“סאלי, מה עשית לי?” -פרק 2- פרק המשך ל”החיים שלה משתנים”

יום ראשון הגיע, הנייד של סאלי צילצל בקול, זה היה השעון המעורר שהיא קבעה יום לכן לשעה חמש וחצי בבוקר. היא ניסתה לשכנע את עצמה שזה לא יהיה נורא כל כך אם היא לא תבוא ליום הראשון של בית הספר, אבל היא התייאשה לבסוף וקמה. הסיבה לכך שהיא קבעה את השעון המעורר לשעה כל כך מוקדמת, הייתה בגלל שסידור השיער שלה לקח מלא זמן והיא תיכננה להחליק את השיער שלה בעזרת מכשיר 'המחליק' שלה. והייתה עוד סיבה, לקבל יתרון על האחים שלה שמתעוררים יותר מאוחר, והיתרון בלקום יותר מוקדם מהאחים שלה כלל, מקלחת נעימה ושקטה, ציחצוח שניים בלי דחיפות מצד האחים שלה שמתלוננים שהם לא רואים את עצמם במראה ובלי שהאחים שלה יסתובבו לה בין הרגליים, המילה המסכמת את כל זה הייתה שקט.
• • •
סאלי התקדמה בכבדות אל הארון המשותף שלה ושל האחים שלה, גל וצדף, היא התכופפה בשביל להגיע אל חלקתה שהייתה האחרונה. אפשר לומר שדי דפקו אותה מבחינת המקום, כלומר, כל יום להתכופף בשביל להגיע אל הבגדים שלך?
• • •
היא לקחה את הבגדים שהיא סידרה לעצמה יום לפני. והאמת?, שסאלי אפילו לא הייתה צריכה להתאים צבעים, או לבחור איזה בגדים ללבוש, בגלל שהבגדים שלה נבחרו כבר, לא, לא בידי אמא שלה או אבא שלה, הבגדים שלה נבחרו על ידי בית הספר החדש שלה. המנהלים של בית הספר החדש שלה החליטו שכל תלמידי בית הספר ילבשו את אותם הבגדים. הבנים שלמדו בבית הספר היו צריכים ללבוש חולצה לבנה מכופתרת ומכנס ארוך בצבע שחור. ואילו הבנות שלמדו בבית הספר היו צריכות ללבוש חולצה לבנה וחצאית שחורה עם כפתורים, אבל הייתה להן גם הבחירה ללבוש מכנס ארוך ושחור, בדיוק כמו אלה שהיו צריכים הבנים ללבוש. במקום לתת לתלמידי בית הספר לבחור את החולצות הלבנות שלהם ואת החצאיות והמכנסיים השחורים שילבשו, החליט בית הספר לקבוע מראש את מדי בית הספר. לבית הספר היה אתר שבו היה ניתן להזמין את החולצות, החצאיות ואת המכנסיים במידה שהם בחרו. בית הספר קבע את הרעיון הזה של מדי בית הספר כי הם לא רצו שיווצר בין התלמידים תחרותיות על הבגדים, או שתלמידים ירגישו לא בנוח בבגדים השונים שלהם. סאלי אהבה את הרעיון של בית הספר המתחשב.
• • •
אחרי שסאלי לקחה את הבגדים שלה, היא נכנסה למקלחת. היא התקלחה וחפפה את השיער שלה בשמפו. בזמן המקלחת היא דמיינה איך בית הספר החדש שלה יראה או איך הכיתות יהיו מסודרות. היא סירקה את השיער שלה בזמן שהמים החמימים שוטפים את גופה ומרגיעים אותה לקראת היום הראשון שלה בבית הספר שהיא אפילו לא יודעת איך הוא נראה. תיקתוק מהיר קטע את הרגע השלוו של סאלי. היא גילגלה עיניים, היא ידעה שהולכים להאיץ בה לסיים את המקלחת מהר יותר. "מה..?" סאלי שאלה והפסיקה את זרם המים וכעט היא הרגישה קור נעים. "תני לי להיכנס… אני צריכה לצחצח שיניים ולהתאפר.." הקול הזה היה מוכר, צדף. "נו… אז את פותחת?" צדף שאלה ותיקתקה בדלת שוב. "כןןן" סאלי אמרה, ושמץ של עצבנות עלה בקולה. סאלי המשיכה במקלחת כרגיל, לא הציק לה שאחותה מתאפרת לידה. "רק אל תשפריצי עליי מים" צדף אמרה והמשיכה להתאפר. סאלי רצתה לעשות לה בכוונה אבל אז היא ירדה מין הרעיון המרושע הזה.
• • •
אחרי כמה דקות של מקלחת, הפסיקה סאלי את זרם המים ולבשה את מדי בית הספר שלה בתוך השירותים ,כשצדף עדיין מתאפרת. "איכ, אני עדיין לא מאמינה שמכריחים אֵתכם ללבוש את הבגדים המזעזעים האלה.. כאילו, יש משהו שכן יש לכם זכות בחירה עליו?" צדף שאלה והסתכלה על מדי בית הספר של סאלי מהמראה. "אל תגזימי.. הבגדים האלו לא כאלה נוראיים, והם אפילו די יפים. וכן, כן יש לנו זכות בחירה על דברים מסויימים בבית הספר.." אמרה סאלי בהתגוננות. "כן, ואת אומרת את זה כי אין לך סטייל בבגדים.." צדף אמרה בעוקצנות, סאלי צבטה אותה בגב ויצאה מהמקלחת לפני שצדף הספיקה להסתובב ולהחזיר לה.
• • •
סאלי זרקה את הפיג'מה שלבשה יום לכן לתוך מכונת הכביסה שבבית שלה. היא עוד הייתה צריכה לצחצח את השניים שלה, לנעול נעליים מתאימות לבית הספר, לעשות מחליק ולסדר את המערכת שלה, אבא שלה הלך במיוחד לקחת את הספרים מההשאלה של הספרים מבית הספר החדש שלה. סאלי החליטה על הסדר הזה, להחליק את השיער שלה, לנעול נעליים, לצחצח שיניים ולהכניס את הספרים המתאימים לתוך התיק שלה.
• • •
סאלי הלכה אל החדר שלה, ואני די בטוח שאתם כבר הבנתם לבד שהיא, גל וצדף חולקים חדר ביחד אחרי שציינתי מקודם שהם חולקים ארון.
סאלי לקחה את המחליק שהיה מונח על השידה הלבנה שליד המיטה שלה וחיברה אותו אל החשמל, סאלי חיכתה שהמחליק יתחמם ובינתיים היא חיפשה שירים בספוטופיי, בשביל לשמוע בזמן שהיא עושה לעצמה מחליק. היא חילקה לעצמה את השיער לשני חלקים והתחילה להחליק את השיער שלה בעזרת המחליק. סאלי סיימה להחליק צד אחד של השיער שלה, ועברה לצד השני שעוד היה אסוף בקוקו בזמן שהשיר "LUSH LIFE" מתנגן.
• • •
אחרי שעה של שירים והחלקת שיער, סאלי התכופפה מתחת למיטה שלה בחיפוש אחר נעליים. "הנה!" סאלי אמרה לעצמה כעבור כמה דקות, אחרי שמצאה זוג נעליים בצבע שחור שתאם לחצאית השחורה שלבשה, היא דפקה את הראש שלה במיטה אחרי שהרימה את ראשה בהתלהבות כשמצאה זוג נעליים מתאים. אוקי.. אז היא סיימה להחליק את השיער שלה ומצאה נעליים מתאימות, עכשיו היא הייתה צריכה לצחצח את השיניים שלה ולסדר את מערכת השעות שלה להיום. סאלי ישבה על הריצפה ונעלה את הנעליים שמצאה לפני דקה מתחת למיטה שלה, סאלי נעמדה וניקתה מאבק את החצאית שלה בעזרת הידיים שלה. היא לקחה את מברשת השיניים שלה שהייתה מתחת לכרית שלה והלכה אל חדר השירותים, היא נעצרה אחרי שהיא שמה לב שיש שם כבר מישהו. היא תיקתקה בדלת, בנסיון להבין מי בשירותים. "מה?" קול בקע מהשירותים, זה היה אלמוג. "מתי אתה יוצא?" שאלה סאלי את אלמוג. "אני מתלבש כמה דקות ויוצא" הוא אמר.
• • •
אחרי דקה ים רצה אל סאלי "סאלי! גל אמר שהוא ישתמש במברשת השיניים שלי!!" סאלי גילגלה עיניים. "ואיפה מברשת השיניים שלך?" שאלה סאלי את ים. "בשירותים.." אמרה ים אחרי שהבינה שגל לא יוכל להגיע אל מברשת השיניים בגלל שהיא בכלל בשירותים. אחרי דקה, ים כבר לא יכלה לחכות ודפקה על דלת השירותים. "נו כבר, מטומטם!! תצא!! אני אאחר לבית ספר שלי!!" היא צעקה. "הבית ספר שלך מתחיל בכלל עוד שעתיים!!" אלמוג צעק בחזרה. "עדיין!!" ים צעקה.
• • •
אחרי דקה, אלמוג פתח את הדלת, הוא החזיק בידו את הפיג'מה שלבש יום לכן. "על מה את מסתכלת? מכוערת" אלמוג אמר לים. "אתה מכוער!! אף אחד לא אוהב אותך!!" ים צעקה וניסתה להכות את אלמוג, אבל אלמוג הוציא לה לשון וברח, לא לפני שבילגן את השיער של סאלי בעזרת ידו. "אלמוג!!" סאלי קראה.
• • •
סאלי סירקה וסידרה את השיער שלה שוב, היא החזירה את המסרק למקום שלו וציחצחה את השיניים שלה. ים לקחה את מברשת השיניים שלה מתוך המתקן, בתוך המתקן היו עוד חמישה מברשות שיניים. גל הצטרף אחרי שתי דקות של צחצוח שקט. סאלי וים יצאו מהשירותים אחרי שציחצחו את השיניים שלהן. סאלי שמה לב שגל הוציא לים לשון ובכך היא חזתה את הצעקה של ים "סאלי!!".
• • •
לסאלי נשאר רק לסדר את מערכת השעות שלה והשעה הייתה רק שש וחצי, ובית הספר שלה מתחיל בשמונה בדיוק, הייתה לה שעה וחצי לאכול ולסדר את מערכת השעות שלה.
סאלי עקבה אחרי המערכת שלה והכניסה ספרים לפי הצורך, הדבר הראשון שהיא עשתה מתי שהיא הוציאה את המערכת מהתיק שלה היה לבדוק כמה שעות היא תלמד היום, היא די התאכזבה כשהעיניים שלה נתקלו בסיפרה שמונה שבישרה את כמות השעות שהיא הולכת ללמוד, אבל היא קצת התלהבה מהרעיון של החזרה לבית ספר, היא שמחה שסוף סוף היא תמצא לעצמה תעסוקה.
