סוף סוף הגעתי ללונדון 6

פרק 9:
—————————–נקודת המבט של ליאם———————–
חזרנו לבית של מר סיידי ושל טומי, הופתעתי לגלות שלואי והארי החליטו לטוס לישראל והם לוקחים את כולנו על חשבונם… איך הראיון הזה הגיע להם לראש?! טוב לך תבין את הארי ולואי… נשקתי את אלי נשיקת לילה טוב והלכתי לישון, בוקר למחרת, לואי צעק כל הבוקר מלמטה "תתעוררו כבר!! אנחנו מאחרים לטיסה!!!", "מה טיסה? איזה טיסה? אוף לואי הזה…"
"בוקר טוב", חייכה אליי אלי "בוקר טוב" עניתי ~נשיקה~.

———————–נקודת המבט של טומי———————-
עייפות.. (פיהוק גדול), לאן אנחנו טסים? מר סיידי יודע שאנחנו טסים בכלל?! אוף אני צריכה להתרגל להגיד ג'ון…מה הבעיה שלי?
"בוקר טוב ישנונית" הציץ נייל מעבר לדלת, "בוקר", "תתארגני, לפי מה שהבנתי אנחנו טסים לשבועיים לישראל…" "כן, כן, שמעתי רק תן לי עוד רגע" (עוד פיהוק רק קטן יותר מהקודם), ירדתי למטה עם עיניים כמעט עצומות ומזוודה ענקית (רוב מה שארזתי זה רק ספרים…חננה שכמוני), הנייד צלצל
"טומי!!! את לא יודעת כמה אנחנו מתגעגעות אלייך!! מתי את חוזרת?!"
וואי רוני ודניאלה שכחתי מהן לגמרי! יואו אני חברה ממש גרועה!
"גם אני מתגעגעת אליכן! אני חוזרת בסוף הקיץ.. לא תאמינו את מי פגשתי!"
"את מי?"
"הם מפורסמים והם ישנים איתנו בדירה, תנחשו"
"אמממ maroon 5?"
"חח לא.."
"אמממ all time low?"
"ממש לא! אפילו לא קרוב!"
"אה אני יודעת" שמעתי את רוני אומרת בצד "אם היא בלונדון זה אומר one direction?"
"כן! וואי אני ממש מתגעגעת אליכן!"
"יש לך כל כך הרבה מזל!" אמרה דניאלה.
"חחח ממש לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא!!"
"מה שתגידי…. טוב טומוש אנחנו צריכות ללכת :( לרוני יש בייביסיטר ולי יש לימודי קיץ.. ביי"
"ביי…. רגע מה לימודי קיץ?!? דניאלה?!"
השיחה נותקה כבר, אני ממש מרחמת על דנוש…
"תמהרו תמהרו" שמעתי את לואי, "אנחנו באים" אמר זאין, הייתה לו מזוודה יותר גדולה משלי! אני די בטוחה שכל מה שהוא ארז זה רק בגדים ומראות…
הגענו לשדה התעופה והיינו חייבים לרוץ לטרמינל, כמעט אחרנו לטיסה הגענו אחרונים!

כל הדרך ממש השתעממתי, התגעגעתי, אפילו נייל לא הצליח להצחיק אותי… אני ממש במצב גרוע, אוף,
עוד רגע נוחתים!!!!!!!!!!!!!! אני ממש מתרגשת!!!!!!!!!
————————נקודת המבט של נייל————–
סוף סוף טומי מחייכת.
—————נקודת המבט של זאין———-
אני לא מאמין ששכחתי את מרי בלונדון (ככה הוא קורא למראה הראשית שלו,חחח)
————–נקודת המבט של לואי———
"הלו?"
"אביה?"
"כן..מי זה?"
"לואי"
"אהה היי, איך בלונדון? אני ממש מתגעגעת לשם ואליך"
המשפט הזה עשה לי את היום.
"האמת היא שאנחנו בישראל"
"מה?! יואו יואו יואו איזה חמודים אני כבר באה לקחת אתכם מהשדה חכו לי שם ואל תזוזו!"
"בסדר בסדר מחכים"
"אני בדרך,ביי"
הארי מיהר אל הטלפון וחייג אל גל, הוא סיפר לה שהוא בארץ וגם היא ממש התרגשה, היא אמרה שאחותה הגדולה תסיע אותה כי אין לה עדיין רישיון (זה לא אומר שהיא קטנה מדי לרישיון פשוט אין לה כח ביינתיים להוציא אחד),
אביה הגיעה ראשונה, משום מקום היא קפצה עלי וחבקה אותי, אני האיש הכי מאושר בעולם!
——————–נקודת המבט של טומי——————
כל אחד מהם (זה רק הארי ולואי) התקשר אל המישהי שהוא מכיר פה בארץ, אביה הגיעה ראשונה וחבקה את לואי, לאחר מכן הגיעה גל וחבקה את הארי, הגיעה עם גל עוד מישהי לא הכרתי אותה, היא נראתה בערך בגיל של נייל, היו לה שתי עיניים חומות גדולות וסקרניות, שיער חום ארוך עד המותן, היה לה לק ורדרד, לבושה יפה (ראו עליה שהיא אוהבת לצאת לשופינג), נייל ישר הלך לכיוונה ואני כמו סתומה הלכתי לשירותים, ראיתי שזאין הלך ליד השירותים ובכה "מרי! מרי!" אני ממש מרחמת עליו..
————–נקודת המבט של נייל———–
התקרבתי ישר אל הנערה שהביאה את גל,
"היי"
"היי"
"שמי נייל,שמך?"
"לירון" היא חייכה חיוך קטנטן, חיוך נחמד.
"מה קורה? למה את לבד?"
"אהה אני לא מכירה אף אחד רק הבאתי את אחותי הקטנה לפה אני כבר הולכת"
"את לא רוצה השאר?"
"אם תארח לי לחברה אני אשמח להשאר, נייל"
"בשמחה" עניתי, היא חייכה אלי ואני אליה.
——————נקודת המבט של זאין—————
טומי התקרבה אלי בצעדים איטיים ובטוחים,
"מה קרה?" שאלה.
"כלום" ניגבתי את הדמעות,
"אני רואה שעובר עליך משהו,מה קרה?"
"אני מתגעגע"
"למרי? היא רק מראה.."
"היא לא סתם מראה, קבלתי אותה ממישהי שחשובה לי מאוד שכבר לא נמצאת איתנו, המראה הזו היא הדבר שגורם לי להמשיך לחייך כל בוקר"
"אני מצטערת"
"זה בסדר, אני רק רוצה להיות לבד כרגע"
היא חבקה אותי והתרחקה מהמקום, היא די מזכירה לי אותה, מי שהביאה לי את המראה, אני שמח שיש עדיין אנשים שפשוט הקיום שלהם זה הדבר הכי משמח בעולם.

————————נקודת המבט של טומי———
מסכן זאיין. הוא צריך שמישהי חדשה תכנס לו לחיים, מעניין מי זאת תהיה ואם לא תהיה לו מישהי אני עוד אדאג לזה שתהייה לו מישהי.
אני מרגישה שדכנית! חחח, עכשיו איפה הטלפון שלי?
—————–נקודת המבט של ליאם—————
אני לא יכול להוריד את הידיים של מאלי! היא חמודה מדי! ~נשיקה יותר טובה כל פעם~
חייכתי אליה והיא אליי, התחבקנו ונכנסנו למונית אם כולם..