סדקים באדמה- הקדמה

"הנה, שם!"
קיילי האירה את פנסה לכיוון האזור הכללי עליו הצביע ג'וליס.
"לא, חכי," הוא אמר לפתע, חוסם את ראייתה.
מבטו הפחיד אותה.
"תן לי לעבור, ג'ו", אמרה לו קיילי, חשה ביובש הפתאומי המתפשט בפיה. אימה שטפה אותה. "ג'וליס!" היא נלחמה בו כשלא הגיב.
לבסוף התנערה מאחיזתו וחזרה להאיר על האזור עליו הצביע קודם לכן.
על הרצפה נחה גופה, גופתה של מרסינה.
צעקה נפלטה מפיה של קיילי וברכיה פקו. היא הרגישה איך קור וחום נלחמים זה בזה על השליטה בגופה, הרגישה את עולמה מתהפך עליה.
ג'וליס עמד קרוב אליה, מוכן לתפוס אותה אם תתעלף, אך לצערה של קיילי גופה לא היה חלש מספיק בכדי להתעלף- היה עליה לחוות את כל הכעס והצער שחשה באותו הרגע.
היא חשה איך הדמעות שוטפות את פניה, מודעת יותר ויותר לעובדה כי כאשר סוף העולם יגיע,
היא לא תוכל להילחם בו עוד.