• • •
סאלי סיימה להכניס את אחרון הספרים שהיא תצטרך, לתיק. היא שמה את התיק שלה על הגב והלכה אל פינת האוכל. סאלי לא הייתה היחידה שהתיישבה בשולחן בפינת האוכל, אלמוג, יער, אלון, גל, ים, צדף, סתיו, ואביב כבר ישבו בשולחן וחיכו לפנקייקים שאמא שלהם בדיוק סיימה להכין. סאלי הורידה את התיק שלה ושמה אותו ליד הכיסא שהיא התיישבה עליו. "בוקר טוב" סאלי אמרה לכל מי שישב בשולחן, וכולם החזירו לה מילמולים שכללו את המילים 'בוקר טוב' בתוכם. "בוקר טוב, מתוקה" אמא של סאלי אמרה. "גל, בוא תעזור לאמא עם הצלחות" אמרה אמא של סאלי לגל אחרי שהיא סיימה להכין את הפנקייקים ולכבות את הגז. "למה תמיד אני…" גל נעמד ומילמל, הוא חילק לכל מי שישב בשולחן צלחות חד פעמיות ואמא של סאלי, לאה' לֵה, שמה על כל הצלחות שחולקו ,חמישה פנקייקים. את השם לאה' לֵה, אמא של סאלי קיבלה אחרי הגיור שלה, אחרי שהיא עלתה לארץ ישראל מאתיופיה. היא גילתה את הים אחרי שהיא הגיעה לישראל והיא נהייתה ממש אובססיבית אליו, כל חודש הם נוסעים למלון בתל אביב מול חוף הים, אפשר לומר שהים הוא אחד ממקורי השלווה של לאה' לה.
• • •
"תתנתקו רגע מהפלאפונים" אבא של סאלי, ירון, אמר אחרי שהוא הוריד את העיתון שקרא אל השולחן. כולם סגרו את הפלאפונים שלהם חוץ מים וגל שלא היו להם פלאפונים. "יופי, עכשיו שכל אחד יגיד דבר אחד שהוא התגעגע אליו בבית ספר שלו ודבר אחד אחר שהוא לא התגעגע אליו בבית הספר שלו, לפי הסדר." כולם גילגלו עיניים אבל עשו כרצונו. ים התחילה "אני התגעגעתי לחברות שלי, אבל לא התגעגעתי לשיעורי הבית שהייתי מקבלת…" ים ירשה את השיער החום כהה מאִמה, וגם את העיניים החומות כהות שלה, עורה היה בצבע חום- אוכף. "התגעגעתי לחברים שלי, אבל לא לשיעורי חשבון" גל אמר אחרי ים, בדומה לים, גם לו היה שיער בצבע חום כהה, שערו היה מטולטל, וגם לו היו עיניים חומות כהות, עורו היה בצבע חום סיינה. "התגעגעתי לשיעורי ספורט, אבל לא אל ברזי המים המקולקלים." סתיו אמר, הוא ירש את השיער השחור והחלק של אביו, ירון, אבל את עיניו החומות כהות הוא ירש מאמא שלו, לאה לה, עורו היה בצבע חום פרו. "התגעגעתי לשיעורי ספרות, אבל לא אל שיעורי מתמטיקה.. וגם יש לי בגרות השנה.. אה! וגם לא התגעגעתי לחברים המנדנדים שלי, שמבקשים ממני כל יום הסעה לבית הספר" יער אמר וסובב על האצבע שלו את מפתחות האוטו שלו, גם לו היו עיניים חומות כהות כמו של אִמו, אך שערו היה שחור וחלק בדומה לאחיו סתיו ולאביו ירון, צבע עורו היה קצת פחות כהה מצבע החום פרו של אחיו סתיו. יער עבר בהצלחה אחרי טסט ראשון מושלם, אבא שלו, ירון, תמיד אמר שיש לו כישרון מיוחד לנהיגה, והוא לא אמר את זה כדי לקבל טרמפ לעבודה, כבר היה לו רכב משלו. "התגעגעתי לשיעורי היסטוריה, א.. ולא התגעגעתי לרגע הזה שאתה צריך לקום מוקדם בבוקר" אלמוג אמר וכולם מילמלו בהסכמה, עיניו היו חומות כהות כמו רוב האחים שלו, שערו היה בצבע חום כהה, גלי במקצת ואסוף בקוקו, עורו היה בצבע חום חולי. "התגעגעתי לחברים שלי, אבל לא התגעגעתי למורה המכשפה שלי" אביב אמר, שיערו היה בצבע שחור ויותר מטולטל מאשר גלי, עיניו היו חומות כהות ועורו היה בצבע צהוב מוקסין. "כנ"ל," אלון אמר לאביב "אני לא מאמין שהמורה הזאת עוד נשארת איתנו השנה" אלון ואביב היו היחידים שלמדו באותו בית ספר ביחד, הם גם למדו באותה כיתה, שניהם היו בכיתה יא', אלון היה גדול יותר מאביב בשמונה דקות אבל תמיד התנהג כאילו הוא יותר גדול ממנו בשמונה שנים, עיניו היו בצבע חום כהה, שערו היה בצבע שחור בהיר וגלי וצבע עורו תאם לזה של אביב. "הי, זה לא יפה לקרוא למורה שלכם 'מכשפה'!" לאה' לה אמרה. "אבל היא כן!" סתיו התעקש. "לא אכפת לי" לאה' לה אמרה והתיישבה בשולחן אחרי שסיימה להכין את הנס קפה שלה. "אני התגעגעתי לחברות שלי, אבל לא לילד הזה מהכיתה שלי שהתאהב בי, אני מתחמקת ממנו כל הזמן." אמרה צדף והסתכלה על ההשתקפות שלה מהפלאפון הסגור שלה, גם עיניה היו חומות כהות כמו רוב משפחתה, השיער שלה היה מטולטל, היא עשתה לעצמה צמות, כאלו שלא צמודות לעור ביחד עם תוספות שיער ,כי השיער שלה לא היה מספיק ארוך לטענתה, ועורה היה בצבע סלמון כהה. "תורי, אוקי.. בגלל שעברתי בית ספר אני אגיד למה אני אתגעגע בו ולמה אני לא." סאלי אמרה. "נכון! את עברת בית ספר" יער אמר ותיפף על השולחן, האחרים מחאו כפיים ושרקו. "די, די" סאלי אמרה וחייכה. "בכל אופן, אני אתגעגע לחברות שהיו לי ולמה שאני לא אתגעגע, או יותר נכון להגיד, למי שאני לא אתגעגע זה אל השרת המעצבן מהאולפנה שלי." היה סבב נוסף של מחיאות כפיים ושריקות. "רק אל תתחילי עם בנים שם" יער אמר ולקח ביס מהפנקייק שלו. "נו באמת, זה שיש לי בנים בבית ספר לא אומר שאני ארוץ להתחיל עם כולם.." סאלי אמרה והכניסה גם היא חתיכה של פנקייק לפה. "רק אומר.." יער אמר. שערה של סאלי היה יותר גלי מאשר מטולטל והוא היה בצבע חום כהה, עורה היה בצבע מוקה, ועל לחייה היו פצעונים קטנים ורבים ששיוו לה מראה של נמשים, שפתיה היו מלאות, אבל לא עד כדי כך, הן היו בצבע שנע בין פטל לבין סגול- אדום חיוור, עיניה היו בצבע חום בהיר בשונה מכל משפחתה ,חוץ מאביה, ירון, שגם לו היו עיניים בהירות, תמיד אמרו לה במשפחתה שעיניה היו מהפנטות, והן אכן משכו עליהן כל זוג עיניים שנתקל בהן.
• • •
ההורים של סאלי ידעו מה הם עושים כשבחרו להתחתן ולהביא ילדים, כלומר ,הם ידעו שהם הולכים לקבל ילדים בצבעים מעורבים. ללאה לה יש עיניים חומות כהות, עור כהה בצבע שיותר דומה לשוקולד ושיערה היה מטולטל ,בצבע חום כהה. לירון יש עיניים חומות בהירות, עור בצבע של שושנה מעורפלת ושערו היה בצבע שחור וחלק.
• • •
"שכחתי! כולכם לקחתם אל קופסאות האוכל שלכם??" לאה לה שאלה את כל מי שהיה בשולחן, כולם ענו לה שכן אבל היא לא נרגעה עד שכולם הוציאו את קופסאות האוכל שלהם מהתיק והראו לה. "יופי" לאה לה נרגעה.
• • •
השעה הייתה כבר שבע וחמישה, וכולם סיימו לאכול, חוץ מסאלי ומצדף שנשאר להן עוד חצי פנקייק לאכול. ירון, אבא שלהן, תמיד אמר לא לזרוק אוכל לפח, הוא תמיד אמר לאכול את האוכל שלהן עד הפירור האחרון, הסיבה לכך קשורה לעבר שלו, אבל זה סיפור לפעם אחרת, אני אספר לכם בהזדמנות, אם יתחשק לי. "יאללה אבא, אתה מסיע אותי לבית הספר?" אלמוג שאל את ירון, אביו. "כן, תתארגנו, אתה וצדף ,אני אסיע אתכם" "סבבה" אלמוג אמר ורץ לחדר שלו בשביל לקחת את התיק שלו. "אני כבר מאורגנת" צדף אמרה ונעמדה, עם התיק שלה מונח על כתפיה. "אז יאללה, קדימה. אלמוג," ירון קרא לאלמוג. "אנחנו הולכים" הוא התקדם אל הדלת עם צדף, הוא יצא מהדלת בדיוק כשאלמוג יצא מהחדר בריצה וניסה להשיג אותם. "חכו!" הוא צעק אחרי ירון וצדף. "ים, גל, יאללה, מוכנים?" לאה לה שאלה את ים וגל, היא תמיד הייתה מלווה את שניהם אל בתי הספר היסודיים שלהם, בתי הספר שלהם לא היו כל כך רחוקים אחד מהשני. לאה לה יצאה מהבית כשהיא מחזיקה ביד ימין את ים וביד שמאל את גל. "ים, תפסיקי כבר לבעוט בו!" לאה לה אמרה לים אחרי שהיא קלטה אותה בועטת בגל. "אבל הוא בעט בי קודם!" ים אמרה והדלת נסגרה מאחוריהם. מי שנשארו בפינת האוכל היו, אביב, אלון, סתיו, יער וסאלי. סתיו היה הולך לבית הספר התיכון שלו ברגל ואילו אביב ואלון היו מוסעים על ידי אבא שלהם או על ידי יער. סתיו יצא מהבית עם כוס קפה, אבל לא לפני שבירך את מי שנשאר בבית לשלום "ביי קופים".
• • •
"נחכה עוד קצת לאמא, היא הלכה בלי מפתח." יער אמר. "אוקי" אמרו, אביב, אלון וסאלי פה אחד. אחרי כמה דקות לאה לה נכנסה לבית. "יאללה, אתם האחרונים שנשארתם." לאה לה אמרה "אני מתארגנת עוד כמה דקות ואז יוצאת לעבודה, איפה המפתח?" יער זרק לה את המפתח והיא תפסה אותו ביד אחת. "יופי של תפיסה, אמא!" אלון ואביב אמרו ביחד. אלון ,אביב, סאלי ויער עזרו לפנות את השולחן שהמשפחה סעדה עליו לפני רבע שעה, ואז הם יצאו מהבית ונכנסו לרכב של יער.
• • •
"אתם ראשונים, נכון?" שאל יער את אלון ואת אביב בזמן שחגר את חגורת הבטיחות, סאלי, אביב ואלון עשו אחריו. "כן" אביב ענה. "אוקי" אמר יער.
