סוף- פרק 2

הרוח נשאה את סם שאחזה חזק ככל יכולתה בדניאל הקטן, שניסה להתנתק מאחיזתה המכאיבה של אחותו. היא עצמה את עיניה חזק, מתפללת שהסערה הזאת תיקח אותה לארץ עוץ, כמו את דורותי. אבל המקום אליו לקחה אותה ואת דניאל הרוח, היה רחוק מאוד מארץ עוץ. הם נחתו בעוצמה על גג בניין כלשהו. הרוח נחלשה מעט. דניאל השתחרר מאחיזתה של סם והתקדם לכיוון קצה הגג. סם בחיים לא זינקה כל כך מהר. היא שכחה מכאב הנפילה וזינקה לעבר דניאל, תופסת את זרועו שנייה לפני שהוא נפל מגג הבניין. "מה אתה עושה? אתה עיוור? רצית ליפול?" סם צעקה עליו. זה לא היה מכעס. זה היה מפחד. מפחד שמשהו יקרה לו, לשניהם. "לא הייתי נופל. רציתי לראות את זה." דניאל אמר והצביע על הרחוב. השניים התבוננו באימה במראה המחריד שנגלה מולם. רחובות לא היו שם. גם החלקים התחתונים של הבניינים לא היו שם. הכל היה מוצף. "מה לעזא…." המילים נבלעו בפיה של סם. מכוניות צפו, דוכנים ובתים הוצפו. נראה שאין אדם אחד חי ברחובות לוס אנג'לס, גם אלו הרחוקים מן הים. שתיקה מפחידה שררה. ואז היא הופרה על ידי קול של תינוק. עגלה כחולה צפה מולם ונתקעה במכונית ש"חנתה" בין עמוד תאורה לבניין עליו שני האחים נמצאו. "חייבים לעזור לו." קבעה סם. דניאל הנהן לאות הסכמה. "איך?" הוא שאל. זו הייתה שאלה טובה. איך? הגג היה בגובה של חמש קומות מעל פני המים, ועשר קומות מתחת. כמובן שסם יכולה לקפוץ, אבל כל גל קטן יכול להפוך את העגלה ולהטביע את התינוק. איך…. אה! סם הסתכלה על החלונות. על החלונות הייתה מותקנת מיני-מרפסת. לא כזאת שאפשר לעמוד עליה, כזאת שאפשר לשים בה אדניות פרחים. כזאת שאפשר לאחוז בה. אבל היא לא תצליח גם לאחוז בתינוק וגם לטפס למעלה. דניאל לא יוכל לעזור, הוא קטן מדי. היא צריכה עזרה. כאילו משום מקום, העזרה הזאת הופיעה. על הבניין ממולם, נראתה דמות. לא, שתי דמויות. אחת של אדם ואחת של… כלב? היא לא הייתה בטוחה. היא נופפה בידיה וקראה לדמות. "היי! היי! כאן! יש כאן תינוק! אני צריכה עזרה!" הדמות הבחינה בה. דניאל הצטרף לקריאות שלה ושניהם צעקו יחד: "כאן! כאן!" הדמות נעלמה. "לא! לא אל תלך!" סם צעקה אבל זה היה מאוחר מדי. היא התיישבה, ודניאל אחריה. התינוק המשיך לבכות למטה. "איך נציל אותו עכשיו?" היא חשבה ואז הוסיפה מיד: "לא צריך עזרה. אני אציל אותו. את התינוק." היא ירדה למטה, בעוד היא אומרת לדניאל:" כשאני אומרת לך, תיקח ממני את התינוק ותעלה אותו, אוקיי?" היא ירדה מרפסת מרפסת עד שהגיעה למים. התינוק שהיה בעגלה נרגע למראה פרצופה של סם. "היי, חמוד. אתה צריך עזרה, נראה לי. בוא." היא אחזה בו בידיה והרימה אותו. קצות רגליו נגעו במים והוא ניענע אותן. "כבר נעלה למעלה." אמרה סם. ואז נשמעה חבטה במים.