נקמתו של שון פרק 3

"את באמת התכוונת לזה?" הוא שאל אותי.
"כן ולא. יש בסיפור הזה יותר ממה שאתה יכול לדעת." אמרתי לו.
"באמת? ומה אני כבר לא יכול לדעת חוץ מזה ששברת לי את הלב?" הוא אמר.
"ששון ניצל אותי, גרם לי לעשות לו טובות בגלל כל הפעמים שהוא הציל אותי בעבר, זו הייתה אחת הטובות, להיות שוב חברה שלו. אני הייתי חייבת להיפטר ממנו איכשהו ובדירה שלו זה לא רעיון טוב, הוא משוגע, אז עשיתי את זה כאן כדי שלא יוכל לעשות לי דבר. הוא עוד יפגע בי על זה אבל יש לי עכשיו אותך שוב." אמרתי ורציתי לתת לו חיבוק אבל המבט שלו עצר בי.
"באמת? את חושבת שהסיפור העלוב הזה ישכנע אותי? היה כבר עדיף הסיפור שגרמת לכל האנשים ברחוב להאמין בו." הוא אמר ואני נעלבתי קשות.
"אתה לא מאמין לי?" שאלתי אותו והוא הניד בראשו.
"אתה משוגע! אני סיכנתי את עצמי כדי לחזור אליך וככה אתה מקבל אותי?!" צעקתי עליו.
"הוא לא משוגע, את המשוגעת." קולו של שון גרם לי להסתובב.
"עוף מפה." סיננתי.
"הילד כבר יודע למה נפרדת ממנו? טוב מאוד. עכשיו תהיה לו סיבה להגן עליך." אמר שון.
"לך מפה." אמרתי.
"הוא לא מאמין לך? טוב. לא חכם מצידו להפקיר ככה את החברה שלו, פגיעה כל כך מולי, כשאני יכול לפגוע בה בכל האמצעים שלי." הוא אמר ואני שתקתי כדי שימשיך וילך, מבטו הנדהם של פרד גרם לו להזדרז.
"בתור דבר ראשון נפסיק את אספקת הסמים שלך, נחזיר אותך לאבא המכור שלך וניתן לך להיגמל. אחרי זה נתחיל לעבוד בכל הכוח! כמה מכות, פיצוצים, תאונות אנוש, בית חולים וצפצוף אחד אחרון, לב שדומם וזהו. ואל תדאגי, הלב שידמום לא יהיה שלך, כדי שיכאב לך עוד יותר." הוא אמר והסתלק.
"עכשיו אתה מאמין לי?" שאלתי כשדמעות בעיני.
"אני מצטער, זה פשוט נשמע כל כך מוזר." הוא אמר וחיבק אותי, נותן לי לבכות את כל הכאב שבהפסקת הסמים שאני חיה עליהם שנים על גבי שנים.
"את גם מכורה לסמים, נכון?" הוא שאל, פרד הבין אותי תמיד טוב כל כך.
"כן. מכורה קשות." המשכתי לבכות.
"כולנו נעזור לך לעבור את זה, את תדאגי מתוקה." הוא חייך והוביל אותי לבית שלו, בדרך נזכרתי שאני עדיין אהיה חייבת להתמודד עם שון כל יום בבית ספר כי הוא עכשיו לומד בכיתה שלי.
"אני אהרוג את שון אם רק יגע בך." הוא אמר לי והדמעות שלי חזרו לזלוג אבל הרגשתי טוב על כך שיש לי שוב את פרד.