אחרי עשרים דקות של נסיעה ,יער עצר מול בית הספר של אלון ואביב, שניהם נישקו את סאלי על הלחיים שלה לפני שהתחרו על מי יגיע ראשון לכיתה. "תודה על הנסיעה, אח!" צעק אביב אחרי שכבר נכנס לשטח בית הספר.
• • •
כשיער עצר כדי לאסוף את שני החברים שלו, אלה שהוא תמיד מסיע בבקרים, השעה הייתה שבע וחצי בדיוק, תמיד אלו היו אותם חברים שהוא אוסף, היה זה בגלל שהם היו החברים היחידים שלו שגרו כל כך קרוב אליו, האחרים היו או קרובים לבית הספר ולא זקוקים להסעה או שאנשים אחרים היו אוספים אותם. "מה שלומך, יער?" אחד החברים שלו שאל אחרי שנכנס לאוטו והתיישב ליד כיסא הנהג, איפה שאלון ישב לפני שיצא מהרכב של יער, הוא היה ג'ינגי והיו לו עיניים חומות כהות, צבע עורו היה בצבע בהיר מאוד והיו לו נמשים על כל הפנים. "מעולה, מתרגש לקראת היום הראשון בבית הספר?" יער שאל את אותו חבר ששאל לשלומו, והחבר ענה "כמו ילדה קטנה עם קוקיות". החבר השני של יער טרק את דלת הרכב בקול שהקפיץ את סאלי, היא שמה את היד שלה על החזה שלה בנסיון להירגע. "סליחה, הבהלתי אותך?" החבר שטרק את דלת הרכב שאל את סאלי והתיישב לידה במושבים שמאחור, היה לו שיער בצבע חום בהיר, עיניו כחולות בהירות וצבע עורו היה בצבע פאפיה. "מאוד" ענתה סאלי. "מצטער" הוא אמר וחגר את חגורת הבטיחות. "מה איתך, ברוכיםםם" יער צעק לחברו שישב במושבים האחוריים. "בסדר!! מה איתך??" החבר שישב ליד סאלי ענה ליער בשאלה. "גם בסדר!!!" יער ענה, הוא לא יכל לחכות ולהתעדכן עם החברים שלו על מה שעשו בקיץ.
• • •
כמה דקות של נסיעה עברו וסאלי הרגישה שמישהו מסתכל עליה, היא סובבה את ראשה לצד ימין, איפה שהחבר של יער ישב, היא שמה לב שהוא מסתכל עליה, היא חייכה אליו במבוכה והוא הסמיק, כשסאלי ראתה שהחבר של יער מסמיק היא ישר חשבה שזה בגלל החום, יער הדליק חימום כי היה קור אימים בחוץ, אבל זאת לא הייתה הסיבה לכך שהוא הסמיק, הוא פשוט הופתע מהמפגש הישיר בין העיניים שלהם, וגם כי הוא היה קצת-קצת דלוק עליה, העיניים שלה תמיד הפנטו אותו והוא אהב להסתכל עליהן.
• • •
"הבית ספר שלי עוד קרוב?" שאלה סאלי את יער. "רק עוד כמה דקות של נסיעה, והגענו." יער ענה לה. "הו, אוקי.." סאלי אמרה. "הגענו!" יער אמר אחרי כמה דקות של נסיעה, בדיוק כפי שהוא אמר, הוא עצר מול בית הספר החדש של סאלי. "תודה, יער" סאלי אמרה. "אין בעיות, יפייפיה. רק אל תתחילי עם בנים בבית הספר שלך" יער אמר. סאלי יצאה מהרכב וטרקה את הדלת. "אני אגיד אותך לאמא" היא אמרה ליער ,אחרי שהוא פתח את חלונות האוטו שלו. "מה תגידי? שאני אומר לך לא להתחיל עם בנים?" יער התגרה בה. "לא. אני אגיד לה שאתה מעצבן אותי" סאלי אמרה ויער גיכח. "בייי" סאלי אמרה והתקדמה אל שער בית הספר בהרגשה מעורבת של התלהבות וחרדה. "תלבשי את המעיל שלך! קר בחוץ!" יער צעק אל סאלי. "בסדר!" היא צעקה בחזרה, עכשיו, אחרי שיער הזכיר שקר בחוץ ,סאלי באמת הרגישה קור מפלח את גופה. החבר של יער שישב במושבים האחוריים, זה שישב ליד סאלי, עדיין עתה על פניו צבע אדום מהפגישה שלו עם העיניים של סאלי, הוא לא יכל להפסיק לחשוב העיניים היפות שלה, הוא ניסה להכריח את עצמו להפסיק לחשוב עליה, אבל הוא לא יכל, עיניה הבהירות של סאלי לא יצאו מראשו כל כך מהר. "אז מה קורה?????" יער שאל בשנית את שני חבריו ברגע שכף רגלה של סאלי דרכה בתוך בית הספר החדש שלה.
• • •
סאלי הציצה בנייד שלה, השעה הייתה שבע חמישים ושלוש, היא התכווצה, עוד שבע דקות היא הולכת להיכנס לתוך הכיתה החדשה שלה. סאלי ניצלה את שבע הדקות האלו בשביל להסתובב במעגלים, אבל אז היא נזכרה לחרדתה שהיא צריכה ללכת קודם לחדר המנהל, לעשות היכרות קצרה עם המחנכת שלה ורק אז להיכנס לכיתה ולהציג את עצמה. היא פתחה בהליכה מהירה לכיוון משרד המנהל, היא הגיעה אל משרד המנהל אחרי עשר דקות מיגעות שבהן היא חשבה שהיא אבדה לנצח בתוך בית הספר הגדול הזה, בכל זאת, זאת הייתה הפעם הראשונה שכף רגלה דרכה אי פעם בבית הספר הזה, היא נכנסה לתוך חדר די גדול, בחדר היו מדפים עם ספרים, אף אחד חוץ מהמזכירה ומסאלי עצמה לא היו בתוך החדר, סאלי הניחה שכל התלמידים נמצאים בכיתות שלהם. באמצע החדר הייתה מזכירה שעמדה מאחורי דלפק מעץ, סאלי הפנתה את ראשה שמאלה ועיניה נתקלו בדלת עץ בצבע מארון(אדום- סגול) שעליה יש שלט בצבע זהב שעליו כתוב באותיות דקות ושחורות 'חדר מנהל החטיבה.' "כן, מה את צריכה, מותק?" המזכירה שאלה את סאלי אחרי שהרימה את עיניה מציפורניה המשוייפות ושמה לב אל סאלי. "א… אני חדשה בבית הספר ואני צריכה ללכת למנהל החטיבה בשביל שינחה אותי לגבי היום הראשון שלי פה.." סאלי אמרה. "בסדר," המזכירה אמרה, היא לחצה על משהו שנראה כמו טייפ זעיר "התלמידה החדשה כבר פה" המזכירה אמרה בשעמום. קול בקע מין הטייפ הזעיר "תכניסי אותה" קול זכרי נשמע, סאלי הניחה שזה מנהל החטיבה. "הוא אמר שאת יכולה להיכנס" המזכירה אמרה לסאלי באותו קול משועמם.
• • •
סאלי נכנסה לתוך חדרו של מנהל החטיבה, החדר היה מעוצב בגביעים ומדליות. "הו, והנה, אם לא אחרת, מסאלי." מנהל החטיבה אמר, הוא היה די נמוך, שמנמן ולא היו לו כמעט שערות על הראש מלבד כמה בודדות. סאלי חייכה אליו "כן, אתה אמור להנחות אותי לגבי היום הראשון שלי כאן" היא אמרה. "נכון, נכון," המנהל אמר "אין לי הרבה מה להגיד לך. סיפרתי למחנכת שלך עליך, מאיזה בית ספר באת אלינו, לאיזו כיתה את עולה וכולי.. ,היא תבחר תלמיד מהכיתה שיעשה לך סיור בהפסקה, וזהו, את אחת משלנו." הוא אמר לבסוף. "ומה לגבי השיעורים?" סאלי המשיכה לשאול. "תראי, בעיקרון, את אמורה להסתדר עם החומר של בית הספר כי את למדת את הבסיס כבר בבית הספר הקודם שלך." המנהל אמר. "אה, כן, אוקי, אז הכל בסדר? ללכת לכיתה שלי? ט4?" סאלי שאלה את המנהל. המנהל הינהן והורה על דלת היציאה מהמשרד שלו. "ברוכה הבאה" הוא אמר.
• • •
מזכירת בית הספר הדריכה סאלי, היא אמרה לה לאיזה קומה לעלות בשביל להגיע אל הכיתה שלה, ט4. סאלי הגיעה לקומה שבה אמורה להיות הכיתה שלה, היא קלטה מרחוק את השלט שעליו כתוב באותיות שחורות בינוניות 'ט4'. ליד כיתה ט4 הייתה עוד כיתה, ט2, הדלתות של שני הכיתות לא היו רגילות, הן היו שקופות, מהדלתות האלה שצריך להסיט אותם לצד בשביל להיכנס ,במקום למשוך בדלת לאחור או לדחוף אותה קדימה בשביל להיכנס. כל תלמידי כיתות ט4 וט2 הסתכלו על סאלי מאחורי כתפיהם. סאלי הרגישה בחילה, אבל היא התקדמה בצעדים איטיים לכיוון כיתה ט4, היא נשמה עמוק וניסתה להירגע. 'הפחד הוא רק אשליה, הפחד הוא רק אשליה' סאלי ניסתה לשכנע את עצמה שהפחד שלה לא אמיתי, אבל לא משנה כמה חזק היא צעקה 'הפחד הוא רק אשליה' בתוך ראשה היא המשיכה להיות לחוצה.
• • •
בסופו של דבר סאלי הגיעה אל דלת הזכוכית, היא לא ידעה איך לפתוח את הדלת, היא לא הצליחה למצוא את הידית. בנתיים, בתוך הכיתה ,המחנכת הציגה את סאלי "תכירו, זאת סאלי. מי שסיפרתי לכם עליה, היא תלמידה חדשה, אז בבקשה, תתנהגו אליה בהתאם." היא אמרה וספקה כפיים לבסוף. סאלי לא יכלה לשמוע את דברי המורה שלה, היא נופפה במצוקה מאחורי הדלת השקופה, היא עדיין לא מצאה דרך לפתוח את הדלת.
אחד מתלמידי הכיתה ניגש אל דלת הזכוכית ופתח אותה בשביל סאלי. "תודה" היא אמרה בקול רועד. הוא ציחקק ואמר "אני עדיין לא מבין איך הסתבכת עם פתיחת הדלת". סאלי רק הסתכלה עליו במבט חסר אונים ומשכה כתפיים. לנער שעזר לה עם פתיחת הדלת קוראים ירין, עורו היה בהיר, בצבע שקדיה, שערו היה בצבע חום כהה מאוד ועיניו היו ירוקות בהירות בצבע ירוק יער. לא רק ירין רצה לקום ולעזור לה, היו עוד כמה בנים שרצו להתנדב ולעזור לסאלי, אבל ירין השיג אותם, הוא חזר למקומו מרוצה והסתכל על סאלי חסרת האונים במבט משועשע. סאלי נעמדה מול עשרים ושישה תלמידים בבגדים זהים, גל של התפעמות עבר בין שורות הבנים, סאלי נראתה להם כמו מלאכית קטנה. לכל תלמיד היה שולחן אחד משלו, השולחן לא היה בגודל מלא אלא היה מתאים בדיוק לאותו תלמיד, לא פחות ולא יותר.
