סוכנת ספק בריטית – פרק 4

"טוב, זה כבר מקדם אותנו… אבל איך נגיע לשם?" הוא שאל.
"בלימוזינה?" שאלתי, מעלה אפשרות.
"חשוד ובולט מדי" אמר דניאל.
"אמי, הארי!" קראה אלינו מורן. "שכחתם את כלי הרכב שלכם". היא הגישה לנו סקייטבורד וקורקינט עם שני גלגלים.
"אני לא יודע לרכוב על סקייטבורד, אז אני מקבל את הקורקינט" הוא אמר במבוכה קלה, מחזיק בו ומוכן לדרך.
"בסדר" רטנתי בעודי מתייצבת על הסקייטבורד, "למזלך יש לי מושג בסקייט".
רכבנו ברחובות, עד שהגענו אל הבית הגדול. הדירה של ריקי הייתה בית פרטי גדול, מפואר למדיי מבחוץ, ומבפנים אף יותר.
"החדר שלה בקומה השנייה" אמרתי, יורדת מהסקייטבורד. גם הוא ירד מהקורקינט ולהפתעתנו הם התכווצו לגודל מספיק קטן כדיי להכניס לתיקי הצד שלנו.
הוצאתי את האיפור, עוברת עליו ומחפשת כלי שישמש כחבל.
"זה לא הזמן להתאפר" העיר דניאל, והסברתי לו שבאיפור יש כלים. לבסוף, התברר שהחבל היה באיילנר הזהוב. כיונתי אל נקודה בקיר ויריתי את החבל. החלתי לטפס, וטיפסתי על החלון בזהירות, והצצתי בחלון, שדניאל אחרי. להפתעתי ראיתי את ריקי יושבת על הכסא האדום המלכותי שלה, אוחזת בפתק עליו כתוב, "ידעתי שתגיעו". עברו שניות והיא החליפה פתק, "כנסו, אל תפחדו". התקדמנו מהססים, והיא פתחה לנו את החלון בנימוס. תיבה מרופדת משי אדום הייתה פתוחה ובתוכה סכינים, גרזנים, נונצ'אקו דוקרניים ועוד כל מיני כלי מלחמה מפחידים למראה. בידה הייתה חנית חדה, וביד השנייה פגיון. "הפרעתם לי באמצע השחזת החנית" היא אמרה, "אבל בכל זאת, אתם יכולים לשבת" היא החוותה בידה לכיוון המיטה שלה, ובעודנו מתיישבים בהיסוס הניחה את הפגיון והחנית במקומם בתיבה הגדולה. "קיבלתי אותה מידידי, אקירה. הכרתי אותו בשליחות ביפן" אמרה, כנראה על החנית. היא לחצה על מתג האור, אך האור לא נכבה, במקום זאת, קרה דבר אחר- הרגשתי כיצד אני נכבלת, וכשהבתתי בדניאל ראיתי שגם הוא כבול.
ריקי חייכה חיוך מוכר עד פחד, וצחקקה.