נתפסת- הקדמה
זהו סיפור קצר בעל תוכן קטן (שישה פרקים + הקדמה) שכתבתי. הוא לא אמור להיות ארוך אלא קצר וקולע,
מצפה לתגובות
***
מייגן העבירה את המסרק בשיערה. "קדימה מייגן" היא שמעה את אמה צועקת מהקומה התחתונה. "אני באה" היא ענתה ולקחה נשימה עמוקה. היא הרימה את תיקה השחור ופתחה את דלת חדרה. "אני במכונית" צעקה אמה וטריקת דלת נשמעה. מייגן ירדה במדרגות העץ ויצאה החוצה לעבר המכונית הלבנה של משפחתה. "מתרגשת?" שאלה אמה של מייגן כאשר התיישבה במושב הקדמי. "לא ממש" היא שיקרה. "טוב, קדימה נצא". אמה של מייגן, רות, התניעה את המכונית והחלה לנסוע. "תרגישי בנוח להזמין חברות הביתה". אמרה רות כשהגיעו. "כן בטח" מלמלה מייגן ויצאה מהמכונית. אמה נופפה לשלום והיא החזירה לה בהרמת יד. "נו יופי" היא לחשה "בית ספר חדש" מייגן נכנסה אל המבנה שנצבע בלבן. בפתח נתלה שלט גדול ועליו נכתב "ברוכים הבאים". מסדרונות בית הספר נצבעו בלבן שהתלכלך עם צבע אפור ובכל כמה זמן נראה שלט עם משפט מעודד עליו כמו "אל תברח, אתה הכי מוצלח". מייגן נאנחה, היא כבר ראתה שלטים כאלה והם לא מועילים. "היי" נשמע קול, מייגן הסתובבה בבהלה. "סליחה… לא התכוונתי…" נער בעל שיער חום ועיניים כחולות הביט בי במבט מתנצל. "זה בסדר" לחשה מייגן, היא אהבה את המראה של הנער, שיערו פוזר בפראות על ראשו וכובע כיסה אותו. "אני עומרי, אני לומד בכיתה י'3" הוא התקרב לעברה. "נראה שנהיה ביחד בכיתה" אמרה מייגן והחלה להתקדם אל כיתתה. "אה, יופי, אם את צריכה עזרה או משהו, תגידי לי אני…" "תגיד" קטעה אותו מייגן "איפה השירותים אני פשוט…" "אה כן… שם" הוא הסתובב והצביע לכיוון אחד המסדרונות. "בס…" הוא הסתכל סביבו אך מייגן כבר לא הייתה שם. "יופי גאון" הוא אמר לעצמו והלך לכיתה.
"ברוכים הבאים תלמידי י'3" אמרה המחנכת, מירה מל, תוך מחיקת הלוח. "אני רוצה להציג תלמידה חדשה שמצטרפת לבית הספר שלנו" תלמידי הכיתה הביטו בדלת הכיתה בציפייה. "מייגן הולם" היא הכריזה ומייגן נכנסה לכיתה.היא העבירה קבוצת שיער מאחוריי אוזנה והתקרבה למורה. "תשבי היכן שנדמה לך, המקומות ישתנו בהמשך השנה" היא אמרה ומייגן התיישבה בשולחן שבשורה האחרונה. "יופי, יופי" המשיכה המורה לדבר. "נא לרדת לטקס פתיחת הלימודים באולם הספורט" נשמע הקול מכריזת בית הספר. "נו טוב" מלמלה המורה ותלמידי הכיתה יצרו נחשול גדול לעבר אולם הספורט של בית הספר. "טוב, מקודם לא זכיתי להכיר אותך"… נשמע קול מאחורי גבה של מייגן "אבל אולי בהפסקה אני אוכל להכיר אותך יותר" עומרי נגלה לנגד עינייה. "בקשר לזה… אני לא ממש מחפשת ידידים,אני אוהבת יותר להתבודד" היא סיננה."אה… סליחה, אבל בתיכון הזה לא מתבודדים, קדימה תבואי אליי אחרי הלימודים" הוא חייך לעברה. "לא, אני לא…" מייגן לא הספיקה לסיים את משפטה, עומרי דחף לידה נייר ועליו כתובת ביתו. "תבואי" הוא צעקה ורץ לחבריו.
"שקט, שקט" מנהלת בית הספר שהציגה עצמה כאלישבע בר, ניסתה להשתיק את התלמידים שהתאספו. "מנשה פלד" היא צעקה "בוא אליי" בבושת פנים, נער בעל שיער חום ועיניים שדמו לצבע שיערו, התקדם לבמה עליה עמדה אלישבע. לפי מימדיו של מנשה, הוא מהכיתות הגבוהות. "מנשה, אתה מרותק, מישהו רוצה להצטרף אליו?" היא איימה, לפתע האולם נהיה דומם. "אני שמחה" היא סידרה את משקפיה ירוקי המסגרת בפעם השמינית מאז הטקס התחיל. "ברוכים הבאים" היא החלה לנאום. מייגן הביטה סביבה, מצדדיה ישבו שתי נערות מכיתתה שצפו בהערצה במנהלת. "סליחה?" הסבה מייגן את תשומת ליבם. "כן?" אמרה אחת מהן, היא הייתה בעלת שיער בלונדיני שעוצב כקוקו מרושל ושכבה עבה של מסקרה עברה על עיניה הירוקות. "מתי נגמר הטקס?" שאלה מייגן במבוכה. הנערה הסתכלה בשעון ידה "בתשע וחצי, זה עוד שעה בערך" היא אמרה וחייכה אל מייגן. "את החדשה נכון?" שאלה הנערה. "מייגן" ענתה מייגן וחייכה בחזרה. "דריה" היא השיבה והעבירה את ידה בשיערה "ברוכה הבאה, מייגן" היא אמרה וחייכה פעם נוספת. "ולכן, אני נרגשת לפנות את הבמה לתלמידי י"ב". קולה הצורם של אלישבע הדהד ברחבי החדר. היא ירדה מהבמה ושכבת י"ב עלתה ורקדה בצורה מרושלת.
כל התלמידים חזרו לכיתה במהירות והיום חזר לפעול כרגיל. "בעוד כשלוש דקות ייגמר היום הראשון ללימודים, אני לא אתן שיעורי בית" אמרה מירה והכיתה החלה צועקת. "אני מבינה שאתם בכל זאת רוצים" היא אמרה, הכיתה השתתקה ומירה חייכה. "להתראות" היא הכריזה והצלצול נשמע.
תגובות (0)