סוד אפל?- פרק שלישי- מה גרייס אמורה לעשות?

~אני יודעת שלא עושים את זה, אבל אני מוכרחה לשנות את הסיפור לגוף שלישי, אני ממש מצטערת על הבלבול, פשוט אל תתייחסו, אני יודעת שזה לחלוטין לא בסדר, אבל זה מיועד להמשך הסיפור.~

גוון עמדה על מעין במה קטנה המשתרעת למטר או שניים, גרייס התבוננה בעץ המשובח והיקר שבנו ממנו את הבמה, 'עד כמה עשירים אנשים יכולים להיות?' הרהרה גרייס.
גוון חייכה לגרייס וסימנה לה לבוא לקראתה. גרייס הביטה בשולחנות המהודרים, שעד לפני שעה היו עירומים מכל. היא הייתה מודעת למבטים שננעצו בה, וניסתה לא לייחס להם חשיבות.
גרייס עלתה על הבמה הקטנה ונעמדה מובכת מעט על יד גוון.
היא חיפשה את מבטו של שון, הפרצוף היחידי כמעט שהכירה כאן.
היא תפסה את מבטו והוא חייך אליה חיוך רחב, חיוך שגרם לה להרגיש מעט פחות מובכת מהמעמד שאליו נכלאה. על יד שון ישבה נערה בעלת שיער זהוב ומלא חיים, מתולתל וסבוך לגמרי, הוא נגזר בצורה עקומה אך בכל זאת מסגר את פניה באופן יפה. עיניה היו תכולות וחיוורות, כמעט כמו שמיים לאחר הזריחה. פניה עגלגלות ושפתון אדום מילא את שפתיה המלאות.
"כמו שאתם יודעים," גוון המשיכה את נאומה. "אנו כבר לא מקבלים תלמידים בתקופה זו של השנה." היא הביטה בגרייס בחיוך מאולץ, כחכחה בגרונה והמשיכה.
" אך במקרה המיוחד של גרייס, נאלצנו להפר את החוקים הנהוגים, ולשייך אותה כאחת מתלמידנו." היא הרימה את קולה-
" אני מבקשת לא לדון ולשאול את גרייס מה ולמה עברה לכאן, גם לה המעבר הונחת בהפתעה, אנחנו נסביר הכל אחר כך, אני מבטיחה לכם תלמידיי." גוון חייכה ודיבורים החלו להתפשט בחדר. "ואני מבקשת," גוון הרימה שוב את קולה, כמצפה מהפטפוטים לדעוך, "שכולם יחזרו לשגרה, ותקבלו את גרייס כפי שאנו מקבלים כל תלמיד חדש."
היא הורתה לגרייס לרדת בעודה מתרוצצת מאחוריה. "ברוכה הבאה," היא לחשה כאשר עקפה אותה והלכה אל עבר צוות המורים.
מה גרייס אמורה לעשות עכשיו?
גרייס התקדמה בראש מורם וחיוך נמרח על פרצופה. "אני מיוחדת!' חשבה וצחקקה מטיפשותה. היא התקדמה לעבר שולחנו של שון כפי שאמר לה קודם לכן.
היא התיישבה בקצה השולחן.
"היי," היא אמרה מהוססת וחיוכה נמוג מעט. כשהיא שמה לב שכולם נעצו מבט בה, היא שלחה פרצוף לשון, פרצוף שמבקש מעט עזרה.
"היי," שון ענה מחייך. "זו גרייס, כפי שהבנתם," הוא הוסיף וחייך שוב.
"היי," ענתה הנערה עם השיער הזהוב. "אני טארה מקליידי," היא הושיטה את ידה אל עבר גרייס ללחיצת יד, וגרייס הושיטה גם כן את ידה, ולחצה אותה.
לאחר זמן מה שגרייס דיברה והכירה את כולם, עברה במחשבותיה שאין זה כל כך גרוע… יכול להיות שהיא תשתלב? משהו שגרייס בחיים לא הצליחה לעשות?
על יד גרייס ישבה נערה בעלת שיער חום כקרטון, ועיניה גם כן. עיניה היו גדולות ופתוחות, היא הייתה ילדה חייכנית וכל הזמן ניסתה להידחף עוד יותר לשיחתם בכך שסיפרה בדיחות לא שום פואנטה. אך היה קשה שלא לצחוק. שמה היה קאיה. קאיה מרסוויל. היא הייתה מעט נודניקית, ולגרייס מעט התפוצץ הראש ממנה, אך היה קל להתרגל אליה.
זה קל הרבה יותר ממה שהעלתי על דעתי… חשבה גרייס. יכול להיות שחברים זה לא רק מטרד. גרייס חייכה לעצמה.
"מה כל כך מצחיק?" שאל בזעף ריאן, שהתרומם מהרצפה. מסתבר שבזמן הרהוריה של גרייס, ריאן החליק מכיסאו. שיערו האדמוני נפרע לגמרי וקאיה צחקקה לה. בעוד גרייס רוצה לפתוח את פיה לתגובה, רעש חזק נשמע, וכל זכוכיות חלונות חדר האוכל, התפזרו בכל עבר.
גרייס צפתה בזכוכית הגדולה והחדה שטסה במהירות אליה, וצרחה חזקה בקעה מפיה.