סודות פרק 8

אמה הידקה את אחיזתה סביב ידי כאשר הגענו לדלת עשויה עץ בגובה שלושה מטרים בערך.
"קלייר, איפה אנחנו?" אמה שאלה בתמימותה הילדותית, לא מבינה לאן היא נכנסת.
"אל תדאגי," לחשתי לה ולחצתי בעדינות על ידה הקטנה והחמימה.
נקשתי בעדינות על הדלת והיא נפתחה, אמנדה הייתה זאת שפתחה אותה, היא חייכה לכיוונה של אמה שבחנה אותה בעיוניות וסימנה לי להתכופף.
"קלייר, מי זאת?" היא לחשה באוזני.
"אני חושבת שאת צריכה לשאול אותה את זה," לחשתי לה בחזרה והיא רק חייכה חיוך ביישני.
"אולי כדאי שתיכנסו, כולם כבר כןא, אפילו ארו," גופי השתתק למשמע השם הזה אך מבטה של אמה הקטנה בעיניי החזיר אותי למציאות.
"קדימה, בואו ניכנס," אמרתי וצעדתי לתוך החדר החשוך, אל תוך הלא נודע.