סודות מהעבר – הקדמה+הרשמה

שם: אנה מייבל
גיל: 16
מין: נקבה
אופי: שקטה, צייתנית, חברותית, נדיבה, רגישה, מתחשבת, אופטימית ונאמנה.
מראה: שיער אדום עז, עיניים כחולות, לא מלאה אבל גם לא רזה, גובהה ממוצע, וצבע עור נורמלי לא שזוף אבל גם לא בהיר.
רקע: אין לי מושג לאיזה תקופת זמן התכוונת אבל אני אנסה לרשום משהו הגיוני לכול התקופות. אמה מת בלידה ואביה הצטער כול כך, ולא היה יכול לגדל אותה מכיוון שהוא האמין שהיא גרמה למותה של אשתו, אז הוא שלח אותה לגדול אצל דוד שלה.

שם: אלזה ליזל מליאנסון ( מתה על השמות האלו!)
גיל:15
תיאור: שער חום גלי ודי ארוך, עניים כחולות אפורות, אור בהיר וכמות קטנה של נמשים על האף.
אופי: אוהבת להיות מנצחת וגם היא שקטה ויש לה חוש הומור ודימיון מפותח היא אוהבת לעזור.
רקע: אלזה ליזל הייתה נערה מאוד אהובה. היא הייתה תמיד אוהבת חופש אך גם תחרויות וזה סיבך אותה בכמה מקומות והיא הפסיקה אם זה.
יום אחד התברר לה מסבתא שלה, שהיתה סוג של אורקל,שיש לה עתיד גדול ושמשהו יתרחש בקרוב ושתברח כי רוצים להרוג אותה.
היא פגשה את מייק והבינה שזה הוא שסבתא שלה דברה עליו ועזרה לו.
אם את רוצה תוסיפי לה רומן אם מישהו ;)
היא ברחה ומצאה את: מייק היא הבינה שהוא זה שהיא חייבת לעזור לו ועזרה לו

כן ושלי גם נאמנה אבל די עדינה למרות שהיא מיומנת בלחימה…

כבר כותבת לך דמות, חכי רגע.

שם: אליסה גריינווד
גיל: אני מניחה ש16.
מין: לאיזה בן ראית שקוראים אליסה?! נקבה.
מראה: שיער ג'ינג'י ארוך וחלק, דהוי קצת, עיניים בצבע ירוק-כחול, משנות את צבען, עור לבן חיוור, נמשים.
אופי: היפראקטיבית ומלאת שמחת חיים, נחמדה ואוהבת לעזור.
רקע: באמת שאין לי מושג, את יכולה לכתוב בעצמך מה שיתאים לך, אני מפחדת שמה שאני חושבת עליו לא יתאים לתקופה.

שם- אליס ג'יין פוסטר
גיל- 16
מראה- שיער שטני חלק שמגיע עד הכתפיים, פוני בובה שהפך עם הזמן לפוני צד. היא כמעט תמיד אוספת את השיער שלה בפקעת, כשהפוני שלה נופל לצד הימני של פניה. עיניים חומות כהות ודי גדולות, יחסית נמוכה לגילה אבל לא נמוכה מדי.
אופי- היא מאוד ביישנית ולא כל כך נפתחת אל אנשים. היא לא סומכת על כל אחד, וגם כשהיא סומכת על מישהו זה לוקח לא מעט זמן. בכל זאת, היא מלאת חוש הומור שכמעט אף אחד לא זכה לראות אותו בפעולה. היא מאוד אוהבת לכתוב ולקרוא שירים, אבל הדבר שהיא הכי אוהבת הוא הגינה שלה. יש לה פינה קטנה בחצר ביתם, שם היא מגדלת פרחי נוי מכל מיני סוגים. היא אוהבת ללכת לשם כדי להיות לבד והשירים הכי טובים שלה הם בהשראה מהגן הזה.
עוד משהו שהיא אוהבת לעשות, הוא לטייל בשדות שמאחורי הבית שלה. היא אוהבת לרוץ שם לפעמים או סתם לשכב על הדשא ולהירגע, לבד.
היא לא אוהבת להרגיש חסרת אונים ואוהבת כשהעניינים הולכים כפי שתכננה.
רקע- באה ממשפחה הדוקה ועמידה (מצב כלכלי טוב). אין לה אחים ולכן ההורים שלה אוהבים לפנק אותה. היא לא נכנעת לפינוקים האלה וכל מה שהיא רוצה זה בסך הכל קצת חופש, הדבר היחיד שהיא לא באמת מקבלת. מכיוון שההורים שלה ממש דואגים לה כמעט תמיד יש מישהו ששומר עליה והיא שונאת את זה.

