לופה
הממ... יצא קצר. אבל לא ידעתי איך להרחיב את זה יותר (הצעות יתקבלו בברכה) ולא רציתי לסיים את הפרק בצורה שונה (מי שעוקב אחרי הסיפורים שלי, יכול להבחין שאני פותחת פרק ומסיימת פרק בבום, אני לא בטוחה איך מסבירים את זה, אבל מי שקורא את מה שאני כותבת יכול לראות ולהבין למה אני מתכוונת). בקיצור, אהבתי את המשפט סיום שלי. הספר הזה יהיה כנראה די קצר, בערך עשרה עד חמישה עשר פרקים לכל היותר. הסיבה היא שפשוט הספר לא ארוך. אבל בינתיים זה ימשיך, ויש לי רעיון לספר נוסף, אחרי שאני אגמור את "סוף". סוף.

סוף-פרק 8

לופה 02/06/2014 782 צפיות 4 תגובות
הממ... יצא קצר. אבל לא ידעתי איך להרחיב את זה יותר (הצעות יתקבלו בברכה) ולא רציתי לסיים את הפרק בצורה שונה (מי שעוקב אחרי הסיפורים שלי, יכול להבחין שאני פותחת פרק ומסיימת פרק בבום, אני לא בטוחה איך מסבירים את זה, אבל מי שקורא את מה שאני כותבת יכול לראות ולהבין למה אני מתכוונת). בקיצור, אהבתי את המשפט סיום שלי. הספר הזה יהיה כנראה די קצר, בערך עשרה עד חמישה עשר פרקים לכל היותר. הסיבה היא שפשוט הספר לא ארוך. אבל בינתיים זה ימשיך, ויש לי רעיון לספר נוסף, אחרי שאני אגמור את "סוף". סוף.

לקח לכריס כמה זמן להתרגל לצלצול באוזניו. כשהצלצול נעלם לבסוף, מוחו היה פנוי להתרכז בפקיחת העיניים. הן נפקחו. הוא הרגיש שהרגל הימנית שלו תקועה בין שני עצמים מרוסקים, שכנראה מנעו ממנו להיסחף עם הזרם. הוא נישען על עמוד תאורה אפור וגבוה, מתחת לשמש החמה של צהרי היום. שוב פעם, הכל נראה לגמרי שקט. כאילו לא הייתה סערה לפני חמש דקות. ואולי באמת לא הייתה סערה לפני חמש דקות? אולי הוא נמצא כאן, בתוך המים, מחוסר הכרה במשך ימים ורק עכשיו הצליח להתעורר? מה היה קורה אם הוא לא היה מתעורר? המחשבות האלה העסיקו אותו עד שנשמע קול מוזר. מאין גרגור של חתול מאוד מאוד גדול. כמו… מנוע? "לא יכול להיות…" חיוך עלה על פניו של כריס. הוא באמת ניצל? הגרגור התחזק, ועתה נשמע יותר כמו פרופלור גדול של מסוק, שמכה באוויר בעוצמה אדירה. "אני חייב לגרום להם להבחין בי. חייב." הוא מלמל לעצמו וחיפש אחר עצם שיכול ליצור הבזק אור שיסגיר את מיקומו ליד העמוד. למזלו, המים היו מלאים בעצמים כמו אייפונים שבורים ומכסים משונים ממתכת. הרבה מאוד זבל. הוא תפס סיר מתכת עקום וחסר מכסה, והטה אותו נגד השמש, וקיווה שזה יעבוד. האור אכן הוחזר מהמתכת, בדיוק כשההליקופטר עבר מעליו. לרגע ההליקופטר נראה כאילו הוא לא שם לב להבזקים המסנוורים, והתקווה של כריס כמעט ונעלמה, אבל אז המסוק הסתובב בחדות ועמד ממש מעליו. חיוך התפשט על פניו. "כאן!" הוא צרח ונופף בידיו. סולם חבלים השתלשל מתחתית המסוק, ואיתו גם שני גברים צעירים. "אתה לבד? אתה בסדר?" הם שאלו ועזרו לכריס לשחרר את רגלו מהעצמים המרוסקים שקיבעו אותו. "אני רעב. וצמא." הוא אמר, אסיר תודה לאלוהים שהציל אותו. "אני לא לבד. כלומר, עכשיו אני לבד, אבל היו איתי עוד." קולו היה עכשיו הרבה יותר חלש ועייף. "מה אמרת?" אחד הגברים צעק. הוא לא יכול היה לשמוע את מה שאמר כריס מבעד לרעש של הפרופלור. "עוד!" הוא צעק לאיש בשארית כוחותיו. "יש עוד!"


תגובות (4)

אממ… טכנית אומרים פקיחת עיניים, לשון לפקוח, ולא פתיחת העיניים…
דווקא סוף פרק ממש יפה. אמנם קצר אבל קליל ^ ^
תמשיכי. סוף.

02/06/2014 14:24

    תודה ^-^
    ולגבי ההערה שלך, פתאום שמתי לב שכתבתי ככה. זה לא מסוג הטעויות שאני בדרך כלל עושה, תודה שוב על ההערה, אני אתקן :)

    02/06/2014 15:18

אל תשנאי אותי או משהו, אני עדיין עוקב אחרי הסיפורים שלך, לא התחברתי בזמן האחרון בכלל לטייל. האורך ממש לא משנה, אם העלילה מתקדמת (והיא מתקדמת כי מצאו אותו). הכתיבה שלך טובה כרגיל, תיאורים של הרעש של הפרופלור, תהליך ההבנה שהוא ניצל מתוארים מעולה. אני יודע שהביקורות שלי חוזרות על עצמן, אבל ככה זה עם סיפורים טובים מה לעשות חחחח אני מחכה להמשך וגם לסיפור שאת מתכננת!

13/06/2014 11:52

    וואו, לכמה ימים מפחידים חשבתי שנטשת את הסיפורים שלי. חחח. אני דווקא שמחה שהביקורות חוזרות על עצמן, זה אומר שכל מה שנכתב נכתב בצורה טובה. תודה שאתה באמת ממשיך לעקוב :)

    13/06/2014 18:08
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך