נקמה מתוקה פרק -10-

הפרק הזה הוא מתנה על כל הזמן שחיכתם עד להוצאת פרק 9 לכן.. קבלו במחיאות כפיים סוערות את פרק 10!!
שיהיה רק ברור שזה דבר חד פעמי ואני מתכוונת לפרסם ת'פרק הבא ביום ראשון.. תהנו!!

פרק -10-

למחרת בבוקר, קלייר התעוררה לקול דפיקות על דלת חדרה. היא פקחה עיין אחת וראתה את סברינה עומדת על המיטה מסתכלת בחשדנות על הדלת.
קלייר חייכה ואמרה, "זה בסדר, בואי נפתח נראה מי זה?" וקמה מהמיטה. היא פתחה את הדלת וראתה את מישל, מחייכת חיוך רחב.
"בוקר טוב, קלייר, מה שלומך?"
"היה מצוין עד שהפרעת לי," מלמלה בשקט.
"סליחה, לא שמעתי."
"לא משנה, מה קרה?" שאלה והסתכלה על הבגדים שלבשה. גופיה לבנה עם ז'קט בד אוורירי, ללא שרוולים. מכנסי סקיני, בצבע לבן עם חגורה בצבע חום. מספר תליונים היו מסביב לצווארה.
"עוד חצי שעה את צריכה להיות בסלון, יש פגישה."
"אבל אמרת שיש בשעה עשר," אמרה קלייר, מעט מבולבלת.
"כן, אבל עשר זה עוד חצי שעה," אמרה בחיוך, היא באה להמשיך כשראתה את סברינה והתרחקה בבהלה, "מה זה היצור הדוחה הזה?"
קלייר הסתכלה עליה בזעם ואמרה, "דבר ראשון זה לא יצור כמו שאת רואה, זו כלבה, ודבר שני, קוראים לה סברינה והיא הכלבה הכי מקסימה שאי פעם פגשתי."
"מה שתגידי. רק תדאגי שלא תתקרב אלי, אני שונאת ככלבים," והיא עזבה את המקום, משאירה את קלייר, מחייכת.
קלייר הסתובבה ונכנסה לחדרה, סוגרת את הדלת אחריה. היא פתחה את דלת הארון והסתכלה על הבגדים מעט בביקורתיות ולבסוף הוציאה חולצת כפתורים בצבע ורוד, מכנסיים שחורות מתרחבות וזוג נעליים שחורות.
היא התלבשה בזריזות וצעדה לעבר שולחן האיפור שלה, מוציאה מתוך קופסת התכשיטים שלה, זוג עגלי יהלום צמודות לאוזן, וצמיד עבה כסוף. היא הסתכלה על עצמה במראה, וחייכה לעצמה.
היא הסתכלה על סברינה ושאלה, "רוצה להפחיד קצת את גברת מישל?"
הכלבה נבחה וקלייר צחקה, וצעדה לעבר הדלת, היא פתחה אותה וכמעט התנגשה בדארק שעמד בפתח.
היא ראתה שהוא לבש חולצה לבנה מכופתרת שנצמדה לגופו בצורה מושלמת, כך שהבליטה את שרירי חזהו וזרועותיו. ומכנסי ג'ינס משופשפות.
"בוקר טוב," אמרה בהיסוס, לא בטוחה מה הוא עושה מחוץ לחדרה.
"אז את יודעת שיש לנו פגישה היום עם מישל, נכון?" שאל, מתעלם מברכתה.
היא הנהנה בראשה והוא המשיך, "מישל לא יודעת על העבר.. העבר המשותף שלנו, לכן, אני מבקש ממך לשתוק ולא לשתף אותה, זה ברור?"
היא הנהנה בראשה והוא אמר, "מצוין." והסתובב ללכת שהיא אמרה, "אבל אני לא מבטיחה שאני לא אענה לה אם היא תשאל."
דארק הסתובב וקלייר יכלה להבחין שהוא מתאמץ לשמור על קור רוח. "מה אמרת?"
"אני לא יכולה לשקר לפסיכולוגית, נכון?"
"קלייר," אמר וחייך חיוך מאולץ. "לא מדובר כאן בסתם פסיכולוגית, מדובר כאן במישהי שיכולה להרוס לי את הקריירה, ואם את לא תסתמי, כל מה שעמלתי עליו במשך שבע שנים ייהרס, את מבינה את זה, נכון?" הוא עמד מולה, וקלייר יכלה להבחין בעיניו משתנות.