הסיפור נשמע ממש ממש מעניין!
אני מקווה שתכניסי את הדמות וגם אם לא… תמשיכי!
ויש לי גם רעיון לדמות של בן.. לרשום אותה?

שם- אליוט מונטגומרי
מין- זכר
גיל- 17
מראה- גבוה לגילו, מבנה גוף די יפה. שיער אדמוני כהה שנופל על העיניים, עיניים אפורות ירוקות בהירות שתמיד יש בהן ניצוץ שמח. כמה נמשים בודדים מפוזרים על הפרצוף, נותנים לו מראה ילדותי במקצת שמתאים לאישיות שלו.
אופי- טיפוס מאוד חברותי ויחסית ילדותי, אוהב להצחיק וכמעט תמיד יש לו חיוך על הפנים. הוא ממש טוב בהקשבה אבל לא ממש טוב בלתת עצות. הוא לא אוהב לשפוט אנשים לפי המראה ובקושי נכנס לוויכוחים עם אנשים אחרים. אליוט בעיקרון הוא הטיפוס שכמעט כולם רוצים בחברתם, הוא תמיד נותן אווירה חיובית והוא פשוט אוהב להיות בחברת אנשים. הוא מאוד סקרן, תכונה שלפעמים מכניסה אותו לצרות די גדולות. התחביב הסודי של אליוט, הוא ציור. יש לו כישרון טבעי והוא בעיקר אוהב לצייר ציורי נוף. הוא מחזיק את הציורים שלו במחסן בחצר ביתו, והם אחד הדברים הכי חשובים לו. הוא טיפוס די מגונן, הוא שונא לראות אנשים במצוקה וכמעט תמיד מנסה לעזור איכשהו.
רקע- אליוט הוא בן למשפחה אומנת, הוריו נטשו אותו כשהיה תינוק והוא בכלל לא זוכר אותם. הוא תמיד היה סקרן לדעת מי ההורים האמיתיים שלו או למה נטשו אותו אבל אף פעם לא מצא אפילו קצה של חוט בנושא הזה. המצב הכלכלי של המשפחה שלו הוא די בינוני אבל זה מספיק להם. יש לו אחות קטנה והוא מאוד מגונן עליה ודואג לה.
מקווה שזה טוב! ^-^

שם: כריסטינה זורקר
גיל: 17
נקבה

מראה: שיער שחור עד הכתפיים, מדורג. עיניה שחורות וגדולות. בהירה יחסית וחיוורת. עור חלק. לרוב מבטה נוקב וחודר.

אופי: חשדנית, אנוכית, סרקסטית, גאוותנית. יש לה מלא ביטחון עצמי ואף פעם אי אפשר לעבוד עליה.

