויד ".
" השוויצר השמיניסט? ".
" בדיוק. הוא קצת.. לא יודעת.. דיברנו היום בבוקר, הוא נתן לי סיגריה, היה כיף. אבל הוא אמר לי שמהמקום הזה לא יוצאים ".
" זה באמת נכון- עד שלא תעברי תהליך את לא תצאי מפה ".
" ואתה רוצה לצאת מפה? " שאלתי.
" לבנתיים לא ".
" וזה למה? ".
" כי אני מרגיש בטוח פה יותר מאשר בעולם האמיתי ".
" אבל בסופו של דבר תצטרך לחיות בעולם האמיתי.. אין פה בחירה.. בית הספר הזה במוקדם או במאוחר יהפוך להיות העבר שלך " אמרתי לו, " לא תוכל ללמוד פה או לחיות פה לנצח ".
" אבל אני מפחד מבחוץ.. " הוא אמר לי בקול של ילד קטן.
" העולם החיצוני מפחיד אותך? ".
" הוא תמיד הפחיד אותי, ותמיד חיפשתי מסגרות ".
" אבל לא אכפת לך שפה יוציאו ממך כל טיפת אנושיות? ".
הוא נאנח. " בטח שאכפת לי… אבל מי אני שאעמוד נגדם? ".
" מה אתה אומר על מרד תלמידים? " הצעתי לו. העיניים שלו הסתכלו עליי בשנייה, מנסות להבין מאיפה באתי. עוד לא יומיים פה וכבר מנסה למרוד. בחורה עם ביצים , אני חושבת שזה מה שעלה לו במוח.
" למרוד? מאיפה הבאת את זה? ".
"הם הרי לא יכולים לעשות לנו כלום, לא ככה? אם נתנגד אולי נהפוך את בית הספר הזה לפשוט פנימייה רגילה, לא בית משוגעים ".
" ואת חושבת שילדים יסחפו אחרייך? יקשיבו לך? יתנגדו למורים? ".
" הם רק מחפשים בנאדם כל כך אקטיבי, וגם במידה ומשהו יקרה- רק לי יקרה משהו, אני אקח את האחריות. וכבר בית הספר לימד אותי דבר חשוב- להיות בנאדם פועל ולא להסתכל מהגדר. אתה לא חושב? ".
" את לומדת מהר " הוא אמר בחיוך.
" אתה איתי? " שאלתי אותו ונשמתי אנחת רווחה.
" תמיד " הוא אמר בחיוך ונתן לי חיבוק גדול. החיבוק הזה היה מוזר, אני לא רגילה למגע מאנשים אחרים. אני אחת כזו שמגע קצת מפריע לה. אבל משהו בחיבוק של איתן היה נורא.. אמיתי. הרגשתי שזו הפעם הראשונה שאני באמת סומכת על בנאדם. אני מקווה שהוא לא יאכזב.