סוכנות בלשים ~פרק 1~
פתאום הבנתי כמה החברה של אבא שלי יכולה להיות חרא בלעדיו.
אני עובדת בתור מזכירה בחברה שהייתה של אבא שלי וכשאני באה לשם בבוקר תמיד כולם מסתכלים עליי כאילו אני איזה גור כלבים קטן ומסכן, או משהו כזה… "היי נעמה" עומר נכנס למשרד שלי, אם אפשר לקרוא לזה משרד. "מה אתה רוצה?" לא היה לי ממש סבלנות אליו. "היי! מה אתה רוצה בוס! כבר שחכת?" "איך אוכל לשכוח" ניסיתי לסלק אותו מפה בכוח המחשבה, האיש הזה חייב לבוא לפה פעם בשבוע כדי להשוויץ שהוא מנהל את החברה ואני לא. "בכל מקרה אני צריך לטוס לאנגליה לשלושה ימים ואני צריך שמישהו ינקה לי את המשרד בזמן שלא אהיה כי המנקה התפטרה, ואני אתן לך את העונג לעשות זאת" הוא זרק לעברי את המפתחות של המשרד וקיבלתי מהם מכה בראש. "לעשות מה?!" "לנקות לי את המשרד" הוא חייך באופן מרושע. "את יודעת, לאוורר לנקות אבק להשקות עציצים…" הוא סימן לי להרים את המפתחות של המשרד והחזקתי אותם ביד חזק חזק כאילו המפתח היה עומר ואני מועכת לו את הראש. "אם תנקי את המשרד שלי כמו שצריך אולי אפילו אשלם לך על זה" הוא אמר ויצא. טוב נו, מה כבר יש לי להפסיד? אני ארזתי תיק ובדרך עצרתי במשרד של עומר ופתחתי את הדלת. המשרד של עומר היה נורא מוכר לי… אה! כמובן, פעם זה היה המשרד של אבא שלי, אני זוכרת איך יום אחד כשהייתי בת 4 אבא שלי לקח אותי לפה ונתן לי לשבת בכיסא שלו ולחטט לו במגירות, תמיד במגירות האלו מצאתי כסף וממתקים והייתי לוקחת לו הרבה ממתקים, הכסף פחות עניין אותי. התיישבתי על הכיסא של אבא שלי, זאת אומרת של עומר, והתחלתי לחטט במגירות, אני יודעת שזה לא יפה אבל זה פשוט… יצא לי ככה… תמיד כשבאתי למשרד של אבא שלי פה הייתי מחטטת… מה שונה כל כך עכשיו?
היה שם רק ציוד משרדי, כמה מפתיע… פתאום שמתי לב שהיה מתחת למחשב פתק, בצבע שמנת ישן.
אני הוצאתי את הפתק בעדינות ופתחתי אותו לאט לאט… זה היה הצוואה של אבא שלי, מרוב בהלה לא ממש הצלחתי לקרוא מה שהיה כתוב שם קיפלתי את הפתק מהר והכנסתי אותו לכיס מכנסיי.
יצאתי מהר מהמשרד נעלתי ורצתי הביתה עם הצוואה של אבא שלי.
נכנסתי מהר הביתה נעלתי את הדלת והתקשרתי אל חברה שלי, מאיה.
"הלו?" שמעתי את הקול השני מהצד של הטלפון "מאיה!" צרחתי מהתרגשות "אני באה אלייך עכשיו כדי שתשכפלי לי מפתח!" לפני שנתתי לה לענות אני סגרתי את הטלפון ורצתי אליה הביתה.
נכנסתי אליה הביתה בסערה ושמתי את המפתח של המשרד של עומר ביד שלה.
"מה זה?!" היא צעקה מזועזעת מאיך שאני נראית, הייתי דבקיה ומיוזעת כי רצתי אליה הביתה כמו משוגעת, אבל אני לא הייתי בטוחה למה היא התכוונה כל כך. "זה המפתח של המשרד של עומר הממזר! תשכפלי אותו ומהר!" "זה המפתח למשרד של עומר?! שיחקת אותה! איך קיבלת אותו?" מאיה יודעת עליי הכל, מהמקרה המביך של המשרתת ועד עומר. "הוא טס לאנגלייה לשלושה ימים והוא נתן לי את המפתח למשרד שלו כדי שאנקה אותו! הוא דפוק יותר ממה שחשבתי!" קפיצתי מסביב למאיה.
"אני אתן לך אותו מחר בבוקר לפני שתלכי לעבודה" "יש לי עוד משהו להראות לך!" אמרתי מתרגשת והוצאתי את הצוואה של אבא שלי. "מה זה?" היא לקחה את זה מהיד שלי ופתחה את הפתק לאט לאט. "אל תגעי בזה!" חטפתי את הצוואה מהידיים שלה והכנסתי אותו חזרה לכיס של המכנס.
"זה הצוואה של אבא שלי! את מבינה כמה העומר הזה מטומטם?! הוא גם נתן לי את המפתח למשרד שלו וגם השאיר אותי שם לבד עם הצוואה של אבא שלי!"
"אל תתרגשי כל כך, זה רק הצוואה שלו מה כבר תוכלי לעשות עכשיו?" היא צדקה, מה אני אעשה באמת עכשיו? "טוב אני עוד לא יודעת אבל אולי אצליח לעשות משהו"
נפרדתי ממאיה ויצאתי חזרה אל הבית שלי, כולי מזיעה מהריצה שעשיתי אל הבית של מאיה, אני צריכה להתקלח דחוף, אני אחר כך אנוח, מחר יש לי משימה, אני צריכה להוכיח לעצמי דבר או שניים.
תגובות (0)