רקע? אין לי כל כך רעיון, את יכולה להמציא…

שמתי לב שמעדיפים לכתוב בנות מאשר בנים [דמויות של בנות ולא של בנים…]

שם: אדמונד ניקולס קריי
גיל: 17
מראה: שיער אדמוני שקצוותויו מזדקרים לכל עבר, עיניים גדולות ויורקות כזית שיחד עם הנמשים המכסים את אפו ואת לחיו מעניקות לו מראה ילדותי ופרחחי. אוזניו מעט מחודדות בקצותיהן, ולעיטים קרובות הוא מושווה לאחד מן הגמדונים של סנטה קלאוס. הוא אינו גבוה במיוחד וכתפיו דקות, פניו עגולים כפניו של ילד.
אופי: שטותי, ילדותי, מרבה לצחוק, חסר טקט, נוטה לפסביות יתר. הוא מדען חובב ומתעסק בעיקר בכימיה ופיזיקה ישומית. (במילים אחרות: בום.) אך הוא מאמין שאלכמיה היא דבר טיפשי וחסר טעם, (דעה שבאותה תקופה הייתה נחשבת לכפירה.) והוא מגן עליה בעקשנות, דבר המכניס אותו ללא מעט צרות.
רקע: בתור ילד הוא גדל בבית אצילים. אביו היה ראש צוות האלכימאיים של המלך\הכנסייה\האפיפיור (מי ששולט אצלך. אי שם, במאה השבע עשרה.) אדמונד אף פעם לא הבין מה ההגיון באלכמיה, להפוך עופרת לזהב, ליצור את אבן החכמים, למצוא תרופה לכל המחלות. אף אחת מן המטרות האלה לא נראתה לו הגיונית. אך הוא שמר את הדעות האלה לעצמו, עד שיום אחד, שאדמונד היה בן עשר, הוא פגש כימאי מוכשר בשם ג'ונתן מקנטייר. שכמהו, האמין שאלכימיה היא לא יותר מגיבוב אחד ענק של שטויות. הוא התחבר עם ג'ונתן ובילה איתו זמן רב. אביו החשדן של אדמונד החליט לברר מעט על ג'ונתן ועל פועלו, וגילה במהרה כי הוא עסק במגוון פעולות לא חוקיות בעליל בתור מחאה על בזבוז כספי המיסים הענק שנקרא האלכימאים המלכותיים. וכי הכנסייה (או כל גורם שליט אחר שתבחרי.) החריז עליו חרם ציבורי ומאוחר יותר גם צו מאסר.
אביו של אדמונד דואג באופן אישי ביותר להוצעתו להורג של ג'ונתן מקנטייר, ושאדמונד מגלה מה הגורל הצפוי לג'ונתן הוא מנסה לשחרר אותו, אך נעצר בשלב מאוד מוקדם בתוכנית הבריחה שלו. בידיו לא אחר מאשר אלכסנדר קריי, אביו המתועב. בפרץ זעם מאין כמותו אדמונד חושף את דעתו על האלכימיה הכנסייה ואביו בפרט בשילוב מגוון רחב מאוד של קללות וניבולי פה שילד בן שתים עשרה לא אמור להכיר.
אביו ניגש אליו בפנים אדומות מזעם וידיים מושטות אל גרונו של בנו היחיד, אך ג'ונתן שהיה נחוש להגן על ידידו הצעיר עילף את האיש בעזרתו של מוט ברזל שהיה מושלך על הרצפה. וכך אדמונד וג'ונתן ברחו יחדיו למקום בו לא יכירו ולא יזהו אותם.
כיום אדמונד חי בשלווה עם ג'ונתן, עוסק במדע נטול אלכימיה לחלוטין ונתקף מידי פעם געגועים לחיו הקודמים.

אבל יהיה רומן לדמות שלי?

אני יכולה להוסיף עוד בן שאני מבטיחה שיהיה שונה בתחלית משניהם.
אם אף אחד לא יכתוב דמות דומה להחריד עד שאני אסיים, זאת אומרת ^^

כבר מתחילה, (זה כנראה יקח שנה-שנתיים)
רק שתדעי, יכול להיות כזה דבר יותר מידי דמויות. אל תתביישי לסגור את ההרשמה אם את חושבת שזה יותר מידי…

