נתפסת- פרק 5- אחד לפני האחרון!!

"הי, דריה" בסוף השיעור האחרון לאותו יום מייגן התקרבה למקומה של דריה. "כן?" היא שאלה ברוגע. "אני יכולה לשאול אותך משהו?" מייגן הביטה מסביבה, הכיתה הייתה ריקה, רק היא ודריה. "בטח" היא ענתה בחיוך. "עומרי אמר לי היום שלו ולג'יימס יש בעיות במשפחה כי הם בני דודים והכל, וחשבתי מה לקנות לו שירגיש יותר טוב?" דריה הסתכלה על מייגן דוממת לכמה שניות, אך לבסוף צחוקה הרם שבר את השתיקה. "ג'יימס… עומרי…. בני דודים?" היא צחקה. "הם לא?" שאלה מייגן בחשדנות. "הם החברים הכי טובים, לעומרי אין בני דודים בכלל, זה ידוע." ענתה דריה לאחר שנרגעה מפרץ הצחוק שתקף אותה. "מוזר…" מלמלה מייגן. "מה מוזר?" שאלה דריה מסוקרנת. "כלום… כלום, תמשיכי במה שאת עושה, אני חייבת ללכת" היא אמרה ויצאה מהכיתה, דריה הביטה בדלת שנסגרה.

"היי, רוצה שנקבע היום?" שאלה מייגן את עומרי דרך קו הטלפון . "סבבה, אני אבוא אלייך?" הוא שאל. "למעשה… יש לי קצת בעיות בבית, אני חשבתי לבוא אליך" היא שיקרה. "טוב" ענה עומרי באדישות והקו נותק. "אמא, אני חייבת ללכת" היא צעקה. "לעומרי הזה, נכון?" רות הופיעה מאחורי מייגן. "תרדי ממני כבר, מתי תביני שיש לי חיים, לבד" היא אמרה בכעס. "עוד לא חגגת יום הולדת שמונה עשרה אז את עדיין באחריותי." הרימה רות את קולה. "זה לא קשור, תני לי להתבגר בדרך שלי!" מחאה מייגן ויצאה מביתה בכעס, השקר לעומרי הפך לאמיתי ויש צרות בבית. מייגן החישה צעדיה לביתו של חברה, לפתע היא רצתה להיות שם יותר מכל דבר אחר.
"נרקיסים שבע" היא מלמלה כאשר נכנסה לרחוב בו עומרי גר. היא דפקה על הדלת הגדולה וטרמר עמד בכניסה. "תזכירי לי?" הוא שאל בקולו הסמכותי. "מייגן" היא ענתה בביטחון. "מייגן" הוא צעק ברחבי הבית ועומרי רץ לפתח הבית. "תיכנסי" הוא אמר בחיוך. מייגן נכנסה והם עלו לחדר שלו. "התגעגעתי מאמי" היא אמרה והם התנשקו , בלי שעומרי שם לב, מייגן הוציאה את הטלפון הנייד שלו מכיסו והכניסה אותו לכי הג'ינס השחור שלבשה. "טוב מאמי" היא אמרה לבסוף כשהתנתקו "אני… חייבת ללכת לשירותים" היא אמרה במהירות. עומרי חייך ומייגן יצאה מהחדר. היא נכנסה לשירותים שמול חדרו של עומרי. היא הוציאה את הטלפון הנייד שלו מהכיס ופתחה אותו בתנועה מהירה. "סיסמא?" היא מלמלה בכעס. לאחר שני ניסיונות כושלים לסיסמא נכונה, מייגן הורידה את כיסוי הטלפון, חתיכת נייר דקה קופלה למלבן, מייגן פתחה אותה, היה כתוב על הנייר: 2516. מייגן ניסתה את המספרים כסיסמא. "בבקשה!" היא לחשה כאשר לחצה על 'אישור'. "יש" היא אמרה כאשר מסך הטלפון הוצג. "הכל בסדר?" שמעה את עומרי שואל. "כן, כן" היא ענתה במהירות. היא פתחה את ההודעות. "ג'יימס, ג'יימס" מייגן דפדפה באנשי הקשר במהירות וכשראתה את שמו של ג'יימס נכנסה לשיחה. היא קראה את הנכתב אך שום דבר לא נראה חשוד, עד שהגיע ליום השני ללימודים, היא קראה את ההודעות.
" ג'יימס: איך הולך?
עומרי: הזמנתי אותה, היא צריכה להגיע כל רגע
ג'יימס: :)
עומרי: אני לא בטוח, לא נעים לי
ג'יימס: ברגע שתחזור לדנה, תשמח שהקשבת לי.
עומרי: מתי אני צריך להפסיק לזייף את החברות הזאת?
ג'יימס: מייגן לא נראית לי תמימה, כשהיא תבין היא תתפרץ עליך ואז אני נכנס לתמונה, אני אהיה החבר המושלם בשבילה"
מייגן כיבתה את הטלפון, היא הרגישה איך הכעס משתלט עלייה, אמה צדקה, היא לא הייתה צריכה להתאהב כמו ילדה קטנה. היא יצאה מהשירותים וכנסה לחדרו של עומרי, , החדר היה ריק מה שנתן למייגן כמה שניות לחשוב. 'תחשבי בחכמה' היא חשבה לעצמה 'תתנהגי כאילו הכל בסדר ובסוף תנקמי, תתפרצי.' מייגן לקחה נשימה עמוקה וירדה לקומה התחתונה. "הי, מייגן" שמעה את עומרי קורא לה. "תראי מי פה" מייגן התקרבה לעבר הדלת, כשראתה את ג'יימס רצתה לצעוק על שניהם אך התאפקה. "היי" ג'יימס התקרב אליה. "מצטער על מה שקרה בכיתה" הוא השפיל את פניו. "זה בסדר" אמרה מייגן וחייכה חיוך מאולץ. "אני רוצה לפצות אותך" הוא אמר והוציא מכיסו בובת דובי קטנה. "תודה, זה מאד נחמד מצדך" חייכה מייגן ואחזה בדובי. "ג'יימס, אני יכול לדבר איתך לרגע?" שאל עומרי ברוגע. שניהם הלכו לפינה והשאירו את מייגן לבדה.
"יש בעיה" אמר עומרי. "מה הבעיה?!" נזף ג'יימס. "אני…" הוא החל לגמגם. "דבר כבר עומרי!" הוא נזף בו. "אני מאוהב בה" עומרי אמר לבסוף ועצם את עיניו. "אתה מה?!" ג'יימס התקרב לעומרי. "היה לנו הסכם, אתה עם דנה, אני עם מייגן!" הוא נזף בו והצמיד את עומרי לקיר. "אני יודע, אבל לא שלטתי בזה, היא נותנת לי הרגשה, כזאת…" ג'יימס הרכין את ראשו."תקשיב, אני מאוהב בה מתחילת הלימודים ואתה לא תהרוס לי את…" "אתה מאוהב בה בגלל היופי, אני לא רוצה את העסקה הטיפשית הזאת!" צעק עומרי, הוא הסתכל מסביב, ג'יימס פער את עיניו לשמע הצעקה ומייגן הסתכלה עליו, היא ידעה שזה הרגע, וברחה.