היא הנהנה בראשה במהירות ואמרה, "אני..-" אבל הוא שם את ידו על פיה, מסמן לה לשתוק ואמר כעבור רגע, "שום מילה." ועזב את המקום לפני שיכלה לומר עוד משהו.
קלייר הסתכלה על סברינה ושאלה, "אני פתטית, נכון?"
הכלבה נבחה וקלייר צחקה וירדה למטה. היא הסתכלה על שעון הקיר שעמד בסלון, השעה הייתה עשר.
"מספיק זמן בשביל לשתות קפה," והתכוונה ללכת למטבח שראתה את מישל מתקרב אליה. "טוב, שהגעת, אני רוצה להתחיל, פניתי את אחד החדרים שנוכל לשבת שם, דארק כבר מחכה."
"אני לא יכולה להכין לי קפה?" שאלה והסתכלה עליה בתחינה.
"לא, אבל אני אבקש מבלה, רק איפה היא?" והוציאה מתוך תיקה פעמון קטן, מצלצלת בה. קלייר החניקה צחקוק כאשר ראתה את פניה הזעופות של בלה.
"רצית משהו?"
"תוכלי להכין קצת קפה, בשביל קלייר ובשבילי, ואני חושבת שגם דארק ירצה.. אם אני לא טועה, בשבילו שתי כפות קפה עם כפית סוכר, מעט מים והמון חלב."
קלייר הסתכלה עליה בהלם, כאשר צעדה אחריה לעבר החדר. היא לא ידעה כמה היא לא יודעת על דארק, אפילו בדבר פשוט.
היא נכנסה לתוך החדר וכמעט התפלצה. החדר היה מואר כולו בנרות, מיטת אפריון עמדה באמצע החדר ובצד שולחן עבודה שמעברו כסא מנהל ומצד השני שתי כסאות פשוטות.
היא הבחינה בדארק שישב שעון על אחד הכיסאות, מסתכל בחוסר עניין על החדר.
"שבי בקשה," אמרה מישל בחיוך והורתה לה לשבת על הכסא ליד דארק. והיא עצמה התיישבה בכסא מנהלים לפניהם.
"בוודאי אתם יודעים למה אנחנו נמצאים כאן," והסתכלה על קלייר בחיוך. "כדי לוודות שהרגשות ביניכם הם רק ידידות ולא מעבר לכך, נכון?"
קלייר הנהנה וראתה שדארק לא הגיב. קלייר הרימה את ידה ומישל חייכה, "אפשר לדעת למה החדר מעוצב בצורה שנראית… ובכן, רומנטית?"
"יפה מאד, קלייר," אמרה מישל וגרמה לקלייר כמו ילדה בכיתה א'. "היום.. אני רוצה לבדוק כמה חיבה אתם מרגישים כלפי השני, ולכן החלטתי לשחק משחק קטן שאני קוראת לו, "דופק האהבה"." והיא הוציאה מתוך המגירות מד דופק.
"קלייר אני אבקש ממך להתיישב על המיטה."
קלייר הסתכלה על דארק שלא הסתכל עליה וצעדה לעבר המיטה, מתיישבת. מישל התקרבה אליה ושמה את מד הדופק על זרועה.
"עכשיו דארק אני רוצה שתתקרב לכאן," אמרה מישל. דארק נעמד והתקרב לעבר המיטה. היא שמה גם על זרועו מד דופק. "ואני רוצה שתיגע בקלייר בצורה חושנית…"
"מה?" שאלו שניהם בו זמנית, מזועזעים, והמומים.
מישל צחקה ואמרה, "אני צריה לבדוק כמה השני מגיב לאחר, כשהוא נוגע בו ולזה המשחק נועד." היא הסתכלה על דארק ואמרה, "קדימה."
דארק הסתכל על קלייר שנראתה מבועתת. הוא התקרב לעברה, נוגע מעט במותנה ולחש לאוזנה, מסווה את זה בנשיקה על אוזנה, "רק תירגעי, קחי נשימות עמוקות."
קלייר לא הייתה מסוגלת לנשום, כל מה שהרגישה את ידיו של דארק על גופה, נוגעות בה בצורה שמעולם לא חשה. היא ניסתה להיזכר איך לנשום, לוקחת נשימות איטיות ועמוקות. הוא הרים את ידו ונגע בה במעלה מותנה, מגיע לצווארה, נוגע בה ברכות.
קלייר הסתכלה עליו וראתה שהוא מביט בה ולפתע יכלה לראות תשוקה חשופה, משולחת רסן, אבל לפני שיכלה להגיב הוא חייך והניצוץ נעלם.