שם: ג'ייס בואלר
גיל: 17
מראה: שיער בלונדיני מתולתל, חיוור וכחוש, עיניים כחולות בולטות, קעקועים רבים על גופו [אם היו קעקועים בתקופה הזאת]
אופי: מתבודד, שקט, שתקן, לא מדבר כמעט בכלל, בטוחים שהוא אילם.
רקע: הוריו היו ממנהיגי המאפייה [אם הייתה מאפייה, אם לא איזה ארגון פשע אחר], הם רצו שינהיג את המאפייה בהגיעו לגיל שש עשרה, הוא לא רצה וברח מהבית, הוריו שלחו לו איומים, איברים של האחים שלו, אמרו שהם יסבלו אם לא יחזור, ג'ייס נעשה שברירי ושקט, הוא הכיר איש נחמד שהציע לו עבודה כמנקה פשוט והתחיל לעבוד במרץ, נחוש לשכוח את עברו.
ועבר לילדה שכתבתי קודם: הוריה תמיד שירתו אנשים אחרים וזה הפריע לה, כשהם עברו עיר הם סידרו לה עבודה כמנקה גם ואז נפטרו, בגלל שלא ידעה לעשות כמעט שום דבר במשק הבית היא נאלצה לעבוד קשה פי שניים.

נ"ב, שילבתי את הרקע שלו עם אדמונד, מקווה שזה בסדר.
שם: וויליאם (וויל) זאקרי גלוו (מתה, מתה על שמות אמצעיים.)
גיל: גם, 17
מראה: שיער שחור ומלא, עיניים כחולות-כהות. גבוה ודק. עיניו שקועות ושפתיו דקות וחסרות צבע, הוא חיוור ונראה מעט חסר חיים. לפעמים הצבע של עיניו משתנה מכחול כהה ובולט למשהו יותר… חיוור, חולני שכזה. כאילו המחלה שלו שואבת את כל הצבע מעיניו.
אופי: ציני, סרקסטי, שקרן פתולוגי, תמיד מנסה להציג את עצמו באור רע ככל האפשר. פרחח לנצח נצחים ולעולם לא יוותר על הזדמנות להשתכר ולעשות צרות, ואולי גם לצרף "ידידה" מפוקפקת להרפתקה. הוא מתוחכם ומתחכם, לא תמיד ניתן להבין את מנעיו. ובלא תמיד הכוונה היא לאף פעם. לרוב האנשים קשה להבין מדוע אדמונד חבר שלו, והאמת היא שגם וויל עצמו לא ממש מבין. והוא בהחלט לא חושב שהוא ראוי לחבר שכזה. וויל הוא שחצן וגאוותן, מתחכם וציני. נוטה לפרטט עם כל נערה שהוא פוגש, הרגל שמרגיז למדי את הסובבים. הוא שחצן וציני, ו… כבר הזכתי מתחכם?
רקע: מעולם, בכל ימי חיו, לא היה לו מספיק כסף. מהיום שהוא נולד עד יום ההולדת השבע-עשרה שלו ומעבר.
הוא עבר הרבה ידיים, וגודל בידי הרבה אנשים שונים עם הרבה שיטות חינוך שונות.
בשנים הראשונות לחיו גידלה אותו אמו.
היא הייתה אישה קרה וקשה, מעולם היא לא טרחה להקריא לבנה סיפור או לשחק איתו בחיילי העץ הקטנים. ואולי היא ניסתה שלא להיקשר יותר מידי לילד, כי ידעה שתאבד אותו בגיל כל כך צעיר.
היא ידעה שהוא חולה מהיום שהוא נולד. כשהוא לא בכה ולא צעק, רק נשם נשימות ארוכות ושקטות. כאילו הוא ישן. התינוק התעורר משנתו לבסוף, אך האם ידעה שהוא חולה ממש כמוה. באותה מחלה שמעולם לא ידעה את שמה או מקורה או מוצעה. הוא חולה ממש כמוה, וכפי שהיו כל ארבעת אחיה שמתו, ממש כפי שהתינוק הזה בוודאי ימות, עוד לפני גיל חמש.
אך גיל חמש הגיע, ונגד כל תחזיותיהם של האם ושל כל השאר הוא המשיך לחיות. רזה וחולני, אבל הוא המשיך. דווקא האם היא זאת שמתה, לילה אחד הוא התעורר מהרעשים וגילה אותה מקיאה דם. עד שהוא הביא את הרופא של כפרם היא כבר מתה.
