נקמה מתוקה (פרק -5-)

פרק -5-

קלייר שכבה במיטה מספר דקות. היא הסתכלה על התקרה הלבנה ונאנחה. כבר שבוע שהיא נמצאת בביתו של… "אבל מה השם שלו?" חשבה לעצמה.

"הרי סאם זה שמו המקורי, ודארק זה שמו כרגע." אמרה לעצמה. היא לא יכלה להתעלם מהפרט הקטנטן הזה, וזה שיגע אותה.

במהלך השבוע היא נמנעה מלעזוב את החדר, למעט ארוחות. כמעט רוב הזמן, היא העלתה את הארוחות לחדרה וסעדה לבדה. היא לא הייתה יכולה להיות באותו חדר איתו ולראות אותו מסתכל עליה עם אותם זוג עיניים ייחודיות, אפילו אם זה היה לרגע.

היא הסתכלה מחוץ לחלון. השמש כבר התחילה לשקוע, וגוונים של אדום זהוב האירו את העולם. קלייר הסתובבה בחדר, מחפשת תעסוקה. המחשב שלה, היה כמעט חסום לגמרי וכמעט לא היה לה קשר לעולם. היא כל כך רצתה לדבר עם לילי, או לעשות משהו, משהו שיפיג את השעמום.

היא שמעה דפיקות וכעבור רגע הדלת נפתחה, וליונל עמד בפתח.

"את בסדר, בקושי יצאת מהבית השבוע."

קלייר חייכה ואמרה, "אני בסדר גמור. קרה משהו?"

הוא חייך ואמר, "כמובן שלא. הבנים ואני יוצאים לטייל, לנקות קצת את הראש. רוצה להצטרף?"

"לא, אני לא ארגיש בנוח. בחברת כל הבנים."

הוא הנהן ואמר רגע לפני שעזב את החדר, "אנחנו יוצאים, אז את לבד." ועזב את החדר לפני שהספיקה להגיד מילה נוספת.

קלייר התיישבה מול המחשב, מתקתקת, בחיפוש אחר משהו מעניין, אך כעבור כמה דקות התייאשה ועזבה את המחשב. היא פתחה את דלת החדר ויצאה החוצה.

קלייר ירדה במדרגות בזהירות, מוודה לראות שהיא לא מרעישה. למרות שליונל אמר לה שאף אחד לא בבית, עדיין חשדה "שדארק- סאם" בבית.

היא צעדה למטבח, על קצות הבהונות. וברגע שווידאה שהשטח נקי נכנסה פנימה. היא פתחה את המקרר והוציאה חלב. היא מזגה לכוס ושתתה.

היא הסתובבה במטבח ואז החליטה שהיא רוצה לאפות. היא עלתה במהירות אך בשקט לחדרה והוציאה מהאינטרנט מתכון לעוגת שוקולד פשוטה.

קלייר חזרה למטבח והוציאה מהמקרר את המצרכים. היא הוציאה את האייפוד שהתברר לה שהוא לא שייך לה אלא לילי והאזינה למוזיקה בשקט.

היא הכניסה את המצרכים לתוך קערה שמצאה בתוך הארונות והלכה לחפש את המערבל. במשך מספר דקות היא הסתובבה במטבח, מחפשת אחר המערבל עד שמצאה מערבל ידני. היא משכה בכתפה והתחילה לערבל. ברקע השיר "הכל- של מייקל בובליל." היא התחילה לזמזם ואז התחילה לשיר.

היא יצקה לתבנית אפיה משומנת ופיזזה לעבר התנור, מניחה את העוגה בתוך התנור. היא הסתובבה וראתה אותו מביט בה.

קלייר קפאה על מקומה. הוא חייך חיוך קטן וצעד לעבר המקרר. היא ראתה אותו פותח את המקרר ומוציא בקבוק מים.

היא ראתה אותו אמר משפט והיא מהירה להוציא את האוזנייה. "מה אמרת?"

"ביקשתי אם תוכלי להנמיך את הקול שלך, את עושה לי חור בראש."

קלייר הסתכלה עליו ואמרה בקשיחות, "אני אשיר איך שבא לי."

הוא התקרב לעברה ואמר בשקט, "אבל אני בעל הבית ואת אמורה לציית לי."

קלייר התרתחה מזעם ואמרה, "אני לא רציתי לבוא לכאן בכלל, אתה הכרחת אותי!"

"כן, אבל את היית צריכה לדבר עם ולדמיר ולסכן את הכל."

קלייר התפוצצה, "מאיפה לי לדעת שהגבר הזה הוא מחבל שרוצה לרצוח אותי, אם אני לא אביא לו מה שהוא רוצה?"

