נקמה מתוקה פרק -9-

אתם לא תאמינו!! עשיתי טריילר לסיפור!!!~ יצא מגניב!!!
טוב, הנה פרק 9, סליחה על האיחור..
ונ.ב. אני לא העלתי את פרק -7- בכלל, התוכן שלו לא היה מתאים לילדות בנות 14 מינוס!!
טוב, מספיק לחפור, לפרק….

פרק -9-

קלייר הסתכלה עליו בזעם, היא רצתה לרצוח אותו, להרוג אותו. היא הסתכלה עליו ואמרה, "אתה כל כך מת." ורצה לעברו, צורחת בזעם ולבסוף מגיעה אליו ובועטת בו.
"יפה מאד,"שמעה את ליונל אומר מאחוריה.
היא הסתובבה וחייכה, "תודה, זה מאד עזר לי הבובה… בצורת דארק."
הוא צחק ואמר, "כן, היה לי כאן תקופה שרציתי להרוג אותו.. זה היה ממש בהתחלה. והוא אימן אותי כמו מטורף… כל פעם שהפסקתי הוא קילל אותי ואמר לי להפסיק להתנהג כמו בת תינוקית. היו לילות שלמים שחשבתי איך להתנקם, אבל אני לא יכול להגיד שהוא לא עשה את כל המאמצים שאני אהפוך לסוכן מעולה, ואין יום אחד שאני לא מודה לו."
קלייר חייכה ואמרה, "הוא עשה עבודה מדהימה," ומחתה מעט זיעה ממצחה.
היא הייתה לבושה בגוזיית ספורט ומכנסי שלושת רבעי בצבע אפור. שיערה היה אסוף לקוקו גבוה.
"כן, אני צריך לזוז, נראה לך תצליחי להסתדר בלעדיי?" שאל בחיוך.
"בתור מעודדת לשעבר, אני יכולה להגיד לך בוודאות שכן."
"בי, קלייר," והסתובב ללכת כשאמר רגע לפני שעזב, "הרובה נמצא על השידה בצד, אם תרצי להתאמן."
קלייר הנהנה בראשה והוא עזב. היא הסתכלה סביבה על חדר ההתעמלות הריק ממכשירים, חוץ משק אגרוף עם תמונה של פרצופו של דארק, ומספר חפצים שונים בצד החדר. היא הסתכלה על החלון הענק והסתכלה על השקיעה היפיפייה בצבעי אדום, חום וכתום שצבעו את השמיים.
היא נאנחה ומלמלה לעצמה, "חזרה לעבוד." והסתכלה על השק אגרוף. היא התחילה להכות את השק, מרביצה לו, מכה אותו, נותנת את כל כולה. לאחר כמה זמן נעצרה כדי לקחת את הבקבוק מים, כדי להירגע קצת. היא לקחה את הבקבוק שבחינה ברובה.
היא לקחה מספר לגימות, והניחה בחזרה את הבקבוק, לוקחת במהירות את הרובה ומסתובבת כדי לירות שהבחינה בדארק בפתח הדלת.
היא קפאה לרגע על מקומה, אך כעבור שנייה חייכה לעצמה והתקרב עליו בצעדים איטיים.
"קרה משהו?" שאלה, מחייכת חיוך מפתה.
הוא הסתכל עליה בלגלוג ואמר, "מה קרה לביישנות שלך?"
קלייר עמדה במרחק קצר ממנו. היא חייכה ותקפה אותו, אך הוא היה מהיר ממנה ותוך שנייה היא הייתה בזרועותיו, כבולה.
היא הסתכלה עליו בכעס ואמרה, "נראה לך שאתה כל כך חזק?" והשתחררה ממנו.
"אני לא חושב קלייר, אני יודעת את זה," אמר והסתכל עליה, בוחן אותה. "את יודעת מה, כדי להראות לך, אני אתן לך להכות אותי, איפה שבא לך, תני את המכה החזקה ביותר שלך."
קלייר חייכה ואמרה, "בכיף," וניסתה להכות אותו, אך כל פעם שהיא הרביצה הוא הגן ומנע מנה. היא ניסתה תנועות שונות, ומגוונות, אך זה היה כאילו הוא יודע כל תנועה שלה והוא הגיב במהירות, חוסם ומכה קלות.