אף אחד לא ממש ידע מה לעשות בוויל, לכן הוא הועבר לבית היתומים הכי קרוב שמצע הרופא, שכבר הכיר אותו ואת אמו היטב. שם הוא שהה כמה שנים. למרות ההסברים החוזרים והנושנים שמחלתו לא מידבקת אך בית יתומים לא רצה להחזיק אותו זמן רב, אולי בשל הבהלה החוזרת ונישנת של גלוי הדם שזלג מפיו של הילד במהלך הלילה על הכרית, ואולי בשל כאב הנפש של הידיעה כי הוא ימות כנראה לפני גיל עשר. ואולי בשל הפחד האוחז במטפלת, מורה, או אפילו אם-בית כשהיא נכנסת לחדר ולא בטוחה אם תמצא שם ילד חסר הכרה שוכב בשלולית של דמו שלו או מפרכס על המיטה או אפילו גופתו הקרה מוטלת איפשהו.
הישועה הגיעה ממקום לא צפוי כלל. אביו היה זה שבא לחלצו מבית היתומים. האב שאפילו לא זכר, האב שעזב ברגע שגילה שילדו חולה באותה מחלה מחרידה כמו אשתו. האב שמסתבר שחזר מוצף ברגשות אשם רק כדי לגלות שאשתו מתה ושבנו בבית יתומים.
הוא לקח אותו אל ביתו שבכפרים, וויל לא שמח.
ובכן, מסתבר שהאב, למרות רצונו הטוב, לא מבין דבר ולא חצי דבר בגידול ילדים. ואחרי פחות מחודש התלהבותו דעכה ושוב וויל נשאר כילד בודד שנואש לתשומת הלב שלעולם לא יקבל. הוא מעולם לא הספיק לפתח רגשות אמיתיים כלפי אביו, הוא מת מוקדם מידי. נרצח, ככל הנראה בשל חובות שלא שולמו.
וכך, בגיל שלוש-עשרה, וויל חזר לבית היתומים. אך הפעם הוא לא הספיק לשהות שם אפילו חודש לפני שהחליט לברוח.
החיים ברחוב לא הסתדרו ממש, הוא נזדקק ליותר מידי דברים שלא הייתה לו שום דרך להשיג. וכך מצב המחלה שלו הפך גרוע מאי פעם. עיניו אבדו את צבען כמעט לחלוטין ונשארן במשהו בין אפור-כחלכל ללבן.
זה בערך היה השלב שהוא פגש את אדמונד.
שהוא היה בן ארבע עשרה, מאחורי בניין אבן. וויל היה שם כי הוא הרגיש גרוע יותר מבדרך כלל, כאילו משהו בתוכו מתערבל ונשבר וקורע אותו לחלקים. ואדמונד היה שם בגלל הקולות החשודים שהוא שמע.
אדמונד שאל מה קרה, וויל ענה שהכל בסדר, ושיעזוב אותו בשקט. רק שאז הוא השתעל קצת דם. אדמונד שאל אם הוא צריך עזרה, וויל ענה שיניח לו לנפשו. זה לא היה משכנע את אדמונד אפילו אם וויל לא היה נתקף עוד גל של שיעולים מוכתמים בדם אחרי זה. הוא ניסה לתת לו ממחטה, ואז וויל איבד את ההכרה. אדמונד רץ בבהלה לקרוא לג'ונתן.
שוויל התעורר הוא שכב על מיטה בביתו של ג'ונתן מקנטייר, והרגיש טוב יותר ממה שהוא הרגיש שנים. יותר מאוחר ג'ונתן הסביר לו שהוא ניסה לתת לו בערך כל חליטה ותרופה שקיימת, ומה שעבד בסוף היה דווקא אבקת פרג. שבמשך תקופה מאוד ארוכה האמינו שהיא באמת המפתח לפיצוח הסוד של התרופה לכל המחלות.
וויל גוסס באטיות, לפעמים המחלה שלו תוקפת אותו בהתקפים קשים. אבל בזכות החליטה שג'ונתן רקח, שהיא בעצם ערבוב של אבקת הפרג עם עוד כמה דברים שמשפרים את הפעולה שלה, מצבו השתפר פלאים. כל בוקר וערב הוא לוקח מנה ממנה. הוא חי יחד עם ג'ונתן ואדמונד, למרות שהוא בקושי בבית. וגאוותו הפגועה עוד לא החלימה והאגו שלו עוד לא התאושש מהמכה הענקית שהוא קיבל שהגמד של סנטה הציל לו את החיים.