"כנראה את לא מספיק חכמה," אמר והוא הסתובב לצאת. קלייר כל כך כעסה עליו, הוא העלה לה את העצבים והיה לה חשק להחטיף לו. היא חיפשה משהו לזרוק עליו, אבל לא מצאה שום דבר חוץ מהקערה המלוכלכת שהשתמשה בה כדי להכין את העוגה. היא הרימה את הקערה וזרקה לעברו. הקערה פגעה בראשו וטיפות שוקולד זלגו במורד גבו ועל שיערו.

הוא הסתובב והסתכל עליה בזעם. "בשביל מה זה היה?"

"על זה שאתה… אתה מעצבן, שחצן, יהיר ומרגיז!" אמרה בכעס. היא הייתה אדומה כולה ונראתה כמו עגבנייה אדומה.

הוא התקרב עליה בזעם וקלייר יכלה לראות את העין הירוקה שלו נהיית בצבע בהיר כמו של חתולה, בעוד שהכחולה נהייתה בצבע כחול עמוק יותר.

"שלא תעיזי להגיד את זה!"

היא הסתכלה עליו וחייכה חיוך מפתה, "למה זה מרגיז אותך לדעת שאני הבן הראשון שאומר לך את האמת?"

הוא לא ענה, אבל קלייר ראתה העורק בצווארו מתנפח בכעס. הוא עבר אותה וקלייר ראתה אותו מתקרב לעבר התנור ולפני שהבינה מה הוא עושה הוא הוציא את העוגה בידיים חשופות והביט לעברה בחיוך שטני.

"נראה לי שהעוגה שלך תלך לטמיון." ולקח בידו מהמלית וזרק לעברה. היא חשבה שתיכווה אך המלית הייתה קרה, והיא לא הבינה למה.

"מסתבר שגם לאפות את לא יודעת," אמר וזרק לעברה עוד מהמלית. קלייר לא הייתה מוכנה לוותר והתקרבה אליו מלוכלכת לגמרי, לוקחת בידה כמות הגונה מהמלית ומורחת על פניו.

הוא לקח את התבנית ושפך את כל התכולה על בגדיה. היא דחפה אותו ושניהם איבדו שיווי ונפלו על הרצפה. קלייר הייתה מעליו, מורחת אותו בלכלוך.

"את באמת חושבת שתצליחי לנצח אותי?"

"מספיק לחשוב שאתה כל כך חכם," אמרה בכעס.

"אבל אני באמת כזה," אמר וקלייר ראתה אותו מחייך חיוך לגלגני. היא ניסתה להיאבק בו, אך ידעה שזה חסר טעם. הוא היה חזק ממנה, לא להזכיר כמה שרירי היה.

קלייר יכלה להרגיש בשרירי חזהו על חזה והיא הרגישה את פניה מאדימות ממבוכה כשקלטה כמה קרובים היו אחד לשני. הם עמדו כך מספר דקות שלפתע הם שמעו קול אישה זועמת, "מה לעזאזל קורה כאן?"

קלייר התרוממה במהירות וראתה את בלה מסתכלת בזעזוע על המטבח שהתלכלך בשוקולד.

"קלייר לא יודעת לאפות," שמעה אותו אומר.

היא הסתובבה והסתכלה עליו, פניו הראו אדישות גמורה. מתעלם ממנה הוא הסתכל על בלה.

"והוא היה חייב להדגים לי את זה ולכן הוא זרק עליי את המלית שניסיתי להכין," ענתה קלייר חזרה, מסתכלת עליו בזעם.

בלה הרימה יד ואמרה ברוגע שנשמע מאומץ, "לא איכפת לי מי גרם לזה, אתם נשארים לנקות את הבלאגן שעשיתם." והיא הסתובבה לצאת החוצה. רגע לפני שעזבה אמרה, "שלא תעיזו שניכם לעזוב רגע לפני שסיימתם." היא הסתכלה עליו רגע ועזבה את המטבח משאירה אותם לבדם.

"בי," אמר והתכוון לצאת שקלייר תפסה בזרועו ודחפה אותו אחורה חזרה למקום שעמד בו קודם.

"אתה לא הולך לשום מקום, אתה עוזר לי לנקות." והסתכלה עליו בעיניים זועמות.

הוא חייך ואמר, "סתכלי עלי." ועזב את המטבח משאיר אותה לבד.

קלייר הסתכלה עליו וצרחה, "בלה!! הוא-"

אבל היא לא הספיקה להגיד משפט והוא שם יד על פיה, גורם לה להשתתק.

"מה יש לך, את מטורפת?"

קלייר הסתכלה אליו וחייכה, "אתה מפחד מבלה?"

הוא לא ענה ואמר, "יש כלי ניקיון בתוך הארון, ליד המקרר. הוא הרים את הקערה והתבנית המלוכלכות ושם אותם בתוך הכיור. הוא הפשיל שרוולים ושטף אותם במהירות.

