סוף העולם-2

"רוז! הי, רוז!"
"או, הי, טרבור." אני מרימה את ראשי מהנושא שאני חוקרת בזמן האחרון- מערכת השמש ביחס לגלקסיות אחרות.
"אנחנו עושים חזרה, ואנחנו לגמרי צריכים אותך. עכשיו." טרבור מתיישב בכיסא לידי. אני מרימה גבה.
"זה לא נראה כאילו אתה מתכוון ללכת לאן שהוא". אני אומרת ומנידה בראשי לעבר הכסא שעליו התיישב הרגע.
"נו, טוב, כן. כי אין לי כוח לעמוד. עזבי, אני אבטל את החזרה וזהו. אתמול עשינו חזרות שלוש שעות". תוך כדי דיבור הוא לוחץ על כפתור התיקשור המיניאטורי שלו, שקוראים לו מקרינפון, ומסך מוקרן לפניו. הוא לוחץ על האפליקציה 'צור טקסט', בוחר בנמענים 'אנסטסיה', 'דראגון', 'זואי' ו'לין'. אני שומעת את התקתוק שהמקרינפון משמיע, וחוזרת לעיין בטקסט שלי.
'באלף האחרונה התגלו כמה כוכבים שהתפוצצו, בגלקסיות שונות. בגלקסיה שלנו נראו תסמינים לכך ש-'
המקרינפון שלי מקרין צג לפני, ומשמיע את המנגינה שהלחנתי. 'לין מתקשר אלייך'. אני לוחצת על 'קבל', ופניו של לין, אף ישר, פה קטן וורוד, עיניים צרות ומצח מחוסה בשיער, נגלים לעיניי. הוא מרים גבה.
"מה קורה, רוז? הכל בסדר?" הוא שואל. אני מחייכת.
"בטח, הכול מצויין. למה אתה שואל?"
"עכשיו פשוט קיבלנו את ההודעה מטרבור, אז רצינו לשאול מה הולך". מאחוריו זואי ואנסטסיה מנופפות לי לשלום, ודראגון מהנהן בראשו.
"פשוט חשבתי שנוותר על חזרה ליום אחד, ונרגע קצת. יש לי גם פרויקט להגיש בהיסטוריה לשבוע הבא, וזה די גדול. חשבתי אולי לעבוד עליו קצת." אני אומרת, ותוך כדי מסדרת את הסיכומים שלי באסטרונומיה. "גם אתה צריך להגיש אותה, לא?"
"וואי! נכון, שכחתי! טוב, אנחנו באים אליכם. אתם בקפיטריה?" לין מנסה לראות את הרקע שסביבי.
"כן. נשמור לכם מקום." אני אומרת ומכבה את המקרינפון.
"הם באים?" טרבור שואל ומניח את רגליו על השולחן.
"כן. הם יהיו כאן עוד שניה". רק סיימתי את המשפט, ולין מופיע לצידי. אחר כך דראגון מופיע, עם התיק תווים שלו, ואז אנסטסיה עם הספרים שלה. כולנו מתבוננים סביב ומחפשים את זואי. מאז שאנחנו בני ארבע עשרה, קיבלנו רישיון לשיגור ממקום למקום. בינתיים זה פועל רק ברדיוס של קילומטר מהמקום שאתה נמצא, והמקרין פון יכול לשגר רק אדם אחד בכל פעם. זואי, שקיבלה רישיון אחרי שעשתה שישה טסטים, עדיין מפקששת מדי פעם, ונוחתת במקום לא רצוי.
"אה- אה- אה- הצלחתי!" אני שומעת את קולה של זואי ורואה אותה על אחד השולחנות בקפיטריה. אני מנענעת את ראשי והולכת לקראתה בחיוך. טרבור ואנסטסיה כבר שם, עוזרים לה לרדת.
"זה היה הרבה יותר טוב מפעם קודמת", דראגון לוקח את ידה ומחבק אותה. זואי מושכת בכתפיה.
"הי, זו. לא ראיתי אותך היום!" אני אומרת ומחבקת את זואי.
"נכון. לא באתי היום לשיעור לוגיקה. הייתי צריכה לסיים את העבודה בספרות." זואי מחבקת אותי ביד הפנויה שלה. היד השניה שלה כרוכה סביב המותניים של דראגן.
"צהריים, דראגן", אני אומרת לדראגן ונותנת לו כיף.
"צהריים, צמח."
"אז, מה יש היום לאכול?" אנסטסיה עומדת לידי. השיער הבלונדיני שלה קשור בקוקו ארוך, והפוני שלה מחסה לה את עין שמאל.
"פסטה עם רוטב עגבניות. היום יום רביעי." טרבור אומר, וכבר פונה לכיוון דוחן האוכל.
"צהריים ברטה! יופי של קובע, אנ'גל! מה קורה סאם? תתחדש על הגב, ג'ימי!" הוא אומר לכל מי שנקרא בדרכו.
"אוי! שחכתי את התיק בחדר המוזיקה!" זואי קוראת ועיניה מתרחבות בדאגה.
"בואי, נלך להחזיר אותו." דראגון אומר לה. זואי מהנהת ומדליקה את המקרינפון שלה ולוחצת על 'שגר'. דראגון מזיז לה את היד ומכבה את המקרינפון.
"ברגל", הוא אומר לה. זואי צוחקת. הם מתרחקים לכיוון חדר המוזיקה.
"ראית את מיילו היום?" אנסטסיה שואלת אותי.
"כן! אומייגוד, ראית את החולצה שהוא לובש?? מאיפה הוא משיג את הדברים האלה?" אני אומרת ועיני בורקות.
"אני כל כך רוצה שהוא ידבר איתי, כאילו, מילה אחת בחיים שלי!" אנסטסיה סופקת כפיים.
"נו, באמת." לין עוקף אותנו. "ראיתי חולצה כמו של מיילו אתמול בסוף עונה של wear-it. זה לא כזה וואו."
"אה, כן?" אנסטסיה מקניטה אותו.
"כן", לין משיב לה ושם פסטה על הצלחת שלו. הוא מניח את המגש שלו בצד, לוקח אחד חדש, שם גם עליו פסטה ונותן אותו לי.
"תודה", אני מחייכת.
"מתי שתירצי. אני באמת לא מבין מה אתן מוצאות בו כל כך. סנוב נפוח." לין הולך לעבר אחד השולחנות המרוחקים בקפיטריה. אני ואנסטסיה הולכות אחריו, עם מגשי אוכל בידיים.
"תגיד לי, פעם הסתכלת בכלל על העיניים שלו?" אנסטסיה שואלת ומתיישבת. לין מתיישב מולה.
"ועל השיער שלו?" אני מוסיפה, ומתיישבת ליד אנסטסיה. לין מושך בכתפיו.
"יופי של עגיל, זורי!" טרבור מגיע אלינו, אחרי שהוא סיים את הסבב היומי שלו.
"על מה מדברים?" הוא שואל ומטיח את המגש שלו ליד לין ומתיישב.
"על מיילו. שוב". לין עונה ואוכל מהפסטה.
"מה? על האפס הזה עוד פעם? בנות, אם לא הייתן חברות של לין, לא הייתן עיוורות כל כך. יושב לפניכן אל יווני!" טרבור נותן ללין דחיפה במרפק. אני ואנסטסיה מרימות גבה.
"לין? באמת, טרבור?" אני מנידה בראשי ומכניסה ביס ענק לפה.
"תודה, רו", לין מחייך אלי חיוך ציני.
"מתי שתרצה", אני מחייכת אליו חזרה.