סטנלי טרנר|פרק 1|לדונה נעלמה

אוניברסיטת קיימברידג',1 בספטמבר.
סטנלי טרנר רוצה להיות עיתונאי מפורסם ברחבי העולם,
ולכן הלך ללמוד באוניברסיטת קיימברידג' עיתונאות וכתיבה.

הסתכלתי על כל האנשים שמסביבי, הם כולם עם חליפות מסודרות ויפות.
פעם ראשונה שאני נמצא באוניברסיטה,העפתי מבט עליה.
המקום נראה לי די מרשים, השאלה האמיתית היא איך האנשים.
אבל בכל מקום טוב יש אנשים טובים.
לפעמים החיים עוברים בשנייה אחת, ואם לא נשים לב נמצא את עצמו
בעתיד ללא עבודה, עם מעט כסף, ובלי שום ידע.
ידע זה כח.
החלטתי להירשם לאוניברסיטה, ונראה שגם התקבלתי ללימודים פה.
האוניברסיטה והאנשים נראים די משכנעים,
התקרה ממש גבוהה ומעוגלת, היא נותנת לי הרגשה טובה.
אני חושב שיהיה לי טוב פה…

הושטתי את היד אל עבר המזוודה שלי.
היא הייתה כל כך גדולה שהיד שלי לא הגיעה עמוק מספיק בשביל להוציא את טפסי הקבלה!
"האמממ… אמממ…"
ניסיתי להוציא את הדפים-הצלחה!
"צריך ללכת לקבלה, השאלה איפה הקבלה?"
מילמלתי לעצמי…
האוניברסיטה כל כך גדולה, ואני סטודנט חדש, אין לי שמץ איפה כל דבר נמצא!
אבל אז הסתכלתי לשמאלי, וראיתי שם שולחן שעליו יש אוזניות.
התקרבתי אליו וקראתי את השלט שהיה מונח: סיור מהיר.
אוקיי, אז אני צריך לשלם 5 יורו בשביל סיור מהיר? הכל בשביל להבין את המקום הזה.
הכנסתי 5 יורו לתוך הפתח, ושמתי את האוזניות.
"ברוכים הבאים לאוניברסיטת קיימברידג'.
סיור מהיר נועד לסטודנטים חדשים שעדיין לא מתמצאים באוניברסיטה.
אנא הקשב עד לסוף ההקלטה. הסיור נמשך כ- 8 דקות." הקשבתי להקלטה במשך 8 דקות.
אוקי… אז אני צריך להמשיך ללכת ישר בשביל להגיע לקבלה? אין בעיה. הודות להקלטה
התמצאתי בכל האוניברסיטה. החמישה יורו היו שווים את זה.
המשכתי ללכת ישר עד שהגעתי לקבלה.
קבלה מרווחת יש להם… דוכן גדול.
"שלום, הזמנתי לי בית דלוקס ביחד עם עוד שותף אחד." אמרתי
"אישורי קבלה לאוניברסיטה בבקשה."
הבאתי לה את האישורים. וכמו תמיד הייתי צריך לחכות 10 דקות..
לאחר 10 דקות המזכירה חזרה אליי
"הנה המפתחות, נא לא לאבד אותם.
רשום על המפתחות את מס' הבית שלך בקמפוס.
הנה האישורים-תשמור עליהם טוב.
ודרך אגב, השותפה שלך כבר שם."
"אממ…אוקי…תודה."
המזכירה דיברה כל כך מהר שכבר איבדתי את עצמי
"יום טוב! אתה מוזמן תמיד לגשת לפה בכל בעיה בקשר למגורים."
המשכתי ללכת לכיוון הקמפוס.
אני בבית מס' 124. למזלי החסכונות שלי אפשרו לי לקנות בית ברמה יותר טובה בקמפוס,
ואני אצטרך לישון רק עם שותף אחד. ככה שאני חושב שאני ממש אסתדר במגורים!
בכל מקרה המשכתי ללכת עד שיצאתי מהבניין והגעתי לקמפוס.
"אם פה זה בית מס' 106, אז בית 124 אמור להיות קרוב…"
בדרך לבית ראיתי מספר סטודנטים מטיילים,באמת יפה פה.
"אוקיי,הנה זה."
הכנסתי את המפתח וסובבתי אותו. נדהמתי לגלות שהבית נראה הרבה יותר יפה מבפנים!
"מישהו פה?"
שאלתי
"הוו,אתה השותף כן? אז נעים מאוד, אני לדונה טימפסון!"
"ואני סטנלי טרנר."
לחצתי איתה את היד.
"יש לנו מיטה זוגית אחת, אז נצטרך להתחלק בה.
אוקי? אוו, אתה רוצה לדעת מה קרה לי בדיוק כשהגעתי לפה? ואתה יודע שאני לא אלרגית להרבה דברים, אבל פעם אחת… וכשהגעתי לא ידעתי משום דבר! וכשהייתי קטנה פעם אחת נפלתי במדרגות ממש על הראש…. שהיה גדול! …. ממש כמו ארמון! זה היה מפחיד אבל כיף!
ואפילו כשאני בדרך כלל… אבל זה לא ממש מעניין… ופעם אחת התחפשתי לדינוזאור כשהייתי בכיתה ה'!"
לדונה דיברה קצת יותר מידי… כבר לא הצלחתי להבין על מה היא מדברת
"אופס, דיברתי יותר מידי נכון? אני מצטערת. אני פשוט ממש מתרגשת מהלימודים! אני חדשה פה,ואתה?"
הלכתי לכיוון המקלחת ואמרתי שאני גם חדש פה, בשנה הראשונה.
"אני בטוחה שיהיה לנו כיף ביחד! אתה רוצה שאני אכין לך קפה?"
"האמת שלא, אני מעדיף להתקלח עכשיו, הלכתי הרבה והרגליים שלי גמורות!"
"איך שתחליט…"
נכנסתי למקלחת וחשבתי קצת על לדונה.
טרקתי את הדלת והתחלתי להוריד את הבגדים.
לדונה היא נחמדה, חשבתי לעצמי.
האמת שאני די מאושר שיש לי שותפה כזאת… אני גם די בטוח שיש לה הרבה מה להגיד לי,
ולא יהיה לי משעמם בזמני הפנוי! היא נשמעת מאוד נחמדה.
פתחתי את ברז המים ונכנסתי לאמבטיה, משכתי בווילון.