• • •
"אז את רוצה לספר לנו עלייך?" המחנכת של סאלי שאלה אותה. "פשוט להציג את עצמי?" סאלי שאלה וניסתה ככל שיכלה לשלוט בקולה הרועד. "כן" המחנכת שלה ענתה בפשטות. "או- אוקי" סאלי אמרה "אז.. הי אני סאלי, אמ… אני אוהבת לקרוא ספרים, לשיר, לקרוא בוויקיפדיה, ללמוד שפות, לקשקש במחברת שלי, להפריד בין האחים הקטנים שלי שכל שניה רבים, ואני חושבת שזהו.. אה! ואני גם אוהבת לאכול ולשתות, המשקה האהוב עליי הוא קוקה קולה" גל של ציחקוקים עבר מתי שהיא הזכירה את האחים שלה. סאלי הרגישה בטוחה בעצמה יותר אחרי שסיימה להציג את עצמה. "א… וזהו." היא אמרה לבסוף. "את נשמעת בחורה מאוד מעניינת" המחנכת שלה אמרה. "תודה, עכשיו אפשר לשבת?" סאלי שאלה את המחנכת שלה. "בוודאי!!" המחנכת
ענתה. "יש שם, בסוף הכיתה מקום בין טוהר ולבין איימי." היא אמרה. בדיוק כשסאלי עמדה לשאול איפה בדיוק טוהר ואיימי יושבים, נער הרים את ידו "כאן" הוא אמר, לנער הזה קראו טוהר ,צבע עורו היה בהיר, בצבע לבנבנה, צבע שערו היה בהיר, בצבע חום סיינה ועיניו בהקו בצבע ירוק ים כהה.
סאלי דחפה את קצוות שיערה למאחורי האוזן אחרי שיצאו מהמקום שלהן והתקדמה לשורה האחרונה בכיתה, כשהיא הגיעה ,טוהר עוד המשיך להרים את היד שלו, היא נתנה לו כיף בשביל להמס את הקרח בינהם, הוא ציחקק והוריד את היד שלו. "מה זה היה?" טוהר שאל את סאלי כשהיא הורידה את התיק שלה מהגב ושמה אותו ליד הכיסא שהיא ישבה עליו, סאלי משכה כתפיים וטוהר חייך. "המורה אמרה שהיא תקדיש את השעתיים הראשונות בהסבר על השנה" טוהר אמר לסאלי בשקט. "באמת?, יש! , מעולה" סאלי אמרה והכניסה את ספר הלשון שהיא הוציא לפני דקה בהנחה שהם הולכים ללמוד. "ירין, שכחתי! אתה במועצת התלמידים, נכון?" המחנכת שאלה את ירין אחרי שהיא הפסיקה להסביר על הזמן שבו הטיולים שלהם יתקיימו. "כן" ירין ענה למחנכת ומיד ידע למה היא שואלת אותו את זה, התלמידים שהיו חלק ממועצת התלמידים היו צריכים לעשות סיור למבקרים בבית הספר ,לתלמידים שעלו לארץ מכל מיני ארצות, רוסיה, אתיופיה, ספרד, אמריקה, קנדה ועוד.., על ילדי מועצת התלמידים הוטל עוד תפקיד, לעשות סיור לתלמידים חדשים. "אז זה בסדר שאתה תעשה סיור לסאלי, בהפסקה, כן?" המחנכת שאלה את ירין. "אפילו יותר מבסדר" הוא ענה למחנכת. "אוקי.. יופי, אז נחזור לטיולים…" המחנכת אמרה וחזרה להסברים שלה. גל של קנאה עבר בין שאר התלמידים שלא היה להם מזל כמו שהיה לירין ,שהיה במועצת התלמידים.
• • •
אחרי שעתיים של הסבר מצד המורה וכמה שאלות מצד התלמידים השיעור הסתיים והתלמידים יצאו להפסקה. "טיול בחו"ל?? וואו, ועוד ביער!!" סאלי קראה מתוך דף הטיולים שהמורה שלהם חילקה להם. "כן, מטורף!, אבל היער לא אמור להיות מסוכן.. וגם יהיו איתנו אנשי צוות" אמר טוהר בידענות. טוהר וסאלי המשיכו ללכת עד שהם יצאו מהכיתה. "היי" אמר ירין מאחורי טוהר וסאלי. "אני צריך לעשות לך סיור בבית הספר, זוכרת?" ירין פנה אל סאלי. "אה!, נכון" סאלי נזכרה פתאום בשיחה של ירין עם המורה שלהם בכיתה על הסיור שהוא יעשה לסאלי. "אוקי, בואי." ירין אמר לסאלי. "אוקי דוקי" סאלי אמרה בעליזות. "ביי, סאלי" טוהר אמר וירד קומה בשביל להגיע אל הקפיטריה, אל החברים שלו. טוהר וירין היו חברים קרובים והיו להם חברים משותפים.
• • •
"יש לך מקומות שאת רוצה שאני אראה לך פה?" ירין שאל את סאלי. "אמ.. כן, את שירותי הבנות" סאלי ענתה. "בסדר" ירין אמר וחייך. "כן.. אני לא רוצה שיהיה לי להתפנות דחוף ואני לא אמצא פתאום את השירותים" סאלי אמרה. ירין צחק "אל תדאגי, אני אראה לך את השירותים." ירין הוביל את סאלי אל שירותי הבנות. "אוקי.. אלו שירותי הבנות." ירין אמר והצביע על שלט שהיה כתוב עליו 'שירותי בנות' "אה.. זה ממש קרוב אל הכיתה שלנו" סאלי אמרה. "כן, קל לזכור את המיקום" ירין אמר וסאלי הינהנה. "א.. ירין.." סאלי אמרה בהיסוס. "מה?" הוא ענה. "איך אני אמורה להתחבר עם אנשים פה? כאילו, האנשים היחידים שהתחברתי איתם הם אתה וטוהר.." סאלי אמרה. ירין התחיל לצחוק, פרצופה החסר אונים ורצף המילים שהיא הוציאה מהפה שלה היה יותר מידי מצחיק. "נו, דייי" סאלי אמרה, סאלי הכתה אותו עם הידיים שלה, אבל לא חזק. "תפסיק! זה לא מצחיק.. אני תלמידה בבית ספר חדש ובקושי יש לי חברים.." היא אמרה. "אני- אני יכול להפגיש אותך עם החברים שלי ,הם ישמחו להתחבר איתך" ירין אמר, הוא לא התאפק והמשיך לצחוק. סאלי צחקה מהצחוק של ירין וירין צחק יותר חזק אחרי שסאלי צחקה אחריו, הם לא יכלו להפסיק לצחוק. "הבטן שלי!!" סאלי אמרה והחזיקה את הבטן הכואבת מצחוק שלה, היא עדיין לא יכלה להפסיק לצחוק וכך גם ירין.
• • •
הוא הראה לה איפה משרד המנהל, הוא הראה לה את הלוקרים הכחולים שבקומה הראשונה, את אולם הספורט, חדר מועצת התלמידים ואת חצר בית הספר, את הסיורים הם העבירו בדיבור על דברים שהם אוהבים ושונאים. "בחיים לא!! רק קוקה קולה! מי שותה פפסי??" סאלי אמרה בקול ,בזמן שהיא וירין ירדו במדרגות בכדי להגיע לקפיטריה. "אני!! אין הבדל בין פפסי לקוקה קולה!" ירין אמר בהתגוננות. "איכסס, לא!" סאלי אמרה.
• • •
הם הגיעו לקפיטריה. "זוכרת את החברים שאמרתי לך שאני אפגיש בינכם?" ירין שאל את סאלי. "כן..?" סאלי ענתה. "אז, הנה הם" ירין אמר והחווה בראשו לעבר שולחן שישבו בו ארבעה תלמידים, רק את אחד מהם היא זיהתה, את טוהר.
ירין דחף את סאלי אל אותו השולחן. "הי, טוהר" סאלי אמרה. "הי, סיימתם את הסיור?" טוהר שאל. "כן" ירין וסאלי ענו פה אחד. "מגניב" טוהר אמר. "יו! סאלי!" אחת הבנות שישבה באותו שולחן קראה לסאלי, היא זכרה אותה עוד מהפדיחה של פתיחת הדלת. לאותה נערה קראו מאי, היה לה שיער חלק, בצבע חום בהיר שהגיעה לה לחצי הגב, היו לה עיניים חומות כהות ועורה היה בצבע לבן-בז'-קרם. היא חיבקה את סאלי, סאלי הייתה קצת מבולבלת אבל היא חיבקה אותה בחזרה. "מאי, קוראים לי מאי" מאי הציגה את עצמה בפני סאלי. "היי" סאלי אמרה וציחקקה. "אז זאת עמית" אמרה מאי והצביעה על נערה עם שיער בלונדיני אסוף, עיניה היו חומות בהירות ועורה בצבע חיטה, עמית, הנערה שהוצגה נופפה אל סאלי. "היי" היא אמרה. "היי" סאלי חייכה ונופפה אליה בחזרה. "וגם למעצבן הזה קוראים עמית." מאי אמרה והצביע על נער ששיערו היה בצבע צהוב-מוזהב-בהיר, עיניו היו בצבע כחול-שמיים ועורו היה בצבע נשיפת-אפרסק. "היא מתכוונת לומר שאני החתיך-על של הכיתה." עמית אמר לסאלי. "ברור" סאלי אמרה וציחקקה. עמית קרץ לה, היא גילגלה לו עיניים וחייכה. "את רוצה לאכול משהו?" מאי שאלה את סאלי. "לא.. אני לא ממש רעבה.. וגם יש לי כריך נוטלה בתיק.." סאלי אמרה.
ירין קם מהשולחן וניגש אל מכונת המשקאות שהייתה בקפיטריה, הוא קנה פחית אחת של קוקה קולה ופחית שנייה של פפסי, הוא חזר אל השולחן שבו ישבו עמית, מאי, טוהר, עמית וסאלי. "אוי לא." אמרה סאלי אחרי שהיא ראתה את ירין מחזיק בשתי פחיות שונות של משקאות ושני כוסות חד פעמיות, היא ידעה שהוא הולך לעשות השוואה בין קוקה קולה לבין פפסי. "סאלי" ירין אמר. "לאאא, אמרתי לך כבר שקוקה קולה יותר טובה מפפסי, וגם אין להן את אותו הטעם, תרד מזה כבר." סאלי אמרה. "לא, אני אוכיח לך. אני אראה לך שאפילו את עצמך לא יכולה להבדיל בין קוקה קולה לפפסי. "נסה אותי.." סאלי אמרה בגילגול עיניים.