קלייר הסתכלה על ידיו השריריות ולא יכלה שלא לבהות עד ששמעה אותו אומר, "את מתכוונת לעמוד ככה כל היום? תזיזי את עצמך."

קלייר נאנחה וצעקה, "סברינה."

הוא הסתכל עליה מבולבל עד שהבחין בכלבת קבלייר קטנה שנכנסה למטבח. "מה זה?" שאל בגועל.

קלייר הסתכלה עליו בזעף ואמרה, "זו הכלבה המאוד מתוקה שלי." היא הרימה אותה וליטפה אותה.

"סברינה, את רוצה שוקולד?" שאלה קלייר בקול תינוקי. הכלבה נבחה וקלייר נתנה לה ללקק את פניה המלוכלכות.

"זה פשוט דוחה," שמעה אותו אומר וצעד לעבר הארון, מוציא כלי ניקוי.

"ילדה טובה," אמרה קלייר והורידה אותה לרצפה. ברגע שהייתה על הרצפה רצה הכלבה לעבר שלולית השוקולד שהייתה על הרצפה והשתכשכה בה.

"סברינה לא," אמרה קליר בייאוש.

"את גאון!" שמעה אותו אומר. היא הסתכלה עליו ואמרה, "סתום ת'פה."

הוא חייך ואמר, " למה זה מרגיז אותך לדעת שאני הבן הראשון שאומר לך את האמת?"

קלייר הסתכלה עליו ברוגז ואמרה, "אתה יודע מה נמאס לי! תעשה אתה לבד, אני פורשת. נמאס לי שאתה כל הזמן מעליב אותי, אני אפילו לא אמורה לסבול את זה." והיא הסתובבה לצאת מהמטבח שהיא שמעה אותו אומר, "הכלבה שלך תעוף מהחלון אם לא תחזרי ברגע זה."

היא הסתובבה וראתה אותו מחזיק את סברינה מחוץ לחלון.

"אתה לא תעז," אמרה בהלם.

"רק תסתכלי עלי."

קלייר לקחה כמה נשימות עמוקות. לקחה את הדלי והספונג'ה שהייתה על הרצפה, מילאה במים ושפכה על הרצפה מתחילה לנקות.

הוא החזיר אותה בחזרה ואמר, "אני אשטוף אותה."

קלייר הסתכלה עליו ואמרה, "אל תטרח, גם ככה מה שאתה יודע לעשות זה רק לדבר. גם את השם שלך בחרו לך, או ציוות שיבחרו לך?" שאלה בלגלוג.

הוא הסתכל עליה ואמר בקשיחות, "את יודעת שדארק זה השם שלי."

"לא השם שלך הוא-"

קלייר שמעה כחכוח והיא הסתובבה לראות מי זה היה שראתה את ליונל והבנים מסתכלים עליהם, מחייכים.

"קרה משהו?" שמעה אותו אומר. "יש לכם משהו לחפש כאן, כי אם לא יש לכם בדיוק שלוש שניות להתחפף אחרת אני שם כל אחד ואחד בתוך "החדר", זה ברור?"

קלייר הסתובבה לראות אותם מגיבים אבל הם כבר לא היו שם. היא הייתה בהלם ושאלה אותו, "החדר זה סוג של מכשיר עינוי?"

הוא צחק וקלייר יכלה לשמוע את הצחוק המוכר שלו שתמיד אהבה לשמוע. "לא, זה חדר. חדר בלי כלום, חדר רק עם צוהר קטנטן לאוויר. כשאחד מהחיילים שלי לא מקשיב לי אני שם אותו לכמה ימים ללא אוכל וללא מים ובלי חברה, ניסית להיות במצב כזה, העלמה בלאק?"

קלייר הסתכלה בזעזוע ושאלה, "אבל לא מרגילים אתכם למצבים כאלה?" וראתה אותו מנקה את הרצפה אחריה.

"לא למצב כזה, אנחנו יודעים שבכל מקום שבי, יש חוק שלכל אסיר מחויב לתת מנת אוכל, אפילו הכי קטנה ומנת שתייה. גם אם זה יהיה האוכל שלו לכל היום."

קלייר לא הייתה מסוגלת להאמין. היא ניגבה את הארונות עם מטלית ושאלה, "אתה… אתה חווית מקרה כזה?"

היא הרגישה אותו מסתכל עליה, אך לא הסתובבה להביט בו.

"כן, קלייר, חוויתי את זה מספר פעמים, אבל זה אחד מהתפקידים בלהיות סוכן."

קלייר הסתובבה להביט בו. "למה בחרת בתפקיד הזה?"

