נצח : פרק ארבע

צמרות ירוקות-כהות של עצי אשוח מפלצתיים הקיפו את אליסון וגרמו לה להרגיש קטנה וחסרת משמעות, חושיה התעוררו והיא הרגישה מוזר; כאילו מישהו דיגדג את אפה וגרם לה לחוש בריח חדש, כאילו מישהו סגר את עיניה ואז פתח אותן שוב לאחר זמן רב וכאילו מישהו פשוט שיחק לה ברגשות ואטם אותם קצת מבפנים.
אליסון הרגישה כאילו בטנה נלפפת באלפי קשרים כואבים שצרבו בתוכה וגרמו לה לחשוש שתקיא עוד רגע את חטיף-הגרנולה שלעסה כארוחת צהריים מהוססת. כרגע היא ירדה בירידה קטנה עמוסה עלים מעוכים בצבעי השלכת שנרמסו תחת רגליה, בעודה מסיטה ענפים דקיקים בעזרת ידיה. היא נהמה לאור העובדה שצעדיה מבריחים כל יצור חי עם טיפת שכל בראש ברדיוס של שלושה מטר לפחות..
מצד שני, אמרה לעצמה, ככל שהחיות בורחות מפני הטורפים רצים אליי, ומי יודע? שאלה את עצמה, אולי ה'דבר' נמצא ביניהם..
בעודה מרגיעה את הכעס שגאה בה היא שיחזרה את העיינים הנוקבות ששלחו בה מבט מהופנט, גורמות לה לרצות לאבד את עצמה לתוך הים הזהוב הזה וכמעט ואליסון שחכה לנשום. היא רעדה לרגע ונזכרה ברגשות המטורפים שחשה כל פעם שנזכרה בעיינים האלו.. בפחד שתקף אותה וגרם לנשימותיה לרטוט.. באימה ששצפה אותה ובתחושת חמימות שנלוותה אלייה וטיפסה במעמקי גרונה עד שצלפה באחורי ראשה.
אליסון המשיכה לצעוד ואספה את שיערה מחדש לזנב-סוס, בעוד ידיה נתקלות ביהלום המגולף שנח על צווארה בתור שרשרת, גורמות לה להתנשף בהפתעה בגלל המגע הקר של היהלום. ידיה עזבו את שיערה שכרגע נפל חסר אונים על פניה. היא הופתעה מאוד. היהלום לא היה קפוא לפני..
רעש עמום נשמע במרחק כמה צעדים מאליסון והיא הרימה את ראשה במהירות, עזבה את היהלום על צווארה והחלה לרוץ בעודה מתעלמת מתרמילה שמטופף על גבה.
אליסון יכלה להרגיש בענפים הצולפים על פניה ושורטים אותם בעוד שהיא רצה בפרץ אנדרנלין קדימה ומנסה להתחמק מכמה עלים מחוספסים וענפים כואבים. דמעות עלו בעייניה. השריטות הארוכות לאורך פניה הכאיבו לה. היא שמעה צעדים מטופפים אחריה והיא נתקפה פחד שגרם לה לרעוד. צעדיה גדלו והיא החלה לברוח ממה שלא רודף אותה.