נערת הפרחים – פרק 5

הדירה של אלכס הייתה מבולגנת ומלוכלכת אבל מרווחת, לא כמו שלי ושל מייקל. היה לו סלון גדול יחסית, עם מלא בגדים זרוקים בכל החלל שהסתירו את העובדה שהייתה שם ספה. המטבח היה מלא בכלים משומשים ולא שטופים וראיתי מולי עוד דלת לחדר השינה. "המיטה כולה שלך, אלא אם את מעדיפה לחפש את הספה.. אני יוצא לכמה סידורים ואני יחזור בסביבות הצהריים" אלכס יצא מהדלת. נכנסתי לחדר השינה שלו ותוך פחות משנייה נעצמו לי העיניים ונרדמתי.

בערב אלכס העיר אותי לעבודה. אני זוכרת את המשמרת הזאת כדבר מזעזע, ג'יין הודיעה שהיא חולה ואני מלצרתי את כל השולחנות לבד. פתאום הכסף לא היה נראה לי שווה את העבודה, פתאום הבנתי שאני לא באמת מקבלת הרבה כמו שחשבתי. אני זוכרת איך עצרתי רגע, נשענתי על הבר, חשבתי על הכסף המועט שיש לי ומה אני יעשה עם עצמי עכשיו- בלי מייקל, בלי דירה, בלי כסף ועם עבודה כמלצרית במועדון חשפנות. לאן אני ילך היום אחרי העבודה? הסתכלתי על הרקדניות "אל תקראי להן חשפניות, תקראי להן רקדניות" ככה אלכס תמיד אומר. איך הן עומדות שם למעלה ואף אחד לא נוגע בהן, חבורות של גברים עומדים מתחתיהן ומסתכלים עליהן בהערצה ממש, בשאיפה להיות שלהן, לגעת בהן. פתאום הרקדניות היו נראות לי מוכשרות ובמעמד יותר גבוה משלי. אני רצה עם המגש והאלכוהול ממקום למקום בלי הפסקה, משרתת את האנשים שמסתכלים על הרקדניות.. איך חשבתי לפני כן שאני במעמד גבוה יותר או במקום מכובד יותר משלהן? לפחות הן יכולות להגיד שהן חשפניות, אני מלצרית במועדון חשפניות.. וזה לא שאני לבושה בצורה הולמת יותר.

גם את המשמרת הזאת סיימתי בבית של אלכס. הוא אמר שאני יכולה להישאר לגור איתו כמה זמן שאני צריכה עד שאתאושש והוא אפילו סידר בשבילי את הסלון שיהיה לי איפה לישון. אחרי כמה ימים הגעתי למסקנה שהכסף שאני עושה לא מספיק כדי לשכור דירה משל עצמי בזמן הקרוב, אז החלטתי לשנות עבודה.
לפני המשמרת, הלכתי לחדר ההלבשה של החשפניות. "אני חושבת שהתבלבלת בחדר מתוקה" אמרה לי החשפנית היחידה שהייתה בחדר והייתה עסוקה בלנעול את העקבים השחורים והמבריקים שלה.
"לא התבלבלתי.. חיפשתי אותך, אחת מכן.. " אמרתי לה
"אחת מאיתנו? מה אנחנו חיות?" היא אמרה בתוקפנות "מה את צריכה, ילדה?"
"אני לא ילדה.. עזבי לא חשוב, אני יסתדר לבד"
"אלוהים ישמור.. אולי פשוט תגידי מה את רוצה?"
"אוקי אני צריכה עזרה ממך 'מתוקה' " עניתי לה בציניות וקצת חיקיתי אותה
"נו .."
"אני צריכה כסף.. ונראה שאתן עושות מספיק בשביל לחיות, אני רוצה גם"
"את רוצה להיות חשפנית? שום סיכוי"
"מה הבעיה? מה אני לא נראית לך טוב מספיק?"
"שלא תביני לא נכון.. את יפה, אני בטוחה שאת חכמה ואני בטוחה שאת יכולה לרקוד.. את פשוט צעירה מידי ולא מפותחת מספיק בשביל להיות חשפנית, כאילו בת כמה את? 14?"
"15" עניתי לה באכזבה
"לא מספיק"
"אני בטוחה שאת התחלת בדיוק באותו גיל, בבקשה תביני אותי אני חייבת את זה.."
"מתוקה.. בגיל 15, אני לא הייתי חשפנית, אני הייתי זונה"
"מה ההבדל"
"ועוד איך יש הבדל.. שכבתי עם יותר גברים מכמות הגברים שמבקרים פה במועדון כל השבוע, חלקם יכלו להיות סבא שלי וחלקם הגזימו עם הבקשות שלהם.. אבל זונה חייבת לעשות הכל אם היא רוצה לקבל את הכסף ואם להיות כנה, הכסף היה יותר טוב"
"אני לא ישכב עם אנשים בשביל כסף.. יש רק אחד שאני מוכנה לעשות את זה איתו"
"חברה, אני לא אמרתי לך ללכת למכור את עצמך. רק אמרתי לך איפה אני הייתי בגיל 15 אחרי שאמא שלי זרקה אותי מהבית והייתי זקוקה לכסף".

יצאתי מהשיחה הזאת חסרת כל רעיונות לאיך להמשיך.. חשבתי שלרקוד על עמוד זאת התחנה הכי נמוכה שאני יכולה לרדת בשביל כסף טוב שלא דורש מיומנויות גבוהות..
איפה מייקל שלי? איפה הימים של ההרגשה החזקה שהכל יהיה בסדר בסוף?
"האנה שלי .. מי ידאגך לך אם לא אני? את בחיים לא תחפשי יותר בית.. כי עכשיו יש לך אותי"