סוף-פרק 4

"הצילו!" כריס צעק יחד עם אמה. הם היו תקועים על חתיכת קרש גדול, נסחפים להם בין רחובות לוס אנג'לס המוצפים, עד שנעצרו ונתקעו בין עמוד תאורה מתפרק למשהו בלתי מזוהה שצף. "אנחנו כאן! הצילו!" כריס המשיך לצעוק. הוא שמע את אמה מיבבת מעט. "היי, אל תבכי זה לא יעזור עכשיו." אמר כריס לאמה. "לא, זה פשוט… אוף, למה זה מגיע לי!" היא התייפחה. כריס העדיף לא לנסות לנחם אותה ובכך לבזבז זמן יקר שבו יכול מישהו למצוא אותם. "הצילו!" הוא המשיך לצעוק. ואז נשמעה צעקה. "איפה אתם?" כריס חייך. מישהו חי. מישהו יכול להציל אותם. "כאן! ליד עמוד התאורה! אני מנופף בידיים!" כריס צעק בעוד אמה מושכת באפה ומצטרפת אליו בקריאות. חבטה מרוחקת נשמעה על המים, וקול נוסף נשמע: "הוא מגיע אליכם!"

מייק לא האמין שהוא השאיר את גילבור עם נערה מוזרה ורגזנית, אחיה הקטן, ותינוק שלפני כמה רגעים צף בעגלה. אבל הוא בטח בסם. בין אם זה בגלל שהיא הייתה מספיק אחראית לדאוג לתינוק הזה, ובין אם היא הייתה היחידה שנמצאה ברדיוס של שני קילומטרים, הוא בטח בה. הוא התקדם על הלוח הסולרי שלו, מנווט בעזרת ידיו בין עצמים צפים ועלולים לסכן אותו ולהטביע אותו. לבסוף הוא הגיע אל השניים. "תודה לאל!" אמרה הנערה. היה לה עור שחום מעט, ושיער שחור. הבן שנמצא לידה היה שונה ממנה לגמרי. היה לו שיער חום ועיניים אפורות. שניהם נראו מפוחדים ורטובים למדי. "אני מייק. מי אתם?" אמר בעוד הוא עזר להם לעלות על הלוח הסולרי מבלי ליפול למים. "אמה, וזה חבר שלי כריס." הנערה אמרה. משהו בתוכו נדלק. מאין פתיל של כעס. "יופי, זה מה שחסר לי. זוג אוהבים. תודה אלוהים, אתה פשוט נהדר!" חשב מייק. הוא השיט את הסירה עד שהגיעו לבניין עם המרפסות. "אתה מצפה שנתפס? אחרי מה שעברנו?" אמה שאלה. "אהה, בוא נחשוב, כן." מייק ענה לה. מלמעלה סם הושיטה יד. "אני אעזור לכם לטפס!" היא צעקה. אמה החלה לטפס על המרפסות, ומיד אחריה כריס ומייק. לבסוף, הם כולם ישבו על גג הבניין. "טוב, איפה המצלמה הנסתרת שתגיד לי שכל מה שקרה זו רק מאין מתיחה חולנית ואנחנו נמצאים באולפן צילומים בטוח ויבש?" אמה הסתכלה לצדדים. מייק יכל לראות את ההבעה על פניה של סם, הבעה של יאוש שאומרת: "אני אמורה לשרוד עם הפרינססה הזאת?" מייק הבין אותה. נראה שאפילו החבר שלה, כריס הרגיש ביאוש הזה. אבל מה כבר היה להם לעשות? הם צריכים להציל ארבעה נערים, ילד קטן בן שש, תינוק וכלב. זה באמת נשמע כמו התחלה של בדיחה חולנית.