"זזה יספיק," שמעה קלייר לפתע את קולה של מישל, ולפני שהספיקה לזוז דארק כבר נעמד ליד מישל ומישל לקחה את ה-מד מזרועו של דארק ואחר כך משל קלייר.
היא הסתכלה על שניהם וצקצקה בלשונה, "אני רואה שאנחנו בבעיה, נכון?" והסתכלה על קלייר.
קלייר בלעה את רוקה ומישל אמרה, "קלייר, נוכל לדבר?" היא הנהנה ומישל פנתה לדארק, "אתה אחריה, בסדר?"
"נראה, אין לי את כל היום," אמר בזעף.
"אוה, תאמין יהיה לך זמן לשמוע את מה שיש לי לומר."
הוא הנהן בראשו ואמר, "בסדר, תהיי בחדר העבודה שלי היום בשבע, לא מאוחר מזה." והא עזב את החדר משאיר את קלייר ומישל לבדם.
מישל חייכה לקלייר ואמרה, "תעזרי לי לאסוף את הנרות?"
קלייר הנהנה בראשה. היא הדליקה את האור והתחילה לאסוף את הנרות, שכבר טפטפו שעווה חמה על הרצפה.
"איפה לשים אותם?" שאלה והסתכלה על מקום טוב לשים את הנרות. "שימי על השולחן." אמרה מישל והניחה את שאר הנרות על השולחן והתיישב מול קלייר.
היא חייכה וקלייר נשבעה שאם תחייך שוב, היא תיתן לה אגרוף בפרצוף. "קלייר, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אבל המצב חמור יותר ממה שחשבתי." והיא הגישה לה דף, קלייר הסתכלה עליו ושאלה, "ה הבעיה?"
"קלייר, מד הדופק שלך הגיע ל200 בדקה, זה לא נורמאלי לאדם בגיל שלך.. ודבר כזה היה יכול להיגרם ממגעו של דארק, ומכך אני מבינה את ההשפעה שלו עלייך… את ממש אוהבת אותו."
קלייר צחקה ואמרה, "למה נראה לך שאם אני מתרגשת ממגע של זר, זה אומר שאני אוהבת אותו?"
"קלייר, זה לא סתם זר, זה גבר שמארח אותו בביתו ונותן לך חדר מרווח ואוכל מזין וטעים, כמובן שתרגישי רגשי חיבה ואהדה כלפיו עד כדי אפילו התאהבות."
קלייר הרגישה איך הכעס מתפשט בה והיא מיהרה לומר בקול רגוע ככל שיכלה, "מישל, אני לא ידועת מה את מנסה לעשות, אבל במהלך השנים אני לא הייתי עם אף גבר וכמובן שברגע שדארק נגע בי רגשות הציפו אותי ו…"
"מה זאת אומרת לא היית עם אף גבר במהלך השנים?" שאלה והסתכלה עליה מעט בסקרנות.
קלייר הסתכלה בבעתה ואמרה, "אני.. לפני כמה שנים קרה מקרה שגרם לי לוותר על גברים ו…"
"קלייר, אני רוצה שתהיי פתוחה איתי, את ודעת שכל מה שתאמרי לי, לא ייצא מהחדר הזה."
קלייר הנהנה, אבל היא לא הייתה מוכנה לחלוק איתה פרטים אישיים ולכן אמרה, "מישל אני לא מרגישה כל כך טוב, יש לי סחרחרת אני יכולה ללכת?"
מישל התכוונה לומר משהו ולבסוף וויתרה והנהנה בראשה, אבל רגע לפני שקלייר עזבה את החדר היא שמעה את מישל אומרת, "אבל קלייר, אני ארצה שתשתפי אותי בפגישה הבאה."
קלייר הסתובבה להביט בה, והנהנה בראשה. היא עזבה את החדר ונשמה עמוק. היא ראתה את דארק יושב על הספה משוחח בטלפון, ולכן צעדה למטבח, אומרת לעצמה שתדבר איתו אחר כך, כשסיים את השיחה, אבל כשיצאה לסלון עם כוס הקפה, הוא כבר לא היה שם.
היא שכנעה את עצמה שיש לו המון דברים לעשות ולבסוף התיישבה מול הטלוויזיה והדליקה אותה, מזפזפת בשעמום על הערוצים. לבסוף עצרה בערוץ הולמארק, צופה בסרט לא מוכר.
כעבור רבע שעה היא עלתה לחדרה, מחפשת אחר משהו מעניין לעשות ולבסוף החליטה לגלוש באינטרנט בחיפוש אחר חומר מעניין.

"קליר, את באה?" דלת החדר נפתחה וליונל עמד בפתח מסתכל על קלייר שישבה מול המחשב מתקתקת במרץ.