היא הרימה את רגלה להכות והוא תפס בה והפיל אותה לרצפה. הוא התקרב לעברה ואמר, "תחשבי פעמים לפני שאת מנסה בכלל להיאבק בי."
"למה, כי אתה יודע שאני אפיל אותך?" שאלה, ולפני שהספיק להגיב היא בעטה ברגלו והפילה אותו על הרצפה.
דארק התקרב לעברה וקלייר יכלה לראות שהוא מתעצבן. "לא כל כך קשוח?!"
הוא צחק ואמר, "אני רוצה לראות אותך אומרת את זה עכשיו," הוא הרים אותה במהירות ודחף אותה לקיר בכוח, אך בו זמנית בעדינות. כך שהיא לא הרגישה בשום כאב.
הוא עמד במרחק סנטימטרים ספורים ממנה, מחייך חיך מלא לעג, "איך את מרגישה עכשיו קלייר?"
היא הסתכלה עליו, מרגישה את שרירי חזהו נצמדות לגופה. את ידיו נוגעות קלות במותניה. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר," אמרה, בולעת את רוקה.
הוא צחק ואמר, "את לא מרגישה שום… רטט?" והסתכל עליה, "את הדם שלך גועש מתחת לעור שלך? את הגוף שלך מעקצץ, מחכה לנגיעה קטנה אחת ש.."
היא הרמה את ידה והחטיפה לו סטירה. "אני לא זונה! ואני לא עוד אחת מהפרוצות שלך שאתה יכול לדבר אליה בצורה כזה." היא ניסתה להשתחרר, אך ללא הצלחה מרובה.
"תעזוב אותי!" והסתכלה עליו בזעם.
הוא הנהן בראשו, אך לא הרפה. הוא הסתכל עליה מספר שניות והרפה. היא הסתכלה עליו בזעם ואמרה, "אתה יודע, אתה באמת לא סאם, הסאם שאני הכרתי לעולם לא היה מדבר אלי בצורה כזו." והיא עזבה את החדר.

קלייר יצאה מהחדר וירדה לעבר הסלון. שיערה היה לח אחרי המקלחת. היא לבשה חולצת טי שירט שמצאה בתוך הארון, הוא לא היה שייך לה, אבל הוא היה נקי. היא לבשה מכנסי גי'נס משופשפות ונעלה כפכפים.
היא נכנסה לסלון ורצה לעבר הספה, נשכבת עליה. היא לקחה את השלט ופתחה את הטלוויזיה, מזפזפת בין הערוצים. היא הסתכלה על השעון שעמד ליד הטלוויזיה, השעה הייתה שמונה וחצי בערב.
לפתע שמעה את צלצול הפעמון של דלת הכניסה. היא קמה מהספה והלכה לפתוח את הדלת, מזווית עיניה היא ראתה את דארק יורד במדרגות, ללא חולצה ורץ לעבר הדלת.
היא רצה לעבר הדלת, וכמעט התנגשה בדארק. היא הסתכלה עליו בזעם ואמרה, "אני פותחת!"
הוא חייך ואמר, "בבקשה."
קלייר פתחה את הדלת ומולה ראתה אישה צעירה, בסביבות גיל העשרים. היא הייתה יפיפייה. שיער שחור גלי, עיניים חומות בצבע דבש, נמשים קלים ריצדו על אפה ומעט מאד על לחייה. היא לבשה חולצת וי, עמוקת מחשוף צבע אפרסק, ומכנסי סקיני ג'ינס. היא חייכה חיוך מתוק ואמרה, "אני מישל."
קלייר הסתכלה עליה בהבעה של, "ו…?"
מישל צחקה ואמרה, "אני יכולה להיכנס?"
קלייר פינתה לה את הדרך והיא נכנסה. היא הסתכלה על החדר ואמרה, "בית נחמד, איפה דארק?"
"נוכח," שמעה אותו אומר. קלייר פנתה להביט בו וראתה שהוא ללא חולצה. הוא הסתכל עליה וכעבור רגע חייך חיוך רחב.
מישל הסתכלה על קלייר ופנתה לדארק, "זה לא החולצה שלך?"
