נתפסת- פרק 2

"הי, מייגן" שמעה מייגן קול, היא הסתובבה ודריה רצה לעברה. "היי" אמרה דריה מותשת מהריצה. "אני ורומי הולכות לקניון היום בערב וחשבתי שתרצי להצטרף אלינו" מייגן הביטה בה "מי זו רומי?" היא שאלה בעודם מתקדמות לעבר הכיתה. "אחותי, היא מכיתה י"א" היא אמרה והן נכנסו לכיתה. "אני לא יודעת, אני לא אוהבת ללכת לקניון…" מייגן הסבירה בנימה מתנצלת. דריה סימנה לה עם ידיה שידברו מאוחר יותר והשיעור החל. מירה נכנסה לכיתה עם חיוך אשר פרוש על פניה. "שלום, נא להוציא מחברות מתמטיקה" היא הכריזה וכולם נענו לבקשתה. "לעשות את עמודים…" מירה המשיכה בהסברה, אך מייגן לא הקשיבה, היא נזכרה ביום קודם ואיך כייפה עם עומרי. היא הרגישה אליו קירבה מיוחדת, מייגן כבר הרגישה את זה, עם רוי, היא פגשה אותו בבית ספר הקודם שבו למדה, היא אהבה אותו יותר מכל אחד אחר, הם לא היו חברים אבל הוא היה הידיד הכי טוב שלה, כששמעה שהיא עוזבת זה שבר אותה, ועכשיו, עומרי מחווה לה את אותה תחושה. מייגן הביטה בעומרי, הוא האזין למירה בהתעניינות. "ועכשיו שיעורי בית" הכריזה מירה ואנחות נשמעו מפיהם של התלמידים. "לעשות את התרגילים הבאים" מירה כתבה תרגילים על הלוח. הצלצול נשמע והתלמידים יצאו מהכיתה. מייגן הוציאה מתיקה אוזניות שחורות וחיברה אותן לטלפון ברוגע, היא האזינה למוזיקת רוק, הסגנון האהוב עלייה, ופתרה את התרגילים. "לא סיכמנו שאת לא מתבודדת?" אמר עומרי תוך שהוא מוציא את האוזניות מאוזנייה. "אתה סיכמת, עכשיו תן לי לשמוע מוזיקה בשקט." היא אמרה ואחזה באוזניות בידה. "לא נראה לי" עומרי שיחרר את אחיזתה. "היה כיף אתמול ואת יודעת את זה". הוא אמר. "זה לא קשור" ענתה מייגן וסגרה את מחברתה. "קדימה מייגן, יש לי משהו להראות לך" הוא אמר ואחז בידה. הוא משך בה והם רצו אל מחוץ לבניין בית הספר. "אני לא אוהבת להיות בחצר" היא אמרה. "מי אמר חצר" אמר עומרי ומשך אותה אל גב הבניין. "תעלי" הוא הצביע על בליטות של אבנים. מייגן התרחקה בחשש. "אני עושה את זה כל הזמן, תראי אני אתחיל". הוא החל לטפס על הבליטות ומייגן אחריו. "חכה לי" היא אמרה והוא הושיט לה את ידו לעזרה. במשיכה קלה מייגן עלתה לגג בית הספר. "מותר להיות כאן?" שאלה מייגן בחשש. "לא, אבל זה לא סותר על העובדה שזה המקום המרגיע ביותר בבית הספר, את יושבת פה ומחכה לצלצול" עומרי נשכב על שכבת הבטון שממנה עשוי הגג. "לא נראה לי" אמרה מייגן והתרחקה. "די נו" עומרי תפח על הבטון והזמין את מייגן. היא תרה את הסביבה ובדקה שאף אחד לא צופה בהם ולבסוף נכנעה ושכבה גם היא. "מרגיע נכון?" הוא שאל. מייגן הנהנה, היא הרגישה את הרוח מסיטה את שיערה לצד. היא עצמה את עיניה, ונרדמה.
"מייגן, מייגן" מייגן הרגישה יד שנוגעת בה ומנענעת את כתפה. "מה?" היא שפשפה את עיניה והתיישבה. "יש צלצול" עומרי נעמד מולה, כעת מייגן יכלה לשמוע את הצלצול. "אוי" היא מלמלה והם ירדו מהגג. "נרדמתי" היא לחשה ועומרי חייך. "לא נורא, זה קורה לי הרבה פעמים" הוא ניחם והם נכנסו לכיתה. "איפה היית?" דריה התקרבה למקומה של מייגן. "סתם, למה חיפשת אותי?" היא שאלה. "כן, טוב בקיצור, את רוצה לבוא?" היא שאלה בייאוש. "סליחה דריה, אבל אני לא מעריצה גדולה של קניונים, אם את רוצה נקבע במקום אחר" ענתה מייגן והוציאה את מחברת תנ"ך שלפי המערכת זה השיעור הבא. "לא… כבר קבעתי עם רומי, אז נקבע ביום אחר, לבית שלך, אולי לשלי" היא אמרה וחזרה למקומה. "טוב תלמידים, שנתחיל?" אביבה, המורה לתנ"ך, נכנסה לכיתה. היא החלה בהסבר על החומר שילמדו בהמשך השנה. מייגן חשבה על הגג של בית הספר, כמה מרגיע זה היה, כמה נוח, והחברה של עומרי נעמה לה.
"הי, חשבתי לבוא אלייך היום" אמר עומרי תוך שמייגן אורזת את תיקה. "אחרי שראיתי את שלך, לא נעים לי שתבוא לשלי" היא גיחכה. "בארבע?" הוא שאל וסידר את תיקו הכחול. "שיהיה, בארבע" היא אמרה ויצאה מהכיתה.