סו

זה קרה מזמן, עוד לפני שהיא נולדה, עוד לפני שמישהו ידע, הצ'יף חלם עליה.
במקום רחוק, עם טכנולוגיה שלא הכיר והמון אנשים, הייתה ילדה אחת ששמרה על הגזע, שררת דם אחת, בודדה, ולבסוף, היא מתה.
בשבטים הישנים של האינדיאנים העתיקים, משני הצורה, הסתובבה שמועה שבאה מאוהלי העשן של חכמי השבט אל כל השבט, כולם ידעו שהסוף קרב.
הצ'יף ניבא את עתיד השבט, ושם התחיל מסע ההתבגרות של הצעירים, ונער אחד, הוכיח את עצמו כחזק ביותר, השולט והספורטאי הכי טוב, הזאב החזק מכולם, הוא נשלח ע"י הצ'יף למקום רחוק, ושם הקים שבט חדש וסודי שאיש לא מצא, "הגזע השחור" כך קראו לשושלת של אוראאיי, כל הילדים שלו הצליחו לשנות צורה לזאבים וכולם היו שחורים כמו הלילה.
ילד אחרי ילד דור אחרי דור כולם היו זכרים, לאומת זאת בשבט המקורי, במסע המתבגרים היו שתי נערות שנמצאו כמתאימות, ביום שבו השבט נטווח למוות שלושתם ברחו כל אחד למקום אחר, אקה ונלה בקושי שרדו ולבסוף התאחדו לנשמה אחת והצליחו להמשיך שושלת אחרת של זאבות אפורות כמו הערפל וחזקות כמו הרעם, "גזע העשן" קראו להן, כל הצאצים היו אפורים ואחד מכל שלושה בנים ואחת מכל שלוש בנות נבחרו מדי דור להמשיך את ההתרבות ללא סכנות, הגזע האפור היה מהיר ושקט, כך שתי הגזעים האלו הצליחו לשמור על השושלת עד היום, עד שפעם אחת, הזאבה שנבחרה מגזע העשן ברחה, עד הצד השני של העולם והתאהבה במערב רוסיה הקרה, אלה, (אותה זאבה.) הייתה בטוחה שזה הסוף אך למזלה ניצלה ע"י משפחה עשירה שחיה באחוזה מרוחקת ושקטה, אלה הרסה את השושלת כשנתנה לעצמה להתאהב, אבל שוב מזלה הענקי הציל אותה, הילדה שלה הצליחה לשנות צורה והצליחה לשרוד.
סקיילאר, היא ההתחלה של הסיפור.
יום אחד, במערב רוסיה הקפואה, בחדר קטן עם רופאה יחידה ששמרה את הסוד של אלה, ובעלה אלכס, לאחר 11 שעות מפרחות של לידה כאובה ומוקדמת, נולדה סקיילאר, בדיוק כשהופיע כוכב המאזניים בשמיים, סקיילאר הייתה בידיה של אלה תינוקת יפייפה, ולאחר חודש זאבה לבנה כשלג ומהירה כברק, בריאה ושלמה.
סקיילאר התפתחה במהירות לא מוסברת ובעוצמה לא רגילה, כבר בגיל של שלושה חדושים החלה להראות סימני כח והתפתחות במהירות מופרזת, אלה הייתה מפוחדת נורא, ולא היה לה מה לעשות עם סקיילאר חוץ מלתת לה להמשיך לגדול אל הלא נודע, עם הגיל החלו לבוא סיוטים והיה מין חיבור מוזר בין האם לבת, יותר מהרגיל. הן ידעו איפה כל אחת נמצאת, הרגישו את הרגשות אחת של השניה ולפעמים ידעו אף את הכאב הפיזי שהשניה עברה.
לילה אחד לאחר שכל האחוזה ישנה סקיילאר לא נרדמה, עוד סיוט ועוד סיוט עד שהחליטה לנקות את הראש ולצאת לרוץ ביער, החליפה צורה וזינקה מהחלון היישר אל היער, סקיילאר רצה, ורצה, ולא הפסיקה לחשוב על כל הסיוטים והדמויות שרואה בלילות הרדופים, היא הגיעה כל כך רחוק אל תוך היערות והייתה קרובה כל כך לזאב קטן ושחור שהסתובב בשעות האסורות ביערות הכפר, למרות שהייתה רק בת חצי שנה, לא הבינה אפילו מה היא מרגישה או עושה, היא ידעה שהוא שם, שמו מייקל, זאב קטנטן בן 3 שנים, וגם הוא ידע שהוא הריח משהו מוזר באוויר, שתיהם היו מפוחדים וכל כך מסוקרנים. אבל מייקל ידע שבשעת הזריחה המוקדמת הוא חייב לחזור לשבט, להיות בבית. הוא היה הבוגר משלוש אחים וכשהם יקומו הוא יצתרך להיות שם. הערפל הגיע ובתוכו סקיילאר עמדה בלתי נראת באובך הכבד, לרגע, רק לשניה עייניה נצנצו מיתוך הערפל ועינייו של מייקל נגלו מיתוך החשכה, מייקל הסתובב ורץ חזרה אל השבט הרחוק "שאראה אותך שוב" הוא והיא אמרו בליבם בעודם רצים הביתה, מייקל, במרחק רציני של 10 שעות ריצה ובכולם הוא דמיין אותה, רק לפי הריח הוא ידע שהוא הרגיש משהו, והריח נשאר עמוק עמוק בראשו עד שיגיע היום שיפגשו שוב.
לאחר 17 ששנים, סקיילאר נכנסה לצבא הרוסי בכדי להתחבא.