סוכנת חשאית- 8245, פרק ראשון.

הסתכלתי ימינה ושמאלה, פחדתי שיזהו אותי, בכל זאת משימה ראשונה בתור סוכנת חשאית.
אני כל כך מתרגשת, אבל מה לעשות, אסור לי להראות את זה אפילו בדרך הכי קטנה.
אני כל כך שמחה שנבחרתי, אך עלי להראות דרוכה במטרה עם אש בעיניים, לפחות זה מה שנראה לי שסוכנים צריכים.
קוראים לי בסוכנות, סוכנת 8245.
האמת? לא יודעת למה לנבחרתי לסוכנות, אני הכי פחות מתאימה מכל אדם אחר שאני מכירה.
השעה 20:02, קיבלתי הודעה מהבוס שלי להתחיל במעקב המסוכן, פחדתי ושמחתי כל כך, פחדתי, כי אני עלולה למות ושמחתי, בגלל שזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות.
התחושת סיפוק אחרי שעוזרים למדינה, המתח, המסתורין, האדרנלין, זה מה שאני הכי אוהבת.
אני עוקבת אחרי איש בשם ג'ון דו החותך, הוא נקרא כך, משום שאף אחד לא יודע איך קוראים לו והוא חותך עיניים של אנשים לפני שהוא הורג אותם וקובר אותם, קריפי נכון?, בכל מקרה, אני חייבת לעקוב אחריו.
אני הולכת אחריו, הוא מדבר עם כמה חברה חשודים שאני לא מצליחה לזהות, הוא נראה כאילו הוא עושה איתם עסקת פשע ענקית, הם נמצאים במקום כזה של הימורים, לא ברור למה הוא עושה את זה דווקא במקום ציבורי, למרות שהוא רק של מהמרים, כל אחד יכול להיכנס לשם ולחשוף אותו, שולחת לבוס שלי בקוד שראיתי איתו 2 אנשים חשודים ומוסרת תיאור קצר ומקווה לטוב.
קיבלתי הודעה חזרה מהבוס שלי, דן, השעה היא 20:34, הוא מוסר כי החברים שלו הם אנשים שאמורים להיות מתים היום, שלא יכול להיות שראיתי אותם יחד איתו ואני סתם מדברת שטויות ומבזבזת את זמנו.
נעלבתי ממה שהבוס שלי אמר לי, הוא באמת חושב שאני הוזה וממציאה הכל, אני צריכה למצוא דרך להוכיח לו שהם באמת מול העיניים שלי, וואו, איזה מפגרת אני, אני יכולה לצלם אותם בנייד, השעה 20:40 שלחתי לו את התמונה והוא לא האמין למראה עיניו, הוא לא עונה לי, כבר 20:55 והוא תמיד עונה מהר תשובה לכל דבר אפילו אם לא שאלתי, התקשרתי, מסתבר שהוא התעלף איך שהוא ראה את התמונה, אני נאלצת להמשיך במשימה המסוכנת בעצמי ללא עזרת הבוס.