• • •
ירין אמר לסאלי לעצום את העיניים שלה. בזמן שהיא עשתה את זה, ירין מזג לכוס אחת מפלסטיק פפסי ולכוס השנייה מפלסטיק קוקה קולה, הוא הדביק על שתי הכוסות מדבקות שעליהן היה כתוב בכתב היד של ירין 1 ו2, הכוס עם המדבקה מספר אחת הכילה את המשקה קוקה קולה בתוכה ואילו הכוס עם מדבקה מספר שתיים, הכילה את המשקה פפסי בתוכה. "את יכולה לפקוח את העיניים שלך." ירין אמר לסאלי. סאלי הסתכלה על שתי כוסות המשקה שהיו מונחות לפניה. "אז ככה.. את לוקחת מכל כוס לגימה ואז אומרת לי באיזו כוס יש פפסי ובאיזו כוס יש קוקה קולה." ירין הסביר לה. "ואיך אני אדע שאתה לא משקר?" סאלי שאלה את ירין. "אני לא אשקר… וגם יש פה עדים.." ירין אמר. "אוקי.." סאלי אמרה, היא לגמה מכוס מספר 1 לגימה קטנה ואז אמרה ".. זה בטוח קוקה קולה!". היא לגמה גם מכוס מספר שתיים "וזה פפסי." היא קבעה. ירין הסתכל עליה בחשדנות. "אין מצב שאת ידעת מה כל כוס הכילה, את הצצת!!" ירין האשים את סאלי. "מה? לא! תודה בזה כבר, לפפסי ולקוקה קולה אין את אותו הטעם!" סאלי אמרה לירין. "בחיים לא!" ירין אמר ושניהם צחקו. עמית חש קנאה כלפי ירין בגלל תשומת הלב שהוא זוכה לקבל מסאלי.
• • •
עמית הוציא את הפלאפון שלו ובדק מה השעה. "עוד חמש דקות ההפסקה נגמרת, ואז יש כימיה שעתיים" עמית אמר וחיכה לתגובה מצד סאלי. "כולנו הולכים ללמוד ביחד באותה כיתה?" סאלי שאלה את עמית הבן. "לא. השכבה מחולקת לשלושה חלקים, כל קבוצה לומדת עם מורה שונה." עמית אמר והסתכל לתוך עיניה. סאלי הוציאה את מערכת השעות שלה וכל השולחן עשה כמוה. "אני לומדת כימיה עם המורה יגאל מיכאלי.." מאי אמרה והכניסה את מערכת השעות שלה לתיק. "הי, גם אני" סאלי אמרה ונתנה כיף למאי. "אני לומד כימיה עם גאולה פרץ" טוהר אמר. "כן.. גם אני" ירין אמר באנחה, לא היה לו כוח לכימיה, למעשה, לאף אחד לא היה כוח לכימיה, חוץ מסאלי שהייתה להוטה ללמוד. "למה את נראת כל כך שמחה, כימיה!! סאלי, יש שיעור כימיה!!!" עמית הבת אמרה לסאלי. "אני יודעת!! אני רוצה כבר ללכת ללמוד" סאלי אמרה בהתלהבות. "משוגעת!" עמית אמר לסאלי. "בסך הכל ילדה נורמלית.."
טוהר אמר לסאלי. סאלי נעמדה מהר מידי בגלל ההתלהבות ומעדה על טוהר שישב לידה, היא הייתה במרחק של שלוש שניות מהשפתיים שלו, טוהר הסמיק, הוא רק הסתכל על העיניים הבהירות שלה, מהבהלה, סאלי דחפה את עצמה הרחק מטוהר, היא נפלה לאחור אבל הגב שלה לא זכה לפגוש את הריצפה כי ירין תפס אותה לפני שזה קרה, הוא נעמד ועזר גם לסאלי להתייצב. סאלי הסיטה את השיער שלה לאחור והתקרבה אל טוהר. "סליחה!! מצטערת!! אני כל כך סתומה!! בבקשה תסלח לי!" סאלי התחננה בפני טוהר. טוהר, שעוד הסמיק כיסה את פניו ביד אחת. "זה בסדר…" טוהר אמר בקול נמוך, הוא לא רצה שיראו אותו מסמיק, במיוחד לא סאלי, אבל כל השולחן ראה את הסומק הבהיר שכיסה לחייו, כל השולחן חוץ מסאלי. "לא! זה לא! סליחה!!" סאלי אמרה שוב. ובדיוק כשהסומק על פניו של טוהר דהה והתחיל להתבהר, הוא פתאום חשב על איך השפתיים שלו היו כל כך קרובים לאלה של סאלי, ופניו חזרו לעטות את אותו גוון אדום- בהיר על לחייו, הוא לקח את התיק שלו ויצא מהקפיטריה. העיניים של סאלי דמעו. ".. איזו סתומה אני…" היא אמרה על עצמה. "תפסיקי.. זה לא באשמתך.." ירין אמר והסתכל על דלתות הקפיטריה שדרכם יצא טוהר במהירות שיא לפני כמה שניות. "זאת כן…" סאלי אמרה ומיצמצה את עיניה כדי להחניק את הדמעות שלה, ירין הסתכל על סאלי זמן ממושך, סאלי ישבה על ריצפת הקפיטריה וסירבה לקום. "יש עוד דקה עד שהשיעור יתחיל.." ירין אמר בתקווה שזה יעורר את סאלי ויגרום לה לקום מהריצפה. "לא אכפת לי…" היא אמרה, למרות שכן היה לה אכפת, והיא לא רצתה לאחר לשיעור. "סאליייי" מאי אמרה "קומי אנחנו נאחר לשיעוררר". "לכי את לכיתה… אני אגיע אחר כך.." סאלי אמרה למאי. "אני אגיד למורה שנפלת או משהו ובגלל זה את מתעכבת.." מאי אמרה והלכה לכיתת כימיה. "אתה בא לשיעור, עמית?" עמית הבת שאלה את עמית הבן. "כן.. עוד מעט.." עמית אמר. עמית הלכה גם היא לשיעור כימיה, הקפיטריה התחילה להתרוקן מתלמידים. ירין כרע ברך ליד סאלי. "את באמת רוצה לאחר לשיעור שלך?" הוא שאל אותה. "אתם בעצמכם מאחרים לשיעור שלכם.." סאלי אמרה. עמית משך בכתפיו, לא היה משהו שהוא לא יכל להשלים אחר כך. "נכון, בגללך.. אם את תלכי לשיעור שלך בזמן גם אנחנו נלך לשלנו בזמן" אמר ירין. "אני לא יודעת מה קרה לטוהר.., כאילו, אני נפלתי עליו אבל אז הוא הסתיר את הפנים שלו עם היד שלו… – אולי ירד לו דם מהאף??" סאלי שאלה. "אל תגזימי" עמית אמר. כל מי שישב בשולחן ידע למה טוהר כיסה את הפנים שלו, כולם חוץ מסאלי, היא הייתה פשוט מנותקת מין המציאות.
• • •
"סאלי… פשוט קומי כבר…" עמית אמר. "לא רוצה, תלכו אתם.." סאלי אמרה ושילבה את הידיים שלה. "איך זה עוזר לך??" עמית שאל, סאלי לא ענתה לו, הוא צדק, הישיבה על ריצפת הקפיטריה לא תעזור לה. סאלי נעמדה והפנים שלה היו זועפות. "נרגעת?" עמית שאל את סאלי, היא לא ענתה לו ,היא רק הסתכלה עליו בעיניים כועסות. "חמודה" עמית אמר. "אל תגיד לי שאני חמודה, אני לא ילדה קטנה.." סאלי אמרה בזעף. "מה השעה..?" היא שאלה את ירין. "את מאחרת בחמש דקות לשיעור שלך" ירין ענה לה, הלב של סאלי החסיר פעימה כשהיא שמעה אותו אומר שהיא איחרה בחמש דקות. "מה???" סאלי צעקה. "תירגעי… אלו רק חמש דקות.., לא יעשו לך כלום.." ירין הרגיע את סאלי. "לא נכון," עמית אמר ונגס בתפוח אדום. "לא יכניסו אותך לכיתה..". ירין תקע מרפק לעמית בצלעות. "איי!!" עמית צעק והחזיק בצלעות שלו. סאלי פרצה בצחוק ועמית וירין שמחו לגלות שמצב רוחה של סאלי השתפר.
• • •
"…. אז… למישהו יש שאלות..?" יגאל מיכאלי שאל את הכיתה, אחד התלמידים הרים את ידו גבוה באוויר אך המורה, יגאל מיכאלי, הפנה את תשומת ליבו אל דלת הכיתה אחרי שנשמע תיקתוק מכיוונה, זאת הייתה סאלי, היא פחדה ממה שהולך לקרות לה אחרי שהדלת תפתח, עמית הכניס לה לראש שעומדים לשלוח אותה למנהל או להוציא אותה מהכיתה בגלל האיחור שלה. יגאל מיכאלי פתח את דלת הכיתה, "כן?" הוא שאל, הוא לא זיהה את סאלי שעמדה מולו. "אני התלמידה שלך בשיעור כימיה" סאלי אמרה בחשש מה. "ולמה האיחור?" יגאל מיכאלי שאל. "הייתה לי תאונה קטנה בקפיטריה.." סאלי אמרה. "בסדר, יש לך מזל שעוד לא התחלתי את השיעור". סאלי הינהנה במהירות ונכנסה אל הכיתה. "תבואי להירשם אצלי בסוף השיעור" יגאל מיכאלי אמר. "מה? אני בצרות??" סאלי שאלה במהירות וכל הכיתה צחקה. "לא, כדי לרשום לך נוכחות" יגאל מיכאלי אמר וחייך, הוא היה מורה גבוה, היה לו שיער שחור וקצר, עיניו היו בצבע שחור וצבע עורו היה בהיר. היא שמה את היד שלה על החזה שלה ונרגעה. היא רצתה לשבת ליד מאי אבל המקומות לידה היו כבר תפוסים, אז היא נאלצה לשבת בין שני תלמידים שהיא לא הכירה. התלמיד שישב לידה לחש "את לא היית' פה מקוג'ם מת'י שהמורה הסביר כמה ג'ברים.. אבל לא פיספסת הרבה, הוא רק' אמר שלא נעשה ניסויים על' ההתחלה." לאותו הנער שדיבר היו עיניים בצבע טורקיז ירקרק, הוא הרכיב משקפיים, שערו היה בצבע צהוב חאקי ועורו היה בצבע לימון אוורירי. הוא דיבר בצורה קצת מצחיקה בגלל הגשר שעל השיניים שלו. סאלי ציחקקה בגלל הדיבור המצחיק של אותו הנער. הוא הסתכל עליה במבט זועף ואז עבר לבהות בלוח, הוא רצה לעזור לה כי היא נראתה לו נחמדה, אבל כנראה הוא טעה אם היא צחקה על הדיבור המצחיק שלו. סאלי הבינה שהיא עשתה משהו לא בסדר, היא לא התכוונה לצחוק עליו ככה, והדיבור של אותו הנער היה אפילו חמוד בעיני סאלי. היא קרעה דף קטן מהמחברת שלה וכתבה 'סליחה אם נעלבת כשצחקתי על הדיבור שלך, לא התכוונתי.. הדיבור שלך גם חמוד…♡'. היא הוסיפה לב קטן כדי שהנער יסלח לה. היא קיפלה את המכתב הקצר ונתנה אותו לאותו הנער שישב לידה.
