סוף-פרק 5

"אז מה עושים עכשיו?" דניאל שאל. הוא עמד מאחוריי כולם, וליטף את גילבור. התינוק ישב ומלמל מילים לא ברורות. "אני חושבת שצריך להתחיל לזוז. לא משנה לאן, פשוט לזוז. הרי באיזשהו שלב נהיה רעבים וצמאים, ומה בדיוק יש לנו כאן לאכול או לשתות?" סם שאלה. "אף פעם לא הבנתי את הקטע של מי ים. הם בכל מקום אבל הם לא טובים לשתייה או לרחצה. חכם מצד העולם לעשות את זה." כריס צחק. הם העלו חיוך על פניהם. "טוב, אז החלטנו. נזוז. אבל אני לא ז בלי תכנית. צריך לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע, ואיך." מייק אמר וקם על רגליו. הלוח הסולרי צף על המים למטה, תקוע בין שני עצמים לבל יוכל לזוז ממקומו. "אני לא חושבת שהלוח הסולרי שלך יוכל לשאת את כולנו." אמרה אמה. סם חשבה שזה הדבר ההגיוני היחיד שאמה אמרה מאז שנפגשו. "אז נתפצל לשתי קבוצות. סם דניאל גילבור ואני, ואמה כריס והתינוק. הקבוצה שלי תיקח את הלוח הסולרי והקבוצה שלכם…" מייק חיפש משהו מספיק גדול לשאת את אמה כריס והתינוק. כולם תרו במבטיהם אחר עצם כלשהו שיכול לשמש כסירה. סם הייתה הראשונה למצוא. "מה עם האמבטיה שם?" היא הצביעה על אמבטיה לבנה, מלאה באצות, שהתחבאה מאחוריי כמות גדולה של סחף. "איכס…" הייתה התגובה הראשונה להגיע, והיא הגיעה מהפה של אמה. נו, ברור. סם גילגלה את עיניה. "זה הדבר הכי טוב שמצאנו, קחי את זה, או שתישארי פה." סם החלה להתעצבן. אמה הזעיפה פנים וקפצה את שפתיה. "למה שלא את תיקחי אותה?" היא שאלה. סם הרגישה את הכעס עומד להתפרץ מתוכה, אבל היא ידעה שהיא חייבת להירגע. היא צריכה להיות יותר טובה מהאמה הזאת, והיא לא מוכנה לתת לה להשפיל אותה. וגם היא לא הייתה טובה כל כך בלהתווכח. "טוב, אנחנו ניקח אותה." היא אמרה לבסוף והסתובבה לכיוון האמבטיה המבחילה, מפנה את גבה לאמה. מייק ודניאל התבוננו באמבטיה בפרוץ מלא גועל. אפילו גילבור לא נראה מרוצה. "קדימה, איןזמן לבזבז. אמה וכריס, קחו את התינוק אנחנו צריכים להתחיל לזוז." "אבל לאן?" מייק שאל. "אני בעד כמה שיותר רחוק מהים." אמה אמרה. "בפעם הראשונה, אני מסכימה עם אמה. אם הים נמצא שם" סם הצביעה לכיוון איפה שהיה פעם החוף, "אז אנחנו צריכים ללכת בכיוון השני." החבורה ירדה מהגג, סם, דניאל, מייק וגילבור הגיעו לאמבטיה ושתי הקבוצות החלו במסע נגד הים.