סבסטיאן- חלק ד

מוקדש לכל האנשים שאמרו לי להמשיך (:

תיכון. סבסטיאן שנא את התיכון. הוא והשולחן נעצו אחד בשני מבט כועס עד שדלת נפתחה.
היא התקדמה אל עבר שולחנו ואז נעצרה בהלם קטן שהפך לבלבול. הוא הרים את עיניו אליה בחוסר עניין בולט, כאילו רק זה עתה הבחין בה. עיניה המהממות אשר נעצו בו את מבטו גרמו לקצב ליבו לעלות.
"יש בעיה?" שאל בקרירות, נועץ בה את מבטו.
היא התמהמה שנייה, סבסטיאן הריח פחד קל והשתדל לא להיראות נהנה.
"אני יושבת כאן." השיבה בחוסר רצון בעיניה יכל לראות זיק של חוסר נוחות.
הוא בחן את פניה כשאמר את המשפט הבא.
"יש מקום לידי." השיב שליו.
'ועליי' רצה נורא לומר, רק כדי לראות את המבט היקר החסר תקדים שיופיע על פניה לאחר מכן.
היא הסתובבה והחלה ללכת, מתרחקת ממנו לעבר הקצה השני של הכיתה. סבסטיאן הופתע מין התגובה אבל לא חל שינוי בתווי פניו. אותם פנים שהיו במעקב של עשרים וארבע שעות על ידי כל אחת מהבנות בכיתה ליגונו הרב.
השיעור התחיל ומורה בגיל העמידה נכנסה, ואחר שכולם התיישבו במקומותיהם היא קראה שמות. סבסטיאן ציין לעצמו ששמה של הנערה הוא סילביה קרמר ואז המורה התחילה לדבר על דברים רבים ולא חשובים. סבסטיאן התאפק לא להצביע ולהסביר למורה כי הוא סובר שהגיע למסקנה כי הצבא האדום השתמש בהקלטות של שיעורים מעין אלה, על מנת להתיש את השבוי מלחמה.
עיניו גלשו לרגע אל הנער מימין. גומייה אספה ברישול את שיערה באי סדר, כשקצוות שיער אחרים גלשו ברכות אל עבר פניה ההחלטיות. היא יפה והיא לא יודעת את זה. זה דבר טוב.

הפסקה.
"בחיים שלי לא ראיתי מישהו כל כך חתיך במציאות, הלסת והעצמות לחיים האלה אלוהיות." הנערה החצופת מראה ,עם השיער המתולתל אמרה זאת בהתלהבות, מחוייכת מאוזן לאוזן, "כל כך חבל שהוא לא הטעם שלי, אני מפחדת רק מלפנות אליו. כל הכריזמה והמסתורין האלו לא בריאים לי." היא צחקה במבוכה משחקת בצמד שערות ארוכות המסודרות בתלתל אחד, "אבל הוא הסגנון שלך, לא תמי?" עיניה הגדולות הביטו בחברתה בעניין.
נערה בעלת שיער שחור קצר ומראה חמוד מעט לא התאפקה ופלטה בצחקוק; "הלוואי, אבל הוא לא מביט באף אחת מאיתנו."
"מישהי בכלל יודעת איך קוראים לו?" התערבה בלונדינית עם שיער חלק, שנראה היה כי היה חשוב לה שישימו לב אליה.
כל הבנות הפנו אליה מבט והשתררה דממה לכמה שניות, שנקטעה.
"לא הייתי מתלהבת."
כל העיניים הופנו עכשיו אל הנערה היושבת על השולחן. בפועל בכלל לא התכוונה למשוך את תשומת ליבן בהערתה.
עיניה רמזו חוסר חשיבות מסוימת לדבריה.
"אתם מכירים?" המתולתלת כמעט צרחה מהתלהבות כשהבינה שלחברתה יש ידע, אבל החליטה להזכיר לעצמה לשמור על טקטיקה שקטה יותר.
"לא."
הן חיכו להמשיך. היא נתנה בהן מבט מורד.
"התנגשתי בו בסופר." נכנעה, משתדלת להישמע משועממת, "והוא היה לא נחמד במיוחד."
"הוא צעק עלייך?" המתולתלת עיוותה את מבטה בחשד.
"לא."
"קילל אותך?" המשיכה.
"הציק לך?" התפרצה שחורת השער.
"אז מה כן?" התערבה הבלונדינית וכל הבנות התבוננו בה בתמיהה.
"גס רוח." נשפה.
"לא ידעתי שככה הרגשת, אני מצטער."
כל הבנות עצרו בוואת אחת את נשימתן. הן הביטו בה ובו.
היא הסתובבה אליו. הוא עמד כמעט קרוב מידי אליה, ממש מאחוריה והביט לא עמוק מידי אל עיניה. עיניו היו נראות רק חצי כנות בכוונה.
"זה לא היה קשה." התחשק לה להחזיר לו.
הבנות עתה מאחוריה אף עצרו את נשימתן עכשיו בצורה אדוקה יותר.
הוא היה נראה מאיים בכל מצב כמעט, אבל בחר לא לנצל זאת בכל זאת גם לאחר הערתה.
"אני לא מעריך אנשים שמתנגשים בי יותר מפעם אחת," הודה בעיניים חצי מחייכות בעל כורחן, מתנצלות.
"אבל לא הייתי צריך להתייחס אלייך ככה כמובן." הרצין, "אני מקווה שתקבלי את התנצלותי."