• • •
השיעור הסתיים והתלמידים יצאו להפסקה, סאלי התקדמה אל המורה יגאל מיכאלי. "עכשיו אתה יכול לרשום לי נוכחות?" סאלי שאלה אותו, מאי חיכתה לה מחוץ לכיתה. "כן, בטח. שם?" יגאל מיכאלי שאל. "סאלי שחר." סאלי ציינה את שמה ואת שם המשפחה שלה, שם המשפחה 'שחר' הוא מצד אביה. "אוקי, מעולה. את רשומה." יגאל מיכאלי אמר. מאי וסאלי הלכו במסדרון בית הספר. "אני חושבת שממש פגעתי בטוהר.." סאלי הודתה בפני מאי. "מה?? הכי לא! מה שקרה לו בכלל לא קשור אליך." מאי אמרה. "אבל אני נפלתי עליו…" סאלי אמרה. מאי נאנחה "נכון, אבל הוא סלח לך!". "אבל-" סאלי התחילה להגיד אבל מאי עצרה אותה. "שמעי, מה שקרה לטוהר שם לא קשור אליך. והוא יסלח לך." מאי אמרה לסאלי ונישקה אותה על לחייה. סאלי גילגלה עיניים וחייכה "אוקי…" היא אמרה.
• • •
מאי וסאלי ירדו במדרגות המובילות לקפיטריה. בקפיטריה ישבו עמית, טוהר וירין, הם דיברו בינהם. "אז למה ברחת מהקפיטריה?" עמית שאל את טוהר והכניס לתוך הפה שלו ענב. טוהר הסתכל על עמית כמה שניות ואז שאל "אם אתה יודע את התשובה, למה אתה שואל בכל זאת?". "אני לא יודע את התשובה.." עמית אמר והכניס לפה שלו עוד ענב. ירין נשאר בשקט וחשב על סאלי, הוא לא הבין למה היא ממשיכה להיות המחשבה הראשונה שקופצת לראשו או למה כשהיא לא נמצאת לידו הוא מרגיש קצת מתוסכל. כאילו, הוא הכיר אותה רק היום.
• • •
מאי וסאלי נכנסו לתוך הקפיטריה, הן התקדמו לשולחן שבו ישבו עמית, טוהר וירין. טוהר שם לב לסאלי, הוא עמד לקום וללכת בגלל שהוא הרגיש מובך בחברתה, אבל עמית הושיב אותו בחזרה. מאי התיישבה ראשונה בשולחן ואז אחריה סאלי. "היי" סאלי אמרה. "הי" ירין אמר לה בחזרה. "נו, המורה הֵשְעַה אותך?" עמית שאל את סאלי, סאלי גילגלה לו עיניים "לא, היה לי מזל שהוא בכלל לא התחיל את השיעור" סאלי אמרה והוציאה מהתיק שלה את כריך הנוטלה שלה.
• • •
ירין, מאי ועמית אכלו את האוכל של הקפיטריה, אבל טוהר לא אהב את הטעם של האוכל בקפיטריה וסאלי אהבה יותר את האוכל שאמא שלה מכינה. לטוהר לא היה אוכל, הוא שכח את הכריך שלו בבית. סאלי נגסה בכריך הנוטלה שלה, היא שמה לב שכולם אוכלים חוץ מטוהר. "טוהר" סאלי קראה לטוהר. "מה..?" טוהר שאל בחשש. "למה אתה לא אוכל?" סאלי שאלה אותו. "כי… שכחתי את האוכל שלי.." טוהר אמר, הוא נמנע מלהביט בעיניים שלה. "למה אתה לא אומר?" סאלי אמרה, היא חילקה את הכריך שלה לשניים והושיטה לטוהר את החתיכה שבה היא לא נגסה. טוהר היה רעב מכדי לסרב לה "תודה" הוא אמר וחייך, עכשיו הוא הסתכל על עיניה.
• • •
הפסקת הצוהריים הסתיימה, היה להם עוד ארבע שעות ללמוד, עד כה הם למדו ארבע שעות. "איזה שיעור יש לנו עכשיו?" סאלי שאלה את ירין. "א…. המורה אמרה שהיא עוד לא החליטה.." ירין אמר. "יש לנו לשון, המורה אמרה, בגלל שאת השעתיים הראשונות היא העבירה בהסבר על השנה.." עמית אמר. "רגע, איך אתה יודע שיש לנו לשון, ולמה אתה אומר 'לנו'?" סאלי שאלה. עמית גילגל עיניים "אני איתך בכיתה.." עמית אמר. "איך לא שמת לב לחתיך-על של הכיתה?" הוא שאל והעמיד פני נפגע. "יש עשרים ושישה תלמידים בכיתה, אתה באמת מצפה שאני אשים לב אלייך?" סאלי שאלה בזמן שהם עלו במדרגות חזרה לכיתה שלהם. "עדיין, איך אפשר לפספס פנים יפות כאלו??" הוא שאל. "תאמין לי שאפשר" סאלי אמרה.
• • •
מאי, ירין, טוהר, עמית, עמית הבן וסאלי נכנסו לכיתה שלהם. שיעור לשון התחיל, כל התלמידים בכיתה הוציאו את הציוד שלהם והקשיבו למורה. טוהר הניח את ראשו על השולחן, ראשו היה לכיוון השולחן של סאלי, הוא הסתכל עליה ורשם כל תנועה שלה בראשו, סאלי לא שמה לב שהוא מסתכל עליה, היא הקשיבה למורה שהתחילה להסביר על חלקי דיבר. עמית השתעמם כמו רוב הכיתה, אז הוא החליט להציק לסאלי, הוא קרע דף קטן מהמחברת שלו, קיפל אותו וזרק אותו על סאלי. סאלי הייתה בשורה האחרונה ועמית בשורה שלפני האחרונה, אז הוא יכל לכוון די טוב על סאלי. קיפול הנייר פגע בסאלי, הוא פגע בראשה ואז נפל לפניה, היא יישרה את הנייר שנזרק עליה, אבל לא היה כתוב בו שום דבר. היא חיפשה בעיניה את מי שזרק את קיפול הנייר עליה, אבל היא לא מצאה אף אחד חשוד. סאלי הייתה בטוחה שעמית היה זה שזרק עליה את קיפול הנייר, אבל כשהיא הסתכלה עליו הוא היה נראה מרוכז בדבריה של המורה, אבל היא עדיין חשדה בו, אז היא קרעה גם היא דף קטן מהמחברת שלה וכתבה 'עמית אם זה אתה, אני שונאת אותך', היא זרקה את הפתק על עמית בלי שהמורה שמה לב. הפתק פגע בעמית הבן ונפל אל הריצפה, עמית הרים את הפתק וקרא אותו, הוא חייך לעצמו, הוא סובב את ראשו אל עבר סאלי שעדיין הסתכלה על הגב של עמית וחיכתה לתגובתו, "על מה את מדברת?" הוא שאל בלי קול והיתמם. "לא משנה" סאלי הזיזה את השפתיים שלה בלי להוציא שום צליל, היא חזרה להקשיב למורה. עמית זרק עוד קיפול נייר על סאלי, סאלי התעלמה מקיפול הנייר שפגע בה, היא רצתה להקשיב טוב בשיעור כדי שבשעת המבחן היא תדע בדיוק מה לענות. לעמית לא היה אכפת מהשיעור, אם היה אמור להיות מבחן על החומר שהם לומדים, הוא תמיד היה יכול להלוות סיכומים מירין. המורה הסתובבה אל הלוח והתחילה לכתוב, עמית ניצל את זה וזרק על סאלי דף שלם מקופל. סאלי הרימה את ראשה בשביל להעתיק מהלוח ובדיוק ראתה את עמית מניף את היד שלו וזורק את קיפול הנייר לעברה. עכשיו היא ידעה מי זרק עליה מקודם את קיפול הנייר, היא לקחה את קיפול הנייר וזרקה על עמית, אבל ביש המזל של סאלי התערב פה, המורה הסתובבה אל התלמידים בדיוק בשביל לראות את סאלי זורקת על עמית קיפול נייר. "סאלי!" המורה אמרה בחומרה, עמית סובב את ראשו אל עבר סאלי וחייך אליה בהתגרות. "שזה לא יקרה עוד פעם!" המורה אמרה והמשיכה להסביר על חלקי דיבר, כל הכיתה הסתובבה אל סאלי. סאלי המשיכה להעתיק מהלוח, וכשהיא סיימה היא הניחה את ראשה על השולחן, לכיוון השולחן של טוהר, היא הופתעה לראות שטוהר עושה את אותו הדבר לכיוונה. "הי" סאלי לחשה אל טוהר. "הי.." הוא אמר. "אתה עדיין כועס עליי על מקודם?" סאלי שאלה. "מי אמר שכעסתי בכלל?" הוא שאל. עמית הסתובב אל סאלי וראה שהיא מדברת עם טוהר בזמן שהראש שלה מופנה אליו, הוא הרגיש צביטה בלב, הוא רצה את תשומת הלב שלה לעצמו. "אתה נראתָ ככה…" סאלי אמרה. "….. טוב, אני לא כעסתי עלייך." טוהר אמר. "עדיין, תגיד לי שאתה סולח לי." סאלי ציוותה על טוהר. טוהר גילגל עיניים "אני סולח לך, סאלי" הוא אמר. "יופי" סאלי חייכה.
• • •
השיעור הסתיים, צלצול התנגן ברחבי בית הספר ובישר שההפסקה האחרונה להיום מתחילה, למעט ילדי התיכון, שסיימו תמיד את בית הספר בשעות יותר מאוחרות. הכיתה התחילה להתרוקן, עמית, סאלי, טוהר, ירין, מאי, ועמית הבת יצאו מהכיתה והתקדמו לחצר שמאחורי בית הספר, הם הגיעו כעבור כמה דקות אל החצר והתיישבו על הדשא הירוק, חוץ מסאלי שעלתה על הערסל היחיד שבחצר. "סאלי, למה המורה צעקה עלייך בכיתה?" ירין שאל. "היא צעקה עליי בגלל בן אדם מטומטם ומעצבן." סאלי אמרה והסתכלה בכעס על עמית. "מה עשית?" ירין צחק ושאל את עמית אחרי שקלט את מבט השנאה שסאלי שיגרה לעבר עמית. "כלום. סאלי זרקה עליי נייר והמורה תפסה אותה.." עמית ענה לירין. "זרקתי את הנייר עליו, רק בגלל שהוא זרק עליי לִפנֵי…" סאלי אמרה לירין וגילגלה עיניים. "היא כולה צעקה עלייך, מה את בוכה.." עמית אמר בהתגרות. "אוף, סתום כבר" סאלי אמרה, עמית ציחקק, הוא שכב על הגב והסתכל עליה, היא הסתכלה עליו בחזרה, אבל לא באותה צורה שעמית הסתכל עליה.
• • •
ההפסקה הסתיימה, והחבורה שהייתה בחצר האחורי של בית הספר, קמה והלכה לכיוון מבנה בית הספר. "אין לי כוח לשעתיים מתמטיקה" עמית אמר באנחה. "לך אין כוח? אתה ישן רוב השיעור.." טוהר אמר. "שתוק ,פרצוף עגבנייה" עמית אמר. "מה שתגיד.." טוהר אמר והעביר מבט חטוף אל סאלי כדי לבדוק אם היא שמעה אותו. סאלי וירין היו באותה הקבצה במתמטיקה, לא היה להם מספיק כישרון בזה ולכן שיבצו את שניהם להקבצה ב', שהייתה הקבוצה לתלמידים שיותר חלשים
במתמטיקה. טוהר לעומתם שובץ להקבצה הגבוה ביותר במתמטיקה, א1'. עמית שובץ לקבוצה הבינונית יחד עם עמית הבת, ואילו מאי שובצה בהקבצה א1, עם טוהר.