היא הרימה את מבטה מהמחשב ואמרה, "נראה לי שאני אוותר."
הוא חייך ואמר, "תגידי את זה לבלה והיא תהרוג אותך, גם ככה דארק אמר שהוא לא מגיע."
קלייר הסתכלה בחשדנות על ליונל ואמרה, "אתה יכול להעלות לי את האוכל?"
"זה בדיוק מה שדארק אמר כשביקשתי ממנו לרדת לאכול. וואו, אתם ממש נשמות תאומות," אמר בחיוך ויצא מהחדר.
קלייר צחקה וחזרה למחשב, ממשיכה לתקתק במהירות. את שעות הבוקר והצהריים היא בילתה במחשב מוציאה כל מיני חומרי עזר שרצתה. היא לא יצאה מהחדר כלל גם אחרי שליונל הביא לה את ארוחת הצהריים. היא אכלה והמשיכה לעבוד, לבסוף לקראת ערב היא קמה מהכיסא ולקחה את הדיסק קון קי, עם החומר שהייתה צריכה ורצה לעבר חדרו של דארק כדי להדפיס.
היא רצה לעבר חדרו כשלפתע שמעה את קולה של מישל. היא צעדה בשקט לעבר חדרו שהייה פתוח וראתה את מישל עומדת עם גבה אליה ואת דארק שישב על הכסא מתבונן עליה ומקשיב לדבריה.
"דארק, אתה יודע שהיום אבחנתי את קלייר, ואני מאוכזבת להגיד שהבחורה דלוקה עלייך."
"מה הנקודה שלך בדיוק?" שאל באדישות. "גם לך היה הדלקות עליי."
היא כחכחה בגרונה ואמרה, "דארק, היום כשישבתי עם קלייר היא סיפרה לי.. לא יודעת אם זה נכון שזה הייתה הפעם הראשונה שלה עם גברים, אתה יודע למה היא התכוונה?"
קלייר הסתכלה עליה בהלם ומלמלה לעצמה, "יא, כלבה מכוערת!"
מישל התקרבה לעבר השולחן ודארק אמר, "אין לי שמץ של מושג."
"אתה בטוח דארק, בתיק שלה כתוב שבתיכון היה מקרה שגרם לה לטראומה קשה מאד, היא הרי מדברת איתך לא, היא בטח סיפרה לך, נכון?"
קלייר ראתה שדארק מסתכל על מישל במבט חודר ואמר, "לקלייר ולי אין שום יחסים רומנטיים, לא מבחינתי, אני מחשיב אותה בתור בחורה שצריך לשמור ולא יותר." הוא נעמד, מסתכל על מישל בחיוך. "את יודעת." והוא עמד במרחק קצר מישל, "לי ולך אף פעם לא יצא להמשיך את מה שהיה בנינו, ואני אהיה שמח אם נמשיך."
לרגע קלייר ראתה את מישל מסתכלת בהפתעה על דארק, אבל כעבור רגע היא כבר הייתה בזרועותיו, מנשקת אותו בלהט.
קלייר קפאה על מקומה, מרגישה עוד דקירת כאב בליבה. היא הייתה צריכה לצפות לדבר כזה, דארק לעולם לא יאהב אותה. היא הוציאה מכיס מכנסייה את הפלאפון שלה והסריטה אותם ואז עזבה את המקום, חוזרת לחדרה.
קלייר ישבה בחדרה, חושבת מה לעשות עם ההסרטה. היא שנאה את מישל ורצתה להעיף אותה מהבית, אבל היא לא ידעה איך. היא שכבה במשך כמה דקות על המיטה מחפשת אחר פתרון וכעבור שנייה היא קפצה מהמיטה באושר ורצה בחזרה לעבר חדר העבודה של דארק. היא פתחה את דלת החדר, אבל דארק ומישל לא היו שם, במקום היה מספר בגדים של מישל, זרוקים על הרצפה שנמשכו לעבר חדר השינה של דארק שהיה סגור.
קלייר התקרבה לעבר שולחן העבודה וחיפשה במחשב את מספר הטלפון של הסגנית. לבסוף היא מצאה אותו והיא לחצה כדי לעשות שיחת וידיאו. הטלפון צלצל וכעבור רגע קלייר ראתה את פניה של קלייר על מסך הפלזמה הענקי שהיה מאחוריה.
"אני מקווה שזה טוב דא.." היא השתתקה כשראתה את קלייר. "מה קרה קלייר?"
קלייר לא התפלאה לעובדה שהיא יודעת את שמה וללא הקדמות מיותר אמרה, "מישל ודארק שוכבים."
