נשותיו של דוד המלך – פרק 2

-נקודת מבטה של אביטל ( אימו של שפטיה)
שוב אני אומרת שאני לא יודעת איך זה קרה שהוא הזמין את כל בני המלך למשתה, פחדתי מאוד שהוא עלול גם את הבן שלי שפטיה. אך הוא לא הרג אותו לשמחתי. לפחות זה מה חשבתי בסוף זה הסתבר כלא נכון. כל כך שמחתי ששמעתי ששפטיה ניצל. זהו המזל שלי. הבן שלי נותר בחיים לפחות בינתיים. אמרתי לדוד מפורשות שאני פחדתי עליו אם יקרה לו משהו אני לא אסלח לעצמי.
אוי, זה בגלל שחשבתי שאם אבשלום הזמין את כל בני המלך במטרה לפגוע בכולם ולהותיר את דוד אביו ללא ילדים. אך הוא פגע רק באמנון עצמו , לא בבני המלך האחרים. אחרי הרצח ההוא, הוא ברח כדי להציל את עצמו או שהוא פחד מנקמה.
*
-נ. מ. של בת שבע ( אימו של שלמה)-
אני ודוד שכבנו כאשר אוריה בעלי דאז , התעקש שהוא רצה לסיים את הלחימה.
אהבתי את דוד כמו שלא אהבתי גבר שלא יהיה הוא.
עשינו אהבה כאשר אוריה בעלי נהרג. בעצם מכך , אהבתנו הייתה אסורה. כבר נתן הנביא הזהיר רבות את דוד ופרש בפניו את משל כבשת הרש שנלקחה. משמעות המשל הייתה להסביר לדוד שחטאו היה חמור עד כדי כך.
אני הבנתי שבעצם הוא זה ששיכנע את יואב בן צרויה להציב אץ אוריה בראש הלחימה בכוונה תחילה שהוא ייהרג. כעסתי כל כך על דוד עד שאיימתי שאני אנתק איתו את הקשר.