• • •
ירין וסאלי נתנו כיף אחד לשנייה והלכו לשיעור מתמטיקה שלהם שבקומה השלישית. 'למה לא יכולתי להיות קצת יותר טיפש?' עמית חשב לעצמו והלך לשיעור שלו עם עמית הבת. מאי וטוהר עלו גם הם לקומה השלישית, שיעור המתמטיקה שלהם היה אמור להתקיים שם. "ועכשיו," מאי התחילה לומר כשהם עלו במדרגות לקומה השלישית "אתה דלוק על סאלי?" מאי שאלה את טוהר. "מה? לא…" טוהר הכחיש. "פפפ, אני לא אספר לה…" מאי אמרה. "מה תספרי לה? אני לא מאוהב בה.." הוא אמר. "אמרתי 'דלוק', לא 'מאוהב'." מאי חייכה ואמרה. "ו..? זה אותו הדבר…" הוא אמר. הם נכנסו לכיתה, ושיעור מתמטיקה התחיל.
• • •
עברה שעה מאז שהשיעור התחיל וכעת נשארה חצי שעה לשיעור. "את לא עושה את זה נכון, זה אמור להיות ככה" ירין הדגים לסאלי במחברת שלו את התרגיל הנכון לעשות. "אה.. תודה, אני תמיד מתבלבלת בזה" סאלי הודתה לירין. "אין שום בעיות" הוא אמר וחייך. "אה… וגם תודה על זה שתפסת אותי בקפיטריה רגע לפני שנפלתי." היא אמרה. "ברור, כשאני בסביבה תדעי ,שאת אף פעם לא תפלי." רין אמר והתכוון לזה בכל הרצינות. סאלי הסתכלה רגע על פניו הרציניות של ירין ואז היא צחקה. "מה מצחיק?" ירין שאל בחיוך. "לא, זה פשוט שהפרצוף שלך היה רציני כל כך." סאלי אמרה וציחקקה. ירין עשה שוב פעם את הפרצוף הרציני שלו בכדי לגרום לסאלי לצחוק שוב, וזה עבד, סאלי צחקה וירין חייך, הצחוק שלה המס אותו.
• • •
עמית לעס את העיפרון שלו, הוא לא הפסיק לחשוב על מה שסאלי וירין עושים בשיעור מתמטיקה שלהם ביחד. הוא פתאום דמיין איך ירין מתקרב יותר מידי אל סאלי כדי להסביר לה שאלה שהיא לא הבינה, הדמיון הזה עיצבן אותו והוא שבר בטעות את העיפרון שהוא החזיק ביד, עמית הבת הסתכלה על שברי העיפרון שעל השולחן.
• • •
טוהר העתיק מהלוח בכיתה שלו, המחשבות שלו נדדו אל סאלי, הוא כתב את השם שלה כמה פעמים במקום לכתוב את מה שהיה כתוב בלוח. מאי שמה לב למחברת שלו, שכתוב עליה את השם של סאלי כמה פעמים, היא חייכה אל טוהר בערמומיות "מה זה..?" היא שאלה. "כלום." טוהר שם לב למה שכתב ומחק את זה במהירות. מאי עדיין חייכה בערמומיות. "תפסיקי." טוהר אמר למאי. "להפסיק מה?" מאי שאלה. "לחייך ככה" הוא אמר.
• • •
שיעור מתמטיקה הסתיים סוף סוף, ירין סיים לארוז את הציוד שלו, הוא הכניס לסאלי את ספר המתמטיקה שלה לתיק שלה בזמן שהיא עוד העתיקה מהלוח. "סיימת?" ירין שאל את סאלי כשראה שהיא מכניסה לקלמר שלה את המחק שלה ואת העיפרון השפיצי שלה. "אמ.. כן" סאלי אמרה. היא הכניסה את הקלמר שלה לתיק. היא וירין יצאו מהכיתה, סאלי שכחה להכניס גם את המחברת שלה, אבל היא כבר עזבה את הכיתה עם ירין.
• • •
עמית הבת, עמית, מאי, טוהר, ירין וסאלי נפגשו בשער בית הספר, הם התכוונו לצאת מבית הספר אבל נער אחד עצר אותם, הוא היה בגובה ממוצע, עיניו היו חומות כהות, שערו היה בצבע שחור ועורו היה בצבע חום פרו. "היי… סאלי, נכון? שכחת את המחברת שלך בכיתה" הוא אמר והושיט לסאלי את המחברת שלה. "תודה!" סאלי אמרה והכניסה את המחברת שלה לתיק. "הי.. יפייפיה, רוצה לצאת מתישהו..?" הנער שהחזיר לסאלי את המחברת שאל אותה. "….א… מה?" סאלי שאלה, ונהייתה אדומה, היא לא ציפתה לשאלה כזאת ישירה. "אמ… לא." ירין אמר לאותו הנער. "שאלתי אותה, לא אותך…" הנער אמר לירין. "א….." סאלי רצתה לסרב בנימוס אבל עמית עצר אותה. "לא. היא לא תצא איתך, כי היא לא רוצה." עמית אמר לנער. "לא שמעתי את זה מהפה שלה." הוא אמר. "אתה גם לא תשמע את זה מהפה שלה. ויש לה חבר, אז תתחפף, חבר." עמית אמר. "אה… באסה. כן… באמת לא סביר שבחורה יפייפיה כמוך תישאר לבד להרבה זמן.." הנער אמר בדיכדוך ויצא מבית הספר דרך השער. "תודה, ירין ועמית" סאלי אמרה. "אין בעיות יפייפיה" עמית אמר. "בכל זמן." ירין אמר.
• • •
"את נוסעת לבית שלך באוטובוס?" עמית שאל את סאלי כמה דקות אחרי שהם יצאו מבית הספר. "לא, בדרך כלל אחי מסיע אותי.." סאלי ענתה לעמית. "אה…. אבל יש לך תחנה שאת יכולה לעלות עליה שתסיע אותך לבית שלך ולבית הספר?" עמית שאל. "כן.. יש לי תחנה אחת כזאת שקרובה לי לבית.." סאלי ענתה. "אה.. אני נוסע בקו 12 אבל אני יכול לנסוע גם בקו 16 ו4" עמית אמר. "גם אני יכולה לנסוע בקו 16 לבית הספר." "באמת? אז אנחנו יכולים לנסוע ביחד לבית הספר באותו האוטובוס." עמית אמר לסאלי. "כן… אבל אני מעדיפה שאחי יסיע אותי- הנה הוא" סאלי אמרה והצביעה על רכב אפור, יער הוציא את הראש שלו מהחלון. "למה את בלי מעיל??" יער שאל את סאלי. "כי לא קר לי…." סאלי אמרה "ואני גם ככה נכנסת לאוטו שלך ואתה תמיד מפעיל חימום." "בסדר…. התחלת עם בנים היום?" הוא שאל. "יער!" סאלי רקעה ברגל שלה. "רק שואל!" יער אמר. כל החבורה שליד סאלי צחקה. "עכשיו ברצינות" יער אמר "לא… מה נראה לך…." סאלי אמרה. "אבל איתה התחילו" עמית התערב בשיחה. "מה??" יער שאל וסאלי גילגלה עיניים.
"כן, לפני שיצאנו מבית הספר" עמית המשיך לומר. "אוף, תרגע כבר.." סאלי אמרה ליער, היא הסתכלה על עמית בעצבנות והוא משך כתפיים. סאלי נפרדה מכולם, היא נישקה את מאי ואת עמית הבת על הלחי ונופפה לירין ולטוהר והוציאה לשון לעמית הבן. סאלי נכנסה לרכב של יער והוא נסע לכיוון ביתם.
• • •
סאלי עצמה את עיניה ונרגעה, החימום באוטו הפך אותה לישנונית. "ממתי אתה מסיים את בית הספר שלך בארבע?" סאלי שאלה את יער בזמן שהעיניים שלה סגורות. "אני לא. באתי רק לקחת אותך… המורה שלי אישרה לי כי היא חזרה על חומר שכבר למדנו בשביל מבחן שיהיה לי." יער אמר. "אתה יודע שהיית יכול להתקשר אליי ולהגיד לי שאתה לא יכול לקחת אותי. נכון? אני יכולה לנסוע גם באוטובוס." סאלי אמרה. "מה? את מתכוונת שכאילו, אני אסיע אותך רק בבקרים, ובצוהריים אחרי בית הספר, את כבר תסעי באוטובוס?" יער שאל. "כן, ואם נגיד יתבטל לי שיעור, אתה לא תצטרך לבוא לבית הספר שלי ולהסיע אותי בזמן יום הלימודים שלך.." סאלי אמרה. "ואת תעשי את זה? כאילו, את תִסעי באוטובוס בשביל שאני לא אצטרך לצאת מבית הספר שלי כדי להסיע אותך?" יער שאל בתקווה, היציאה מבית הספר שלו באמת קטעה את רצף הלימודים שלו, אבל הוא לא אמר על זה כלום כי זאת בכל זאת אחותו והיא צריכה הסעה. "כן, ברור… אני מתארת לעצמי שזה הורס לך את הלמידה, לצאת מהשיעור בשביל להסיע אותי… וגם זה היום הראשון של בית הספר." סאלי אמרה, היא פתחה את עיניה והסתכלה מבעד לחלון הרכב של יער, זה היה קצת קשה לזהות מה היא רואה מבעד לחלון בגלל אדי הקור שכיסו את החלון. "נשבע, את האחות הכי טובה בעולם!" יער אמר בשמחה. "נו, ברור" סאלי חייכה לעצמה. "יש לך רב קו בשביל האוטובוס?" יער שאל את סאלי. "כן, אבל הוא ריק." סאלי אמרה. "תביא לי אותו, אני אמלא לך." יער אמר. "אוקי, תודה. אני אביא לך אותו בבית, אחרי שתסיים את הלימודים שלך." סאלי אמרה וחזרה לעצום את עיניה.
• • •
"בייי, תודה על ההסעה" סאלי הודתה ליער ופתחה בהליכה לבית שלה. "אין בעיות!" יער אמר ונסע חזרה לבית הספר שלו.
סאלי תיקתקה בדלת הבית שלה וחיכתה לתגובה. כעבור כמה שניות היא שמעה קולות רקיעה וריצה, זאת הייתה ים שהתחרתה מול גל מי יפתח את הדלת ראשון, בסופו של דבר גל הגיע אל הדלת, בכך שדחף את ים אל הריצפה, ופתח אותה. "שלום מעצבנים" סאלי אמרה ונכנסה לתוך הבית. "סאלי!! גל דחף אותי!!" ים צעקה. "תגידי את זה לאמא" סאלי אמרה לים. "אבל היא בעבודה!!!!!" ים צעקה. "אז תחכי בסבלנות ואז תגידי לה" סאלי אמרה והתקדמה אל החדר שלה. היא זרקה את התיק שלה על הריצפה וקפצה על המיטה שלה, היא נכנסה ליוטיוב וצפתה בסרטונים קורעים מצחוק, בסופו של דבר היא נרדמה.