קלייר הסתכלה בבעתה על דארק שהנהן בחיוב ואמרה, "אני לא ידעתי, מצאתי את זה בחדר שלי.. ו…"
היא הרגישה את פניה מאדימות וראתה את מישל מחייכת ואמרה, "אל תדאגי, אני אסדר את זה."
קלייר הסתכלה עליה בבלבול ושאלה, "על מה את מדברת?"
"דארק לא סיפרת לה?" אמרה מישל בחיוך מתוק, שהתחיל לגרום קלייר בחילה.
"לא.. לא הייתה לי את ההזדמנות." והוא הסתכל על קלייר, "היא הבייביסיטר החדשה שלך."
"שלכם," תיקנה אותו.
הוא גלגל עניים ואמר, "לא איכפת לי, תוודאי לסיים מהר את העבודה שלך," והוא הסתובב ללכת שקלייר שאלה, "לא הבנתי. וסליחה על הגסות, מה את עושה פה?"
מישל חייכה וקלייר רצתה לתת לה אגרוף, "אני פה כדי לעזור לך לעבור את ההדלקות שיש לך לדארק, אני יודעת שהוא מושך וחתיך, אבל זה לא יכול לעבוד בניכם ו.."
קלייר חייכה ואמרה, קוטעת אותה, "אני יכולה להגיד משהו, דארק ואני בסדר גמור, ואני לא מרגישה שום משיכה, ואפילו קטנה אליו."
"אני בטוחה שככה את אומרת, אבל עמוק בפנים," והיא הצביעה על חזה. "את מרגישה רגשות אחרים. ולכן, אני כאן כדי לעזור לך."
קלייר הסתכלה על דארק ואמרה, "בסדר גמור, מתי נוכל להתחיל?"
"טכנית, אפשר כבר להתחיל מחר, אני אקבע לכם פגישה בעשר, מכיוון שדארק מאד עסוק."
קלייר הנהנה בראשה ואמרה, "צריכה עזרה עם החפצים שלך?"
"לא, אני יודעת איפה החדר שלי, אבל תודה." היא לקחה את המזוודה הענקית ואת תיק היד ועלתה במדרגות למעלה.
קלייר הסתכלה על דארק שעוד עמד שם ואמרה, "אתה. אני. חדר עבודה, עכשיו!"
"את חושבת שאת יכולה לצוות עלי?" שאל בחיוך קטן.
קלייר התקרבה עליו בזעם ואמרה, "כן, עכשיו כן! ואם אתה לא רוצה שאני אמשוך אותך באוזן, תעיף את עצמך לחדר העבודה." והיא התרחקה ממנו צועדת לעבר חדר העבודה.
כעבור כמה שנית הוא נכנס פנימה, סוגר את הדלת אחריו, "מה קרה?"
היא הסתובבה לעברו והסתכלה עליו במבט רושף, "אל תגיד לי מה קורה? למה לא טרחת לספר לי! למה אני צריכה להיראות כמו מפגרת בגלל המישל הזו?"
"מה את רוצה שאני אגיד, ידעתי על זה רק אתמול מאוחר בלילה," אמר בשלווה והסתכל עליה, בוחן אותה בחולצת הטריקו הירוקה שלו.
קלייר נעצרה והסתכלה עליו, "למה היא התכוונה כשהיא אמרה אני יודעת איפה החדר שלי, היא כבר הייתה פה?"
הוא הסתכל עליה ואמר, "למה זה כל כך משנה לך?"
"כי זה מעצבן אותי שאני נמצאת פה ועדיין אני מרגישה שאני לא יודעת כלום!"
דפיקות קלות נשמעו על הדלת וכעבור רגע הדלת נפתחה וקלייר ראתה את מישל בכותונות קצרה בצבע ורוד.
"אני מצטערת, אבל אני לא יכולה להתיר לכם להישאר ביחד לבד, זה יכול ליצור קצת בעיות."
קלייר הסתכלה על דארק ואמרה, "זה בסדר, אני חושבת שסיימנו כאן!" ועזבה את החדר, עולה לחדרה.
היא סגרה את דלת החדר וראתה את סברינה ישנה על המיטה, חייכה, פשטה את בגדיה ולבשה כותונת לילה.
היא נכנסה למיטה, והכלבה שהרגישה בה, נצמדה אליה, מתכרבלת בה וקלייר נרדמה מרגישה מנוחמת יותר בחברת הכלבה.