סדקים באדמה- פרק הבכורה

מוקדם מדי בבוקר, קיילי פתחה את דלת הלובי הכבדה של בניין המגורים. האויר הקר הימם אותה בטעמו הנקי והמעולה, והיא רצה אל הרחוב האפור כדי לשאוף כמה שיותר ממנו.
היא הביטה סביבה בזהירות, חשדנית- בשכונה שכזאת כולם מכירים את כולם, וכולם מדברים.
משודאה כי אין איש ברחוב, עצמה את עיניה ושאפה עמוקות. לאחר מכן פקחה את עיניה והושיטה את ידיה אל הרקיע, כאילו הייתה שוב ילדונת בת חמש הדורשת שירימו אותה.
קיילי מתחה את זרועותיה ונעמדה על קצות האצבעות, נושאת תחינה בראשה ומביטה אל השמיים. לצערה, היא נוכחה לדעת כי תחינתה נשארה בראשה, וקולה נשאר אילם. לרגע התכעסה על כך שאין עונה לתפילותיה (אם כך היה ניתן לקרוא להן).
אך בליבה ידעה קיילי כי היא איננה ראויה לגאולה.
היא נאנחה, מורידה את ידיה לאט. "טוב, אני מניחה שאלך לבית הספר אחרי הכל", מלמלה לעצמה.
לפתע שמעה רחש.
היא הסתובבה מהר אחורה, כמעט מחליקה על המדרכה הרטובה. מול חזית ביתה עמד צעיר, פחות או יותר בגילה.
הצעיר הביט בה, ספק משועשע ספק נדהם.
היא הביטה בו בחזרה, תוך שהיא מייצבת את רגליה ואוספת את שאריות הגאווה שעוד נותרו בה.
לאחר רגע ארוך של בהייה ושתיקה, הפנתה את גבה והלכה לכיוון תחנת האוטובוס שיקח אותה לבית הספר.

~

הצלצול הפתיע את קיילי.
יום הלימודים נגמר מהר משצפתה.
היא הביטה סביבה בחבריה לכיתה, שמצב רוחם התרומם לפתע. אשן אספה את חפציה במהירות וניגשה אל קיילי.
"את באה?" שאלה אותה, עיניה מבריקות.
"לא." פניה של אשן נפלו, והיא פתחה את פיה בכדי למחות.
"אני צוחקת!" מיהרה קיילי, לפני שזו הספיקה להוציא הגה,
"לאן הולכים?"
אשן התעשתה. בעיניים מבריקות, הכריזה שהם הולכים לאגם.
"אשן…" קיילי ביטאה את שמה במן אנחה מתלוננת. היא שאפה אויר ואמרה, בטון פוגע פחות: "את יודעת שהאגם יקפא בקרוב, נכון?"
אשן הנהנה, מחייכת חיוך שובבי.
"את מודעת לכך, שקרוב למדי שהאגם כבר חצי קפוא, נכון?"
חיוכה של אשן התרחב.
"אשן!" בקולה של קיילי ניכר היאוש. "אנחנו נקפא למוות!"
אשן פלטה צחוק. "לא חשבתי שזה ישנה לך עד כדי כך. את תמיד מתלוננת שחם לך מדי ושאת חייבת להסתפר. חוץ מזה, כולנו נשמח לראות אותך סובלת קצת." האנשים סביבם צחקו וטפחו לקיילי על השכם.
היא גלגלה עיניים. "אין לי מגבת."
"את יכולה להשתמש בשלי", צחקק אנטון, "רק בתנאי, כמובן, שנשתמש בה יחד."
קיילי העניקה לאנטון אגרוף חברותי בכדי להראות לו בדיוק מה היא חושבת על התכנית שלו. לבסוף חייכה, נסחפת אחרי אחוות חבריה בחצי לב.