כאן בכלל כתבתי מגילה… אתם יודעים מה? אני הולכת לבדוק כמה, עמודים זה בוורד.

מה זה? איך את מצליחה לפרט כל כך הרבה?
עשית דמות משולמת!! עם השם (וויל שליטעעע!!!), עם האישיות, המראה, המחלה! זו פשוט הדמות המושלמת!!
ואגב – זה כמעט שני עמודים!! ברצינות, זה תוקע לי את המחשב!! אבל לפחות פירטת, וזה מה שטוב…

נשמע מעניין…

שם; לילה גרין.
גיל; 16.
מראה; שיער חלק ושחור, עיינים כחולות גדולות. בגובה נומלי. רזה. כמעט תמיד עם שמלות לבנות. שפתיים אדומות בכל מצב, ולא מאודם.
אופי; סקרנית. חכמה. חושבת מחוץ לקופסא. מהירה. תמיד רגועה. מצחיקה. שנונה. אוהבת להסתובב ביערות. לא מתאפרת.
רקע; חיה במאה השמונה עשר. אביה הוא מה שבימינו נקרא רוקח. הוא הכין תרופות, הבין. מכוון שבתקופה הזאת רפואה הייתה רק בראשית דרכה, זה היה מקצוע חשוב מאוד. הם היו משפחה דיי עשירה.
לילה {כמו layla של אריק קלפטון} אהבה מאוד להסתובב ביער שליד ביתה, בין העצים. המחשבות שלה היו מיד מסתדרות.
היא הייתה נורא בודדה בעולם. היא לא הלכה לבית ספר, ולא היו לה חברים. אז אולי היא נראתה תמיד שמחה; אבל היא לא. עד שהיא פגשה אותו.
יום אחד, בזמן סיבובים הרגילים, היא ראתה את זה. אור לבן מסתורי ומיד לאחר מכן נער, שנראה מבולבל מאי פעם. הוא לבש בגדים שהיא לא הכירה ונראה ממש לא מהעולם הזה.
בהתחלה היא חשבה שזה כישוף; אבל היא ראתה הרבה דברים בחיים שלה ולא ממש האמינה בזה. ואז הנער התחיל ללכת, ובזריזות ושקט מופטי היא עקבה אחריו.
היא שמה לב לכל תנועה שלו. אחרי כמה שעות של הליכה, היא התעייפה. נראה שגם הוא.
היא יצאה מבין העצים, מוכנה למפגש איתו.
היא נגעה בכתפו, והוא הסתובב. בשנייה האחרונה היא קיבלה רגליים קרות וברחה.
היא המשיכה לעקוב אחריו כל יום, ו..
קחי את זה מפה ;)
אני אשמח לדעת אם היא התקבלה.

זאת הכוונה בשם, אבל פחדתי שזה יראה לך מוזר ׳ליילה׳…
איזה כיף לשמוע שהיא התקבלה ;(

;)

יפה מאוד מאוד.
תתחילי!!