שקט ואז צלצול, ועל אף שאף אחת לא רצתה, עדיין בהלם הבנות אספו את הדברים שלהן והתפנו משם. היא קמה מהשולחן והסתובבה להביט בו בחוסר רצון.
סוף סוף קצת פרטיות. פניו היו נראות שונות כעת, מתחכמות. כאילו הורידו מסיכה מהפנים האלה.
"כל כך חתיך, הא?" הביט.
קולו עבר בשינוי חד כל כך לשעשוע קר.
"אה?" שיט. הוא הקשיב להן.
"הו, אני יודע שגם את חושבת כמוהן, הרי אני באמת משגע חסר תקנה." הקרין ביטחון.
שתיקה.
"אחרת לא היית נמשכת אליי ככה."
הוא התגרה בה ולקח לה רק רגע להבין.
"אתה מוכן להפסיק בבקשה?" אבל נדף ממנה ריח של לחץ.
"זו תהיה ממש גסות רוח יוצאת דופן מצידך להכחיש עובדה כל כך ברורה לעיין." המשיך להקניט מתעלם מהבקשה.
אחר גיחך וזה כבר ממש הוציא אותה כמעט מדעתה.
"אני לא יודעת מי אתה, אבל תשמור מרחק." אמרה יציב.
"לא." השיב בפשטות.
"למה?" שאלה לא מבינה.
הוא הטה את ראשו, אחר התרצן; "כי את אוהבת את זה."
היא נרתעה והוא תהה אם דמיין סומק קל על פניה, סוקר לרגע את לחייה. זה פידבאק חיובי.
היא תהתה איך הפה שלו יכול להרשות לעצמו לדבר כל כך הרבה שטויות ולהתנהג בצורה כל כך מבזה, כשתהתה בכלל איך הפה שלו מרגיש. כשעיניו לפתע לכדו אותה במבט מלא חשיבות ומשמעות, הבינה מה היו המחשבות שהתרוצצו במוחה. כל פניה הפכו אדום. חיוך כנה שרמז רעות הסתמן בזווית פיו בשתי השניות של השקט.
"אני הולכת." אמרה לפתע רגועה.
שלוותה לא הצליחה לקלקל את המסיבה.
"וחוץ מזה," המשיך בשלווה כאילו כלל לא שמע, כאילו לא הייתה זו שיחה בכלל בשבילו אלה סוג של טראנס.
וזה אכן היה, כי הוא היה כל כך עמוק בהנאה. עתה כשדיבר מילותיו רקדו בלשונו, כיוון שכשראה מה היה טיב המחשבות שהתרוצצו אז בראשה, היא אישרה את החשיבות שלהן בבהלה שלה. היא נמשכת אליו ללא צל של ספק, והמחשבה הזו גרמה לבלוטות האדרנלין החם להציף את גופו.
היא הביטה בו רגע קצר והסתובבה ללכת, לא שומעת את סיום דברו.
אבל זה לא שינה לו דבר. הוא חייך עכשיו.