גרייס הסתכלה עליה בהלם ואמרה, "מאיפה את יודעת את זה?"
"כי הם נמצאים בחדר שלו ברגע זה! ואני חושבת שדבר כזה זה הפרה בוטה של יחסים בין מטפל למטופל, לא?"
גרייס נראתה מופתעת ואמרה, "את בטוחה, אני יועדת שדארק ומישל לא יעשו את זה ו.."
"תראי בעצמך," אמרה וחיברה את הפלאפון למחשב וכעבור רגע שלחה את ההסרטה.
גרייס צפתה בסרטון ואז פנתה לקלייר בפנים חמורות סבר ואמרה, "תקראי לדארק ומישל, בסדר?"
קלייר הנהנה בראשה והלכה לעבר חדר השינה. היא דפקה עליו ואמרה, "דארק, מישל, הסגנית שלכן רוצה לראות אתכם."
כעבור דקה דלת החדר נפתחה ודארק ומישל יצאו החוצה. קלייר הסתכלה על מישל, שהייתה לבושה בחלוק של דארק, ושיערה שהיה ישר וחלק נראה לא מסודר. "כלבה," סיננה קלייר מבין שיניה.
דארק הסתכל על גרייס שהסתכלה עליו במבט לא מרוצה ואמרה, "דארק, האם זה נכון?"
דארק הנהן בראשו וגרייס אמרה, "העלמה מישל, ארזי את חפצייך וחזרי למחנה. לי ולך יש עוד הרבה מה לדבר."
מישל הנהנה בראשה ועזבה את החדר. קלייר הסתובבה לצאת כששמעה את גרייס אומרת, "קלייר, הישארי בחדר בבקשה."
קלייר הסתובבה והסתכלה על גרייס שהסתכלה עליה ודארק בפנים חמורות סבר. במשך מספר רגעים הייתה שתיקה שגרמה לקלייר להרגיש חוסר נוחות ולבסוף אמרה גרייס, "לאור מה שקרה, אני יכולה להגיד בוודאות שהרגשות ביניכם הם שונים מאהבה." היא הסתכלה על שניהם שהנהנו והיא המשיכה, "דארק, מכיוון שהפרת כלל חמור, אתה תיענש. החל מהלילה עד לעוד יומיים, אתה תבלה בתא."
קלייר הסתכלה בהלם על גרייס ואמרה בהלם, "את לא יכולה לעשות את זה!"
גרייס ודארק הסתכלו בהפתעה על קלייר, אך היא התעלמה ממבטיהם ואמרה, "רק בגלל שהוא הפר כלל ביחסים בין מטופל למטפל, לא אומר שהוא צריך לקבל עונש נורא כזה."
גרייס חייכה ואמרה, "אז איזה עונש לדעתך הוא צריך לקבל?"
קלייר השתתקה, לא יודעת מה להגיד וגרייס אמרה, "דארק, אתה יודע מה צריך לעשות נכון?"
דארק הנהן בראשו וגרייס אמרה, "יפה מאד. לילה טוב קלייר." והשיחה התנתקה. קלייר לא הייתה מסוגלת להביט על דארק.
"ובכן, זה הייתה שיחה מועילה. נתראה קלייר עוד יומיים." והוא התקרב לדלת חדרו. קלייר לא הייתה מסוגלת לזוז. במשך כמה רגעים היא עמדה קפואה, עד שלפתע קלטה מה הולך לקרות. היא התנערה ומיהרה לדלת שבאותו רגע נפתחה וארק יצא החוצה צועד לעבר היציאה.
"דארק, זה טירוף אתה לא חייב לעשות את זה," אמרה בהיסטריה.
הוא חייך ואמר, "אני חייב, אסור לי להפר פקודות, נכון?" והוא עזב את החדר. קלייר רצה אחריו וראתה שהוא צועד לעבר התא, שהיה בסוף המסדרון.
הוא פתח את דלת התא ואמר לה בחיוך, "נתראה."
"דארק, אתה לא יכול לעשות את זה," ולפני שהספיקה לחשוב על כך היא נכנסה אחריו לתא.
"קלייר תיזהרי," צעק דארק, ולפני שקלייר הספיקה להגיב הדלת נסגרה מאחוריה. קלייר הסתובבה וניסתה לפתוח את הדלת אך ללא הצלחה.
"יופי, גאונה! עכשיו תראי מה עשית?!"
קלייר הסתובבה והסתכלה עליו בזעם, "מה אני אשמה?"
הוא לקח נשימה עמוקה ואמר, "עכשיו את תקועה כאן למשך היומיים הבאים."