• • •
… השעה הייתה כבר שש בערב. סאלי התעוררה מצעקותיה של ים "אמא באה! אמא באה! אמא באה!". סאלי הלכה אל השירותים ושטפה את הפנים שלה, היא הלכה בעייפות אל הסלון וצנחה על הספה. בטלוויזיה שודרה התוכנית 'הרעשנים'. "אמא!! גל שבר לי את הפסטה!!" ים צעקה מהמטבח. "הפסטה בכלל לא שלך, אמא קנתה אותה…" גל אמר. סאלי הלכה למטבח כי שיעמם לה והיא רצתה לראות מה האחים המעצבנים שלה זוממים.
• • •
כשהיא נכנסה אל המטבח היא ראתה את אמא שלה לובשת סינר ומסדרת מצרכים על השיש. "מ'תם עושים?" סאלי שאלה בסתמיות. "מכינים ארוחת ערב" ים ענתה לסאלי. "אה… מגניב.." סאלי אמרה. "לא!! אמא אמרה לי להביא את הקציצות הקפואות!!" ים אמרה כשראתה את גל מחזיק בקופסת הקציצות. "אבל את לא היית מגיעה אליהם" גל אמר. "עדיין!!" ים צעקה. גל שם את הקציצות הקפואות שהחזיק ביד על השיש, הוא הוציא לשון לים ויצא בריצה מהמטבח, ים רדפה אחריו. "והנה העזרה שלי הולכת.." לאה לֵה אמרה אחרי שגל וים יצאו בריצה מהמטבח. "מה את מכינה?" שאלה סאלי. "פסטה ברוטב עגבניות עם קציצות" לאה לֵה ענתה לה. "יאמי!" סאלי אמרה. "תיכננתי להכין את הארוחה בלי מתכון" לאה לה אמרה. "אמא לא! זוכרת מה קרה לפני חודש?,שניסית להכין גם אז ארוחה בלי מתכון?" סאלי אמרה. לפני חודש לאה-לה ניסתה להכין רביולי בלי מתכון בטענה שהיא כבר יודעת להכין את זה, אף אחד בארוחה לא רצה לטעום מהרביולי שהיא הכינה כי הדיף ממנו ריח של מוות, ירון הזמין פיצה לכל המשפחה וזאת הייתה ארוחת הערב שלהם."הפעם זה שונה!! זאת רק פסטה!!" אמרה לאה לֵה. "אמא… אני אוהבת אותך והכל, אבל את בשלנית גרועה" סאלי אמרה. "מה??? זוכרת את האורז, עוף והתפוחי האדמה שבישלתי, בלי מתכון??" לאה לה הזכירה לסאלי. "אבא עשה הכל… את רק היית הסו שפית" סאלי אמרה. "אז אם אבא שלך כל כך טוב בבישול אז שהוא יבשל במקומי" לאה לֵה אמרה ונעלבה. "…. את רק צריכה לעקוב אחרי המתכון, ואז הארוחה תיהיה ממש טעימה.." סאלי אמרה אחרי שהיא ראתה את הפרצוף של אמא שלה. "אני יכולה לעזור לך!" סאלי הציעה בהתלהבות. "כן?" לאה לֵה שאלה. "כן!" סאלי ענתה.
• • •
אחרי שעתיים של בישול והתלכלכות, לאה לה וסאלי סיימו להכין את הפסטה ברוטב עגבניות עם קציצות, הן נתנו כיף אחת לשנייה. "אוקי, תגידי לכולם שהארוחה מתחילה עוד עשר דקות" לאה לה אמרה לסאלי.
סאלי עברה בכל החדרים והודיעה להם שארוחת הערב מתחילה עוד עשר דקות.
כעבור רבע שעה, כולם התיישבו בשולחן. "יש פה ריח טוב!!!" סתיו אמר וכל השולחן מילמל בהסכמה.
סאלי חילקה צלחות ומזלגות לכולם, היא גם הביאה כוסות ובקבוק משקה מהמקרר. לאה לה מזגה לכולם פסטה עם קציצות מהסיר לצלחות. "בתיאבון, סאלי עזרה לי להכין את הארוחה" לאה לה אמרה וקרצה לסאלי. "פשש סאלי, חשבתי שאת יודעת רק לאכול, לא לבשל.." אלמוג אמר. "יואו, תגיד תודה, יא סתום" סאלי אמרה.
• • •
באמצע הארוחה יער אמר "אתם יודעים שהתחילו עם סאלי היום בבית הספר?" סאלי גילגלה עיניים. "אתה ראית את מי שהתחיל איתה?" אביב שאל. "לא. אחד החברים שלה אמר לי.." יער ענה. "בת כמה את בכלל?" אלון שאל את סאלי. "וואו איזה אח טוב אתה שאתה זוכר את הגיל שלי" סאלי אמרה בציניות לאלון. "אז את בת שתים עשרה?" אלון שאל. "לא….. לא, אלון, אני בת ארבע עשרה…" סאלי ענתה. "וואו, אז את ממש קטנה.." אלון אמר. "אני די בטוחה שאני הכי קטנה בכיתה שלי, כי כולם בני חמש עשרה.. נראה לי" סאלי אמרה. "איך הוא התחיל איתך?" אלמוג שאל את סאלי. "הוא פשוט שאל אותי אם אני רוצה לצאת איתו.." סאלי ענתה לאלמוג. "מה ענית לו?" סתיו שאל את סאלי. "רציתי לסרב לו אבל אז חברים שלי התערבו ואמרו לו שאני לא רוצה." סאלי אמרה וחייכה כשנזכרה בירין ובעמית. "וואו, יש לך חברים על היום הראשון בבית הספר, פשש" אלמוג אמר לסאלי. "ברור, מי לא ירצה להתחבר אליה. השאלה היא למי היא רוצה להתחבר" יער אמר לאלמוג והכניס לפה שלו קציצה. "מה חברים שלך אמרו למי שהתחיל איתך בדיוק?" סתיו שאל את סאלי ושתה מהכוס שלו. "אמ… הם אמרו לו שאני לא רוצה לצאת איתו ושיתחפף כי יש לי חבר." סאלי אמרה. יער תיפף על השולחן "אני מצדיע לחברים שלך." הוא אמר. "וואו, כל הכבוד לחברים שלך שעמדו לצידך" ירון אמר לסאלי. "כן, תזמיני אותם לארוחת ערב יום אחד." לאה לה אמרה. "אבל אנחנו יותר מידי אנשים על שולחן אחד!!!" ים אמר. "זה נכון" צדף הסכימה איתה. "אפשר לפתוח את השולחן" לאה לה אמרה.
• • •
כולם המשיכו לאכול. אחרי עשר דקות של אכילה שקטה כולם סיימו לאכול, הם כולם פינו את הצלחות שלהם, חוץ מאלמוג שניסה להתגנב אל החדר שלו בשקט, אך הנסיון הזה לא צלח לו הפעם. "אלמוג!" לאה לה קראה אחר אלמוג, "מנסה להתגנב אל החדר בלי לעזור??" היא שאלה בחומרה. "לא.. א… ל..לא… כאילו, לא…" אלמוג גימגם. "אל תשקר לי. ועל זה, אתה עושה כלים כל השבוע. ואתה מתחיל עכשיו." לאה לה אמרה. סתיו טפח על גבו של אלמוג בנסיון לנחמו והלך אל המטבח כדי להניח את הצלחת שלו בתוך הכיור.
• • •
אחרי שכולם פינו את הצלחות שלהם אל הכיור אלמוג נכנס אל המטבח באומללות. "תראו מה השארתם לי לעשות!! באמת!" אלמוג קרא בקול, הוא התחיל לקרצף את הצלחות, הכוסות ואת המזלגות. "לא יכלתם להשתמש בכלים חד פעמיים??" אלמוג קרא שוב, כמה ציחקוקים נשמעו מהחדרים. "כשאני אתפוס אתכם, אני אכריח אתכם לאכול סבון! אני לא צוחק!" אלמוג צעק אחרי ששמע את הציחקוקים מהחדרים, הציחקוקים מהחדרים הפכו לצחוקים רמים ומתגלגלים.
• • •
אחרי חצי שעה של קירצוף כלים אלמוג נכנס אל החדר המשותף שלו עם אלון ואביב. "אוקי, מי מכם צחק עליי??" הוא שאל באיום. אלון ואביב החליפו בינהם מבטים. "אף אחד" הם אמרו ומשכו כתפיים. "כשאני אגלה מי מכם צחק עליי…" אלמוג אמר. "אתה מאיים עלינו?" אביב ואלון שאלו. "כן!" הוא צעק, אביב ואלון תפסו כריות והחלו להכות אותו. "אף אחד לא מאיים עלינו!" הם צעקו בקול. אלמוג תפס כרית אחת שהייתה מאחוריו והעיף את אביב לאחור בעזרתה, עכשיו הוא היה בקרב אחד על אחד מול אלון. "אני הולך לכסח אותך" אלון אמר לאלמוג. "אה כן? אחרי שאני אגמור איתך, אתה לא תוכל לכסח אפילו את הדשא שבגינה שלנו" אלמוג אמר. הם התחילו לתקוף את אחד השני עם הכריות, אביב הצטרף לקרב ותקף גם את אלמוג וגם את אלון. "כולם על כולם!" הוא צעק.
• • •
השעה הייתה כבר עשר וחצי בלילה, סאלי הטעינה את הפלאפון שלה והלכה לישון.
• • •
עמית שכב על הגב שלו, הוא גלש באינסטנגרם כשפתאום נזכר בסאלי, הוא רצה להתקשר ולהציק לה אבל אז הוא נזכר שאין לו את מספר הטלפון שלה. הוא התבאס, סגר את הפלאפון שלו ונרדם.
• • •
טוהר נתקף רצון לדבר עם סאלי, אבל למרבה צערו לא היה לו את מספר הטלפון שלה, אבל הוא לא התייאש, הוא נכנס לאינסטנגרם והקליד את השם סאלי באנגלית, היו מלא תוצאות של עמודים שקראו לעצמם 'סאלי'. הוא עמד להקליד את שם המשפחה שלה אבל אז הוא נזכר שהוא לא יודע אותו. הוא נשכב על הגב שלו ובהה בתקרה. 'סאלי, מה עשית לי?' הוא חשב לעצמו. הוא נרדם לבסוף.
• • •
ירין בדיוק עבד על הנאום שלו ועל הבריסטול שהוא הכין לכיתה לכבוד 'יום בחירת המועצות' שבו בעצם עושים הצבעה מחודשת למועצת התלמידים, 'יום בחירת המועצות' הייתה אמורה להתקיים מחר, ביום השני של בית הספר. עד כה הוא רשם על הבריסטול שלו 'אז למה כדאי לכם לבחור בי למועצת התלמידים?'. ירין היה חבר במועצת התלמידים שנה שעברה ולפני שנתיים, הוא היה חייב להיבחר גם השנה הזאת. אבל השנה זה היה שונה, בית הספר קבע שבמקום שילד אחד יבחר מכל כיתה למועצת התלמידים יבחרו שניים. ירין חשב על איך זה יהיה לעבוד עם עוד תלמיד במועצת התלמידים, הוא חשב על איך זה יהיה לעבוד לצד סאלי במועצת התלמידים. 'הלוואי שגם סאלי תבחר למועצת התלמידים ביחד איתי' הוא חשב לעצמו. ירין המשיך לעבוד על הנאום שלו ועל הבריסטול בגודל בינוני שלו עד שעה מאוחרת.