-נקודת מבטה של לדונה-
"הוא נראה לי ממש נחמד." אמרתי בשקט
ניגשתי לסלון כדי לצפות בטלוויזיה, אבל הטלפון שצלצל עצר אותי מלעשות זאת.
ניגשתי אליו והרמתי את השרורפרת.
"הלו?" שאלתי וחיכיתי לתשובה
"הלו? מישהו?" אף אחד לא ענה לי, שמעתי רק נשימות מוזרות
לפתע מכונית לבנה ניפצה את החלון הגדול שהיה בסלון אל עבר נוף של עצים,
וצרחתי כמו משוגעת!
"אההההההההההאההאהההה!"
הפלתי את הטלפון והמשכתי לצרוח, קיוויתי מאוד שזה יהיה רק טסט גרוע של מישהו!

-נקודת המבט של סטנלי-
שמעתי את לדונה צורחת מהסלון כמו משוגעת, מה לעזאזל הולך שם?!
סגרתי את הברז ויצאתי מהאמבטיה.
שמתי את הבגדים המלוכלכים שלי בסל הכביסה, והתלבשתי-הרגשתי נקי ומוצחצח.
פחדתי מאוד ממה שקרה בסלון, הרי לדונה לא צורחת כל כך חזק ללא סיבה,
אני לא חושב שזה רק שיעורי פיתוח קול.
הושטתי את היד אל עבר הידית.
"3…2……1……!"
אבל משום מה הדלת לא נפתחה לי!
סובבתי את הידית העגולה שוב ושוב ללא הצלחה!
דפקתי על הדלת בחוזקה
"הלו? לדונה?! את בסדר?" צעקתי וניסיתי לפתוח שוב את הדלת
זהו זה! הלכתי אחורה ורציתי לתת מכה כזאת חזקה לדלת שהיא תיפול עד לרצפה,
אבל בצורה בלתי מוסברת, היא נפלה מעצמה…
במקום לשבור את הדלת, עפתי מהאמבטיה אל הספה.
"לפחות נחתי על הספה…" אמרתי בשקט כשאני מרים את הראש.
הייתי המום.
החלון הגדול מנופץ לחלוטין, רסיסים על כל הרצפה, הטלפון זרוק וכל המטבח נהפך!
דגני הבוקר נשפכו על הרצפה ביחד עם החלב, והמקרר? אין על מה לדבר.
"וואט דה…?!"
אני בדרך כלל לא מדבר ככה, אבל להסתכל על כל הברדק הזה ולא להגיד שום דבר?
קמתי מהספה וקראתי מיד וללא היסוס ללדונה.
"לדונה! את פה? לדונה? מישהו פה? …. לדונה?!"
הייתי חייב להתקשר למשטרה, זה לא משהו שאני יכול לטפל בו.
הרמתי את הטלפון מהרצפה והתקשרתי מיד למשטרה, סיפרתי להם הכל.
לאחר שיחה של מס' דקות הם אמרו שהם מיד בדרך.
ניתקתי.
הסתכלתי שוב על "המהפך" שעבר הבית שלנו והייתי בהלם.
מי היה יכול לעשות דבר שכזה? ואיפה לדונה? אני צריך לחכות עד שהמשטרה תבוא?
העפתי עוד מבט על הבית, אי אפשר לתאר.
ראיתי שנפל כד על הרצפה, הייתי בדרך להרים אותו.
אבל לפתע שמתי לב לסימני צמיגים עבים וטריים על הרצפה,
זה אומר לי משהו?
הטלפון צלצל, והרגשתי שמישהו עומד מאחוריי. לאט לאט הרמתי את הראש בפחד.
הסתובבתי.