נערת הפרחים – פרק 7
אז גיליתי שמייקל חי, שזה נחמד.. אבל לא היה לי דחוף ללכת לבקר אותו אחרי שגיליתי איפה הוא היום.
אני לא יודעת אם זה קרה כי ראיתי את מייקל או יותר נכון שמעתי, או כי הגעתי למקום כל כך קרוב אליו.. אבל אחרי אותו לילה אצל השותף של מייקל לדירה, החלטתי שזה מספיק. במספיק אני מתכוונת- החלטתי לעבור מניו יורק לקליפורניה. למה קליפורניה?
קיץ
ים
אווירה
כסף קל
קליינטים שלא מכירים אותי
לא חיכיתי לעוד זמן שיעבור, ואחרי שבועיים מהרגע שהחלטתי לעבור, נפרדתי מאלכס וקניתי כרטיס טיסה מניו יורק לאל איי במחיר שהשאיר אותי כמעט בלי כלום.
עליתי לטיסה עם תיק גב גדול, מלא בכל הרכוש המועט שלי (ולא כי אני לא לובשת יותר מידי בעבודה) ולא הייתה לי שום תכנית לגבי המגורים והעבודה בקליפורניה.
ביום שהגעתי, היה לי חיוך על הפנים בגודל של בננה. ממש ככה. משדה התעופה ניסיתי לעצור מכוניות שיתנו לי טרמפ לים ובלי צורך בהרמת החצאית או פתיחת כפתור בחולצה, מכונית עצרה לי תוך פחות מדקה.
הוא היה בן 17 בערך, שיער חום ועיניים ירוקות שגרמו לי לרצות להישאר.
"לאן את צריכה בלונדי?"
"לחוף"
"כנסי" הוא אמר עם חיוך.
נכנסתי לאוטו והוא התחיל לנסוע, מגביר את המוזיקה הרועשת ולא נותן לשקט בינינו להיות מביך. "מאיפה את באה?" הוא שאל
"ניו יורק"
"ניו יורק! דרך ארוכה עברת.. ולפי התיק, זה לא נראה כאילו את נשארת הרבה"
"זה כי.. אני לא.. אני עברתי לכאן עכשיו, אני נשארת" גימגמתי, מחפשת איך להסביר את העבודה שאין עלי כלום כמעט.
"עברת? מגניב! איפה את ישנה בלונדי?"
ניסיתי לצאת מהשאלה ועניתי "מה הקטע של הבלונדי? יש לי שם"
"גם לי, רוצה לדעת אותו?" הוא אמר עם החיוך שלא ירד לו מהפנים
"זה סוג של משפט פתיחה? כי זה לא באמת עובד"
"אז את ראש בקיר אני מבין.. קשה להשגה. קוראים לי אוליבר, ולך?"
"הא.. " באתי להגיד האנה, ואז אמרתי לעצמי –מקום חדש התחלה חדשה. "אשלי"
"נעים להכיר הההאשלי"
הגענו לחוף ואמרתי לו תודה, אבל הוא החנה את האוטו וירד גם. "אתה מצטרף אלי?"
"אני חושב שאת זאת שמצטרפת אלי" הוא אמר
"אני לא חושבת ש.."
"אני דווקא חושב שכן" הוא עצר לי את המילים
הלכנו לאורך החוף ודיברנו הרבה, לא שיקרתי לו לגבי, פשוט המעטתי בפרטים כמו "אני זונה" ועוד דברים שאני לא גאה בהם בחיי. אוליבר היה נחמד, מצחיק והוא אהב להקשיב. לא שמתי לב לעובדה שכבר חושך בחוץ ואין לי באמת לאן לחזור בסוף היום, או מספיק כסף בשביל לשלם למקום שינה.. התיישבנו על החול בשלב מסוים, עד שאוליבר אמר "אני מורעב, רוצה לאכול משהו?" הייתי אומרת לו שאין לי כסף.. אבל עדיף שלא.
"אני לא יודעת.. " עניתי
"לא יודעת? יש לי בדיוק את המקום!"
הגענו למסעדה מקסיקנית קטנה, אוליבר אמר שהוא גדל בה ושהוא מכיר את הבעלים של המקום, הוא היה בעבר חבר של אבא שלו. הוא גם אמר שהוא ממלצר שם מידי פעם כשהוא צריך עבודה.. נקודת דמיון? לא נראה לי..
"הולה אוליבר! כבר כמה ימים שלא ראינו אותך!" צעק אחד המלצרים לאוליבר במבטא ספרדי איך שנכנסנו בדלת.
"אמיליו! קומו איסטס?" אוליבר ענה למלצר בספרדית
"הכל טוב.. מי החברה החדשה?" אמר לו אמיליו
"אשלי- אמיליו, אמיליו- אשלי" אוליבר הכיר בינינו
"היי נעים להכיר" אמרתי לאמיליו בחיוך
"כל חבר של אוליבר הוא גם חבר שלי, סניורה! תרגישי בבית" אמר אמיליו
הלכנו לשבת באחד השולחנות ואמיליו לקח מאיתנו הזמנה שאוליבר בחר בשביל שנינו כי לא באמת הכרתי את המאכלים המקסיקנים שהיו בתפריט.
"אתה מדבר ספרדית?" שאלתי את אוליבר
"ממש לא.. מבין קצר ויודע כמה מילים פה ושם"
"תמיד רציתי ללמוד עוד שפות" אמרתי
"אז תלמדי למה את מחכה?" אוליבר גרם להכול להישמע פשוט פתאום וחסר כל בעיה
"אמרת שהבעלים של המקום היה חבר של אבא שלך.. התנתק הקשר?"
"לא בדיוק.. כאילו.. אבא שלי, מת לפני שנתיים בערך" אוליבר אמר באיטיות ולא ידעתי מה להגיד לו על זה..
"אני מצטערת.."
"אל.. זה בסדר אני השלמתי עם זה, צריך להמשיך הלאה"
"צריך להמשיך הלאה.." חזרתי אחריו
למזלי, אוליבר היה כל כך נחמד אלי שהוא אפילו לא נתן לי לשלם. אבל לא רציתי לנצל אותו יותר אז אחרי שהיינו במסעדה והוא שאל אותי איפה אני ישנה באותו לילה כדי לקחת אותי לשם, אמרתי לו שזה בסדר ושאני יסתדר לבד, המצאתי לו איזה סיפור גרוע על זה שאני ישנה אצל סבא וסבתא שלי ושאמורים לבוא לאסוף אותי. נפרדנו לשלום וקבענו להיפגש בחוף למחרת בבוקר כדי שהוא ילמד אותי לשחק כדור-עף חופים.
ברור שלא היה לי לאן לנסוע או איפה לישון.. חשבתי שהכי נוח יהיה לישון בחוף על החול.
באותו לילה, על החול, עם חול בבגדים, חול בפה בין השיניים, בשיער, בעיניים ואיפה לא, ישנתי את השינה הכי טובה בחיי. אני לא יודעת להסביר את זה אבל הייתי שמחה, פתאום הרגשתי שייכת, כמעט בבית.. פתאום האמנתי שמכאן יכול להיות רק יותר טוב ושיהיה בסדר.
תגובות (0)