נצח : ה-פרק הראשון
כמו כל יום רגיל , אליסון גררה את עצמה על שביל האפר בדרכה לבית הספר . היא עקפה בתים נורמאלים ומשעממים , גגותיהם כחולים וקירותיהם לבנים . נורמאלי מפחיד .
לאט-לאט , ככל שהתקדמה , היער נגלה לעייניה ; צמרות העצים גבוהות , לא ירוקות , אלא כמעט שחורות . מפחידות . הבחילה המוכרת טיפסה בגרונה . היא יכלה כבר לחזות מה יקרה , בקרוב מאוד היא תרגיש בעיניו של ה'דבר' ננעצות בה ולא מרפות , עד שתיכנס למבנה הלבן של בית הספר . גופה החל לרעוד , מצטמרר בכל פעם שרגלה נוגעת בקרקע .
אליסון הידקה את מעילה לגופה , מנסה לשכנע את עצמה שזה רק הקור . היא לא יכלה להסביר לעצמה למה היא פוחדת , יכול להיות שהיא רק הוזה? לא .. אמרה לעצמה , מישהו בהחלט בוהה בי . היא הכניסה את היידים שלה לכיסים והמשיכה לצעוד , מחישה את צעדיה במהירות .
זהו , התחושה המוכרת של העיינים נננעצות בה שבה. היא יכלה לדמיין את החיה שמביטה בה . למה היא מניחה שזה חיה? כי איזה מין יצור יכול לחיות ביער? משם העיינים בוהות בה , מרטיטות את גופה , גורמות לנשימתה להיקטע ולהיא עצמה לאבד את האחיזה בשפיותה לאט , ללא שתשים לב בכלל . היא רצתה לדעת מי זה , יותר מאשר כל דבר אחר , אבל לא הודתה בכך . היא העדיפה להאמין שהיא מפחדת , ולא שיש לה מין משיכה מוזרה כלפי ה'דבר' . גופה המשיך לרעוד והיא השתדלה לפעול לפי ההנחיות של עצמה , אבל מיד ראשה הסתובב בחדות והיא סקרה את היער שצמח מצידה הימני .
היא לא ראתה דבר . התחושה הרפתה לרגע .
אליסון הורידה את התיק , משכה את הכיסא אחורנית והתיישבה . הצלצול התנגן , נעים לאוזנה . היא אהבה את המוסיקה המרגיעה , של התווים העולים יורדים .
המורה נכנסה לכיתה בנונשלטיות והשיעור התנהל כמתוככנו . חוץ מהעובדה הפשוטה , שאליסון לא הקשיבה בכלל . מבטה כל הזמן נדד ליער , מפוחד . הפעם , התחושה המזעזעת והמפחידה עדיין אחזה בה , גם אחרי שנכנסה למבנה . כאילו ה'דבר' ממשיך להביט בה דרך החלון הענקי שתבוע בקיר משמאלה , ליד שולחנה בדיוק . כאילו המורה תיאמה עם ה'דבר' שיוכל להביט בה במשך היום . היא הזדעזה מעצם המחשבה ורעד לא רצוי עבר בה . ידה הרועדת במקצת אחזה בעיפרון וטלטלה אותו בחוסר עיניין . נשימתה לא הייתה סדירה , אלא מתנשמת מעט .
מבטה סרק את צמרות העצים הקרובות , מנסה לחשב במהירות את גודלו של היער ; היא חשבה שהוא התחיל מביתה , אבל הוא המשיך למשך כל צידה הימני של העיירה , רודף אותה . מבקש את הפחד שלה . היא הצטמררה שנית .
מחשבותיה המשיכו לנדוד , עד שאלנה , חברתה , לחצה את ידה אל כתפה של אליסון והקפיצה אותה . אליסון הפסיקה לנשום לרגע , מתנערת מהמחשבות שהשאירו אותה המומה ומפוחדת . היא טלטלה את ראשה והרימה את שפתיה למעלה בחיוך מאולץ .
אלנה חייכה בחזרה חיוך מאולץ , אבל בפנים , היא חששה . בזמן האחרון אליסון כל-כך מנותקת , מבועתת וסגורה בתוך עצמה . היא יכלה להבחין שאליסון רועדת , נשימותיה קצובות ועיניה מזועזעות . הדאגה לחברתה אחזה בה והיא רצתה פשוט לחבק אותה , להוציא את אליסון מהמצב הזה . אלנה יכלה להבחין בחיוך המזוייף של אליסון ; משהו קורה .. אמרה לעצמה ,
"אליסון?" קראה לה , כאשר מבטה הופנה לכיוון היער וגופה הרועד התכווץ . "את בסדר?" שאלה , למרות שידעה שחברתה לא בסדר ..
אליסון לא סובבה את ראשה , היא ראתה את העיינים שבהו בה . איתרה אותם .
תגובות (34)
תמשייכיייייי
ממש יפה!
את רוצה שאני הביעה ת'דעה שלי?!זה מה שאת רוצה?!
אז אני הביעה לך ת'דעה שלי!
הדעה שלי היא שזה סיפור מעולה!ושהפרק השני צריך להגיע מהר מהר!
תמשיכי כבר!!!!!!!!
אופיר ? אני מתה עלייך D:
O.O
את
את…..
