סבסטיאן- חלק ג

מוקדש לhalf a heart שעוקבת אחרי הסיפור הזה, מגיבה, מתקנת ונותנת לי את הדבר הכי יקר- סיבה להמשיך להעלות. מקווה לא לאכזב (:
אגב מי שקורא: תגובות ככלללל כךךךךךך מתקבלות בברכה!! ביקורת חשובה לי כמו כן גם כנות! אני מגיבה לאחרים מגילות אז אל תפחדו לרשום כל מה שעולה לראשכם כאן. אם מישהו רוצה שאקרא משהו שיכתוב לי אני אהיה יותר משמחה להביע את דעתי.

סבסטיאן הסתובב באלגנטיות לאחור והתרחק, הוא יצא מהמקום והתקדם אל עבר המכונית השחורה בחניה, לא נותן לה אפילו הזדמנות להבחין בו. אבל זה רק לבינתיים.
הוא לא טרח לפתוח את האור במטבח כשפתח את המקרר, אין שם כלום. אחר כך עלה במדרגות האפלות אל החדר הקודר. הוא התיישב בכיסא העור השחור על יד שולחנו והקליד כמה מילים במחשב, פתח קלסר על השולחן והתחיל בעבודה שלו. כשסיים שלח את הקובץ לחברת ההשקעות והתמתח כשאצבעותיו הארוכות שולבו זו בזו לאחור.
פלאשבאק מפניה של הנערה ההיא מאותו היום חלף במוחו. הוא התיישר בכיסאו והביט לעבר התריס, חושב שזה כבר ממזמן שלא חלפה בו הרגשת להט. הגיע הזמן.
הוא הרים את הטלפון וחייג לתיכון 'שאנטון', בעודו תוהה מדוע אותה מחשבה מרגישה מעט לא מסודרת בראש בשונה מכל שאר המחשבות שלו בראש. כשסגר את השפורפרת לא התעכב כלל על העובדה שעכשיו כבר אוקטובר או על העובדה שהמזכירה התחילה לגמגם כששמעה את השם משפחה שלו.
הוא חשב על מה שזמן פנוי יכול לגרום לו לעשות..

הוא הגיע לשם ברגל, לוקח את הזמן בהליכה בכדי ליהנות מהרוח הנעימה בחוץ, נרגע, שומע בזוג אוזניות לבנות את באך בסולם מינור. הוא המשיך ברוגע לעבור בשער הגדול, מגיע לחדר המזכירות הגדול, בו המון זוגות עיניים ננעצו בו לא במקריות. גדול.
"אני זקוק למערכת בבקשה." הביט במזכירה בזוג עיניו שכהרגלן אטומות.
היא לא שאלה לשמו והוציאה דף מודפס מושיטה לו.
"תודה רבה."
הוא הביט והצטער לשמוע כי יש לו ספורט, מסתובב והולך אל עבר מה שהתברר להיות כמעט אצטדיון. בנות בהו בו מכל עבר, זה רק בגלל שהוא נראה כל כך טוב ידע, ועיניו אטומות, התעלם כרגיל. הוא לא הכין בגדים לכן החליט לדלג על השיעור, כשחשב כי הבחין בקצוות שיער חום מתנופפות ברוח. אחר נכנס לחדר ההלבשה לבנים, נעמד מול הלוקר שנשמר לו, כפתר את ג'קט בית הספר הכחול, הוריד את העניבה ונשאר רק עם חולצת 'בייסיק' לבנה קצרה.
משחק הכדור עף התחיל והכדור נזרק. הבנים בבית ספר נראו כמו ילדים, חשב כשהכדור עף לעברו. הוא התבונן לראות מי הזורק, והגן בהנפת יד לא מאומצת. סבסטיאן לא דמיין, חיוך קטן של הערכה הסתמן בזווית פיו של הנער שבדיוק נאלץ לנתר באוויר בכדי לענות בתגובה.
הנער גבוה, נאה ועיניו חומות.
לאחר רגע הכדור שוב פעם הגיח לכיוונו והפעם הוא לא היה צריך להסתכל כדי לדעת מי הזורק. עכשיו הכדור עף חזק יותר והוא נאלץ להפעיל יותר כוח. שוב הנער היה זה שענה, משיב מכה לשטח הפנוי מקדימה וסבסטיאן, החש הפעם מעט עצבנות, נאלץ להזיז את עצמו קדימה כדי להגיב.
אט אט התפתח משחק רק בין שניהם והשחקנים האחרים זזו הצידה מפחד. חבטות ברזל עפו לכל הכיוונים כשעיניהם מאתגרות אחד את השני. עד הזמן שבו המורה לספורט הגיח והפסיק את המשחק משחרר את כולם ללכת, הם גמרו מתנשפים וסמוקים ממאמץ.
סבסטיאן נוטף הזיעה הסתובב לעבר המגבת שהניח על הספסל, מבחין בדיוק בעוד חבורת בנות בוהות בו, כשנתקלה בו נערה. הם עמדו סמוקי פנים מביטים זה בזה למשיך כמה שניות. סבסטיאן היה מופתע מכדי להעניק לה את הפרצוף הזועף המזלזל שלו. אחר עקף אותה במהירות לכיוון חדר ההלבשה, אסף את דבריו וחזר הביתה כיוון שבגדיו כבר מזיעים.

המקרר כרגיל ריק, עכשיו אי אפשר לדחות יותר. הוא הגיע אל הסופר אוסף בשקית חומה כמה מצרכים מביט לרגע בסמארטפון לבדוק מה השעה. מהפינה הגיח גוש שהתנגש בו ותפוחים התגלגלו על הרצפה. עיניו ננעלו על פניה.
"מה את עושה." קולו היה קריר ולא מתחשב.
הוא התכופף לעזור להרים את התפוחים מהרצפה, מקווה כי נבהלה.
"אני כל כך מצטערת." אמרה והכניסה לתוך השקית את התפוח אחד לפני אחרון.
הוא קם והבעת עיניו הייתה מלאה בבוז.
"פעם הבאה תסתכלי לאן שאת הולכת." ביקש בנימוס אך בקול קריר ויציב.
היא הנהנה, מילותיה נעתקו מפיה.
"זו כבר פעם שנייה." המשיך והזכיר, מנצל ומתענג על הבלבול וחוסר היציבות בעיניה הירוקות.
"אממ… כן, אה אני פשוט, לא…" לא הצליחה להשלים.
נהנה ויודע כי תפס אותה לא מוכנה, הוא הרים גבה אחת מושלמת באוויר מחכה לתשובה, אך לא היה עדיין אוויר בפיה. הוא עמד שם כמה רגעים, חושב על כל הדברים שהוא רוצה לעשות לה, אחר הזיז באלגנטיות בידו הימנית את קצוות שיערו השחור מפניו והסתובב בזעף אל עבר הקופות.
מחר, אין ספק. הוא כבר לא יכול לחכות לראות אותה שוב.