סוף-פרק 7

לכמה רגעים נהדרים, הכול נראה שקט מאוד. אבל אז הרגעים האלה התחלפו ברגעים מפחידים, סוערים ובלתי נגמרים. רגעי הסערה. שתי הסירות המאולתרות היטלטלו במים הסוערים. הגשם הכה בפניו של כריס, בעוד הוא נאבק עם הרוח על השליטה בסירה. צרחות מבוהלות נשמעו מפיה של אמה, שאחזה בתינוק הבוכה. "אני לא אצליח להחזיק בו עוד!" היא צרחה. האמבטיה של סם ומייק התקרבה אליהם עד כמה שיכלה. "תעבירי אותו לכאן! האמבטיה יותר בטוחה!" קולו של מייק נשמע חלש לעומת הסערה. "אני יכולה לעבור גם?" היא צרחה אבל קולה נבלע ברעש שייצרו הגלים, שהתנפצו אחד על השני. "תעבירי אותו!" הפעם היה זה קולה של סם. אמה העבירה את התינוק לידיה הרטובות של סם, בעוד היא מתפללת לא להחליק וליפול למים הגועשים. התינוק הועבר בהצלחה לאמבטיה, אבל בזה הסתכמה ההצלחה שלהם. גל גדול ומאיים התקדם לעברם. כריס עצם את עיניו. הוא לא רצה לראות את הסוף.
הגל פגע בהם.
זה לא היה הסוף.

סם מצמצה בעיניה. כל גופה כאב. היא בקושי נשמה. אחרי כמה שיעולים ופליטת מים, היא סוף סוף חזרה לעצמה. היא הייתה לבד. לבד לגמרי. מרחוק היא ראתה גוש לבן והפוך. האמבטיה. דמעות הופיעו בעיניה. יכול להיות שהיא איבדה את כולם? אם כן, מה הטעם להישאר לבד. היא קמה על רגליה ועמדה לצעוד צעד נוסף, כשהבינה שהיא לא יכולה. היא עמדה על אי קטן, עשוי שברי חפצים, שממנו כל מה שהיא יכלה לעשות זה לקפוץ לים. אבל שום יבשה אחרת, או משהו שאפשר לעמוד עליו, נראה באופק. אם היא תתרחק מהאי, זה יהיה סופה. היא תאבד את כוחה ותטבע. לא. היא לא יכולה לעשות את זה. אמנם אין טעם לחיות לבד, אבל יכול להיות שהיא לא לבד. אולי היא עוד תמצא אנשים. אולי כל זה יגמר מהר. היא לא תקפוץ למים.
אבל הזמן חלף, ושום סימן לאנשים לא נראה.

מייק נחבל בראשו, אבל לא איבד את ההכרה. הוא נחבל בידו אבל לא שבר אותה. הוא הסתחרר והתפתל במים, נפגע מחפצים שונים אבל לא מוכן להיכנע. הוא לא ידע מה למעלה או מה למטה. הוא לא ידע איפה הוא. ואז הוא ראה אור שמש. הוא שחה בשארית כוחותיו לכיוון השמש ומצא את עצמו מחוץ למים. לידו, צף משהו. משהו קטן עם שיער חום וחולצה ירוקה. דניאל. "דניאל!" הוא קרא והפך את הילדון. הוא עוד נשם, אבל הוא היה מחוסר הכרה. מייק מיהר למצוא מקום יבש כלשהו להניח את אחיה הקטן של סם, ומצא גג של מכונית. "מספיק טוב." הוא חשב לעצמו ושחה עם דניאל לעבר המכונית. הוא ביצע הנשמה כמו שהוא ראה בסרטים, שלוחצים על החזה של מישהו, ולמזלו זה עבד. דניאל השתנק והקיא מים, ולבסוף הסתכל על מייק. "איפה סם?" הוא שאל בקול קטן. "שם איפשהו." הוא הצביע על האופק האינסופי, האופק שהיה מכוסה כל כולו במים.