את חייבת להמשיך הכי מהר שאת יכולה זה הסיפור הכי מדהים בעולם וואואועוועווווו
וופו להירגע
אוקי הכתיבה שלך מדהימה
ותעשי פרקים ארוכים יותר!!!!
מי זה זה שבוהה בה?
אני כ'כ שמחה שזה מה שאתם חושבים !!
הקטע , גברת , זה שלא תדעי …
תמשיכי יש לך כתיבה מהממת ! (:
שמחה לשמוע D:
יואו תמשיכי יש לך כתיבה מדהימה:-)
(עם את יכולה להגיד לי עם להמשיך את הסיפור שלי או לא אני ישמח..)
-N.K-
אממ .. היי אן קיי ,
אני והסיפור שלי *לא* לוח מודעות .
אני די בטוחה שלא קראת את הסיפור שלי ..
אבל תודה על המחמאה .
הדעה שלי? שזה מושלם וכשרוני בטירוף!
תמשיכייייי :-)))))
איזו מסכנה אליסון ואיזו חברה מדהימה אלנה!
אני לא יכולה לחכות להמשך!
תודה D:
יויו אני כן קראתי לך את הסיפור אבל עם את חושבת שאני משקר אז תחשבתי…:-)
אוקיי , פשוט אני מצטערת – אבל אני והסיפור שלי לא לוח מודעות ..
זה בסדר אני מבין אותך:-)
אומיגד איזה מתחח!!!
הדעה שלי היא שאת כותבת בצורה פשוט מצמררת ומדהימה, מותחת ומקסימה ופשוט יפהייפיה!
הסיפור מעולה!
את חייבת חייבת להמשיך! את לא מבינה באיזה לחץ ומתח אני עכשיו!!
וואו..
חח תמשיכי כבר!! D:
אז בואו נראה…כולם כאן דורשים המשך.כולם כאן במתח.כולם כאן הביעו את הדעות שלהם מעולה.אז איפה ההמשך?!!?!??!?!!??!!?
יויו כישרונית מעצבנת
את כבר היית צריכה להמשיך עברו שלוש שעות!!!!
את לוקחת את הזמן וזה לא מקובל עליי!!!!!!!!!!!!!!! XP
אז אם את לא רוצה בייגלה חם על הפרצוף ~את תמשיכי~ -.-
בייגלה חם על הפרצוף זה דווקא טעים…
בייגלה חם על הפרצוף זה דווקא טעים…
לא זה נשק קטלני -.-***
קטלני~!!!!!!!
אתה מעז לפקפק ביכולותיו של האל הגדול בייגלה תתבייש!
חחחחח שלומות חברל'ס ,
כל יום אני מפרסמת פרק ,
אלא עם אני מחליטה להתחשב בכם ..
אבל החלטתי שלא -,-
אז ההמשך יבוא מחר ..
את רוצה שאני אמות?!אין המשך אז אין חיים!יום בלי שמש הוא כמו…טוב,לילה!המשך יבוא,והוא יבוא היום!פיצה עם פפרוני היא זיוף אמיתי!
אופירי'לה , אתה יודע מה ?
כפיצוי על העוול שנעשה לך ,
אני אכניס אוכל לפרק הבא .
מה???? את תעשי את זה בשבילי?! :) :) :) :)
כן . מה אתה אומר ?
יויו אני אכניס אותך לתנור !
ואני לא צוחקת התנור דלוק ( אולי בגלל שיש בו פיצה ?)
את ממשיכה!
ומה זה חברל"ס ?
מה אני אומר?!מה אני אומר?!אני אומר שתודה תודה תודה תודה!אין עלייך!כי אם אוכל מוסיפים,זה קלקול קיבה חוטפים!
או שבעצם לא…יודעת מה?שכחי מהחרוז המטומטם הזה…
ותודה תודה תודה תודה :)
אני הולכת לישון אנשים !!!!
המשך יבוא מחר אחרי בהיה לא רצונית-ממשוכת בתחת של המורה שלי !!
SEE YA !!
ויויו אם אין המשך מחר אל תתפלאי מחר בלילה למה את בתנור?!
~צחוק של טבח שטני(אין לי מושג מה זה) ~
אוקיי … להית' !
לילה טוב :")
יענו התנור מעמי ותמי?!
תנו לישון !
אני *מבטיחה* שיהיה המשך מחר .
סליחה שאכלת את בובספוג ,
הוא פשוט נראה כ'כ טעים ..
תשאלו את אופיר , הוא יבין אותי -.-
בקיצר , מחר יש המשך ואני הולכת לישון ! XP
אני בהחלט מבין אותך.לאכול ספוגים צהובים זה דבר שאי אפשר לעמוד בעדו…
וואו, את אמנית. ממש ככה!
הפרק מדהים. לא סתם "מדהים" פשוט… מדהים.
הכתיבה שלך כל כך יפה, שאני שוקעת בה לחלוטין. כל מילה, כל משפט מלווה במעין רוח סוחפת של רגשות ואווירה שלא חורגת מהקצב הקבוע של העלילה, אפילו לא לרגע. בפרק קצר אחד כזה, אפשר לראות את הכישרון האדיר שלך. אני כל כך רוצה לקרוא את ההמשך שאני מרגישה שהזמן מתבזבז לי על כתיבת התגובה! הזוי! חחח
אז… אם תסלחי לי, אני רצה לקרוא את ההמשך, רק רציתי שתדעי שזאת יצירת אומנות.