נתפסת- פרק 1

"מייגן" מייגן הביטה סביבה, היא התקרבה למכונית הלבנה בה אמה נופפה לה. "די, את עושה לי פדיחות, אמרתי לך שאני אקח אוטובוס" אמרה ונכנסה למכונית. "אני יודעת, אני יודעת, רק רציתי לשמח אותך" היא אמרה ופתחה חלון. "נו…" אמרה רות. "מה?" שאלה מייגן. "הכרת מישהי?" שאלה רות והחנתה את המכונית. "נער, הוא הזמין אותי אליו, אני יבוא בסביבות ארבע" היא השיבה והניחה את ילקוטה בפתח הבית. "מייגן, אתי יודעת מה אני חושבת על חבר בגיל הזה" אמרה רות באנחה. "הוא לא חבר שלי, סתם מישהו שהכרתי, ואם זה מרגיע אותך, הכרתי גם מישהי". מייגן נכנסה למטבח בעוד אמה בעקבותייה. "אז למה איתה לא קבעת?" היא שאלה. "תרדי ממני, בסדר?" מייגן הוציאה כדורי בשר וזרקה אותם על צלחת זכוכית. "זה קר" העירה רות. "ככה אני אוהבת את זה, חוץ מזה, אני בכלל לא רציתי לעבור בית ספר, אם את רוצה להאשים מישהו, זאת את" מייגן יצאה מהמטבח היישר לחדרה. רות נאנחה "ילדים…"
מייגן התלבשה בחלוצה שחורה ובג'ינס אפור ומשופשף. היא יצאה מהבית בחוסר רצון והלכה לכתובת שנתן לה עומרי. "הנרקיסים שבע" היא מלמלה ותרה אחר הבית של עומרי. "לא יכול להיות" היא לחשה. בית גדול מימדים אשר צבוע לבן ולצידו בדיו שחור נכתב בכתב מסולסל 'נרקיסים שבע' הוצב לפניה, היא עלתה במדרגות הכניסה, הבית הגדול והגבוה נראה כבית מלון ליד הבתים האחרים והצנומים. מייגן הקישה על הדלת. היא נפתחה בחריקה מזערית. איש מבוגר בעל שיער אפור וזקן שצמח תחת סנטרו פתח את הדלת, מדיו היו נקיים להפליא והוא עמד מאיים בפתח. "מי העלמה?" הוא שאל ללא הזזת עפעף. "אמ… עומרי הזמין אותי" היא גמגמה. "עומרי" קולו הדהד ברחבי הבית. "מי זה?" נשמעה צעקתו. "שמך?" אמר האיש. "מייגן" היא מלמלה. "מייגן" הוא צעק. "אני לא מכיר אחת כזאת" נשמע קולו של עומרי. האיש סגר את הדלת. "חכה" היא צעקה "תגיד לו שאני החדשה". "הזדמנות אחרונה ילדה, אחרת את הולכת מפה" מייגן הנהנה והאיש צעק לתוך הבית. "החדשה" צעדיו של עומרי הדהדו בחלל הבית. "תודה טרמר" הוא אמר והאיש ששמו התברר כטרמר הלך מהכניסה. "מצטער, אפילו את השם שלך לא אמרת לי, מייגן" הוא אמר וסימן לה להיכנס. "וואו" היא אמרה כאשר ראתה את הבית. סלון גדול עם טלוויזיה גדולה ובוהקת הוצב באזור אחד של החלל. באזור אחר נבנה מטבח משמנת עם בר ונער בעל שיער שחור עמד מאחוריו. דלתות נוספות שמייגן לא ידעה את הנמצא מאחוריהם פוזרו ברחבי החלל, אך מייגן יכלה לראות את המדרגות שהוצבו בפינה. "לא אמרת לי שאתה עשיר" אמרה מתפעלת. "טוב…" הוא גירד בראשו במבוכה. "רוצה סיור?" הוא שאל ומייגן הנהנה להסכמה. עומרי הנחה אותה בבית והראה לה את החדרים, כולם היו גדולים ומפוארים. "זה החדר שלי" הם נכנסו לחדרו. הוא היה גדול. מיטתו הרחבה נצבעה בשחור ומולה ניצבה טלוויזיה גדולה. "יש לך טלוויזיה בחדר?" שאלה מייגן בהערצה "כן, אבל זה בטח משעמם אותך, את רוצה לשחות?" הוא שאל מחויך. עיניה של מייגן נפערו, היא הנהנה והם יצאו מהחדר. "אין לי בגד ים" היא אמרה בעודם יורדים במדרגות. "לא נורא" הוא אמר והם יצאו החוצה. "וואו" אמרה מייגן וצפתה בבריכה הגדולה שהתפרסה בחצר. "איך לא נורא?" היא שאלה. עומרי רק חייך ודחף אותה פנימה. "מה?!" היא צעקה, עומרי הוריד את חולצתו וקפץ גם הוא. "דביל" היא צחקה והשפריצה על פניו. "מה את אוהבת לשתות?" הוא שאל ושטף את פניו עם מי הבריכה. "שייק תותים" אמרה מייגן ועצמה את העיניים להמחשת ההנאה. "טרמר, אפשר שני שייק תותים?" מרחוק טרמר הנהן. "אז במה ההורים שלך עובדים?" היא שאלה. "אמא שלי מחוץ לארץ כבר חמש שנים ואבא שלי הוא ראש העיר. 'זה מסביר הרבה דברים' חשבה מייגן וצפתה בטרמר מגיש את שייק התותים. "יש לך טעם טוב" אמר עומרי לאחר שלגם מהמשקה. "טוב, אני חייבת ללכת, ניפגש בבית הספר" היא הודיעה ויצאה מהבריכה. "בסדר" אמר עומרי וצלל אל תוך המים הקרים.