"אני לא בחרתי בתפקיד הזה. ברגע שהם שמעו שאני עומד למות הם הציעו לי את זה תמורת החיים, כבר לא היה לי למה לצפות והבן אדם שהיה לי חשוב אז בגד בי," והוא הביט בה לרגע. "אז הסכמתי."

קלייר הסתכלה עליו ואמרה, "אתה יודע שאני לא-"

הוא הרים את ידו ואמר, "קלייר, זה לא כל כך מזיז לי מה יש לך להגיד, המשכתי בחיי. מצידי את מתה. ועכשיו, את עוד מישהי שאני צריך להשגיח אליה."

קלייר הרגישה כאילו סכין נתקעת בליבה, קורעת וחותכת אותה לגזרים. היא אמרה, מעט רועדת, "ברור."

קלייר נעמדה ואמרה, "אני חושבת שסיימתי כאן." והיא עזבה את החדר, משאירה אותו לבד.

קלייר הרגישה בדמעות מבצבצות, זולגות במורד לחייה, היא לא הייתה מוכנה לתת לו לראות אותה ככה וצעקה, "סברינה, בואי הנה." הכלבה לא ענתה וקלייר הלכה לחפש אותה בחדרה, אך היא גם לא הייתה שם.

"סברינה, בואי הנה מתוקה," אמרה קלייר, שורקת את השריקה במיוחדת לכלבה ואכן, כעבור כמה דקות הבחינה בכלבה המלוכלכת, מלכלכת את הרצפה ומשאירה סימני כפות רגליים על הרצפה המבריקה.

קלייר הרימה אותה ואמרה בשקט לפרווה הרכה, "את היחידה שלא תבגדי בי, נכון?"

היא הבחינה בו מתבונן בה ושאלה, "קרה משהו?"

הוא התקרב לעברה ולקח בעדינות את הכלבה מידיה, ולפני שקלייר הבינה מה קורה הוא הסתובב ועזב אותה ביחד עם הכלבה.

"מה אתה עושה?" שאלה, רודפת אחריו.

הוא נכנס לחדר האמבטיה. "מנקה אותה, אמרתי לך." והסתכל עליה כאליו הדבר מובן מאליו.

"אמרתי לך לא לטרוח, אני יכולה לעשות את זה לבד," אמרה בקשיחות, לוקחת אותה מידיו.

הוא לא התווכח ואמר, "איך שאת רוצה, אני ניסיתי לעזור." ועזב את החדר.

הכלבה נבחה והתפתלה בידיה. "מה קרה, מתוקה שלי?" וניסתה להרגיע את הכלבה, אך ללא הצלחה. הכלבה המשיכה להתפתל ולבסוף הורידה אותה על הרצפה והכלבה יצאה החוצה.

קלייר יצאה אחריה, רודפת אחריה עד שהבחינה לאן היא פונה. "לא, סברינה, בואי הנה."

הכלבה לא הקשיבה ועמדה מאחורי דלת חדרו, נובחת בקול רם.

הדלת נפתחה וקלייר ראתה אותו עומד, מחזיק בחולצה, מסתכל בבלבול על הכלבה. היא הבחינה שהוא ללא חולצה ולא יכלה שלא לבחון אותו, רואה את הקוביות שבבטנו.

"מה קרה?" שאל והסתכל עליה.

"הכלבה שלי, רוצה שתקלח אותה, "אמרה קלייר וראתה אותו לובש בחזרה את החולצה.

הוא הסתכל עליה והתכופף, מסתכל על הכלבה. "ככה את בוגדת בבעלים שלך?"

הכלבה נבחה והוא הרים אותה ואז צעד לעבר האמבטיה משאיר את קלייר לבדה.

קלייר נאנחה והלכה להביא סמרטוט לנגב את הרצפה. היא התכופפה על הרצפה, מנגבת את הלכלוך שעשתה את הכלבה, היא ניקתה את הסימנים עד שהגיעה לחדרו.

קלייר ישבה ככה מספר רגעים מול החדר עד שלפתע שמעה אותו אומר, "הכלבה שלך נקייה."

היא הסתובבה בבהלה וראתה אותו, מחזיק בסברינה שהדיפה ריח מתוק. היא חייכה ואמרה, "תודה, גם אני סיימתי לנקות, בערך."

הם עמדו ככה מספר רגעים עד שקלייר אמרה, "תניח אותה על הרצפה, אני לא רוצה ללכלך אותה."

הוא הנהן והוריד אותה על הרצפה. קלייר לקחה את הסמרטוט המלוכלך וצעדה אחריי הכלבה ששמעה אותו לוחש, "קעקוע נחמד."

היא קפאה על מקומה, הסתכלה עליו למספר רגעים ועזבה את המקום, כמעט בריצה ועלתה לחדרה.