נצח: פרק שש

אליסון החלה לפתוח את עיניה. היא הצליחה להבחין באור מסתנן מבעד לצל ירוק, ולהרגיש בגופה מתנדנד. מישהו סוחב אותה, היא הצליחה להבין. הטשטוש שלה גרם לכך שלא חשה דבר..היא איבדה יותר מדי דם כאשר ראשה פגע בסלע. היא הרגישה עייפות, נכנעה לה ונתנה לעייניה להיעצם לאט.

הוא שם לתנועה בעפעפיה של אליסון. הוא קירב את ראשה אל חזהו והרגיש בנשימותיה על כתפיו. זה גרם לו לחייך ולתחושת שלווה להתפרס בגופו, להעניק לו תחושת חמימות נעימה. הוא מצמץ באיטיות, נהנה מהשמש אשר יקדה על ראשו, מפהק לאיטו. ריח שיערה של אליסון היה נעים לאפו ונתן לו תחושה נוספת של ביתיות. ביתיות שלא הייתה לו הרבה מאוד זמן. הוא רצה להישאר איתה, עם אליסון, לנצח.
הוא נשא אותה עוד כמה קילומטרים משם עד למערה. למערה המוכרת שלו, שם הניח את בגדיו למקרה וגופו יחזור לצורתו האנושית. הוא ידע שזה אומר שהשרשרת בסביבה, ולבטח חבריו ואויביו כאחד השתנו גם הם, כך שהוא נמצא בסכנה. וגם חבריו. הוא ידע שברגע זה בטח מחצית מהם כבר מתחמשים ומתכוננים למרחץ הדמים שמתקרב מרגע לרגע. מרחץ הדמים הקודם נערך לפני חמש-מאות שנים. הוא עדיים יכול לשמוע את יבבותיהם ואת נהמותיהם של האחרים, את הקולות של ניבים ננעצים בזרוע, את הרעש המחריד שמשמיעות החרבות שנוגעות אחת בשניה, את הקול של החץ ננעץ בבשר- קולות מחרידים של מלחמה. צמרמורת קרה הצליפה בגבו.
הוא נכנס למערה ותלש את הצמחים הקרובים ביותר אליו, לבטח טיפסו על קירות המערה במשך החמש-מאות השנים האחרונות. הוא נשם רגע את ריח הטחב וידע שעבודה רבה מצפה לו. ביד אחת אחז את גופה של אליסון קרוב אליו וביד השנייה שיטח את הצמחים שבידו על הרצפה, פורס אותם בתקווה שיהיו רכים מדי בכדי לשווע למזרן בשביל אליסון.
כשסיים, הניח את ידו שם וגילה שהמצע נוח. הוא נטל כמה צמחים נוספים וסידר אותם ביד אחת כמעגל שהקיף את המצע שהכין, שם הניח את אליסון בעדינות והביט בה בעייניו החייתיות. הוא התנשף. מראה של אליסון שלווה כל-כך העביר בו גל של גאווה ושלווה.
הוא התפנה להמשיך לסדר את המערה, ולהתלבש בבגדיו הישנים. לבטח מכוסים אבק. הוא נאנק כי ידע כמה עבודה מצפה לו.

אליסון התעוררה. מצמצה באיטיות בעייניה. מתחתיה היא הצליחה להרגיש במצע חמים, ולפי מגעו המחוספס של המצע הצליחה לנחש שזהו מצע עלים. היא ניחשה ששיערה הבהיר אסוף לצמה פרועה ואפיה אדום, כי היא הרגישה כאילו עברה בסופת שלגים.
אליסון החלה לבחון את סביבתה; מערה אפורה, גדולה ומרווחת. קירותיה היו מסותתים והיא ניחשה שקירות המערה היו למחצה בין חדרים שונים. היא הבחינה בדלתות חומות, כנראה מעץ, מפרידות בין מחצה למחצה. היו שש דלתות, שזה אומר, שישה חדרים שנסתרים מעיניה. היא נשאה את עיניה לקירות המערה והבחינה בשרידים של צמחים על הקירות, כנראה נתלשו לא מזמן. זה אומר שיש עוד מישהו איתה.. היא לא נבהלה, היא הניחה כך גם קודם לכן, כשאר הבחינה שהיא ישנה על מצע. מישהו סידר אותו, לא?
שבעה לפידים, שהעירו בעור זהוב מלטף את הקירות, השרו אווירה נעימה ושלווה.
היא נאנקה. כאב גב תקף את חוט-השדרה שלה. היא נתנה ליידיה לגעת בגבה ולמשש אותו. היא הניחה שמשהו נדפק שם.. היא סיננה קללות חלושות. מחשבותיה היו נתונות לרחמים עצמיים כאשר שמעה רעש. דלת נפתחה ומולה עמד נער.