נערת הפרחים – פרק 4

אחרי שנה שאני ומייקי ביחד, הצלחנו להשיג מספיק כסף כדי להשכיר דירה. לא גדולה, אפילו קטנה מאוד.. קובייה. היתרון בדירה הזאת היה שהיא הייתה ממוקדמת ברחוב של המועדון חשפנות שאגב קראו לו "האני באני" (השלט תוקן). לא היה לנו הרבה בדירה, אבא של מייקי עזר לנו להעביר מהחדר הקודם שלנו את המיטה, לקחנו מהמחסן שלו מקרר ישן שמייקי תיקן, ביקשתי מאלכס ספה ישנה מהמועדון ועם העזרה הצלחנו להתמקם בצורה הכי טובה שיכולנו בדירה.

החיים עם מייקי היו נראים לי מושלמים, הרגשתי כמו מלכה. זה לא היה כמו לפני כן, אבא של מייקי לא היה מחוץ לחדר, לא היינו פוגשים אותו במטבח.. היינו לבד, רק שנינו. זאת הייתה הדירה הראשונה שהייתה שלי באמת ולא של משפחה שאני מתגוררת אצלה. היינו מעבירים את היום באוכל, סקס, טלוויזיה ועוד קצת סקס.
את העבודה במסעדה איבדתי כי בעל המקום פיטר את ג'יין על רשלנות והלכתי איתה, אבל הכסף מהמלצרות במועדון ומהעבודה של מייקי במוסך היה כמעט מספיק לסגור את החודש.. מייקי היה מבזבז הרבה כסף על כדורים, גם כשהייתי אומרת לו שבסוף נישאר בלי כסף לאכול זה לא עצר אותו. הייתי אז כבר בת 15, אבל הרגשתי כמו בת 30.

יום אחד, הלכנו למסיבה- אני, מייקי, ג'יין ועוד איזה ידיד של ג'יין שהיא הביאה איתה ובחיים לא פגשתי לפני.. קראו לו האוורד. מייקי היה מסטול ומעופף מכדורים, גם ג'יין לקחה מנה והם רקדו כמו משוגעים. אני והאוורד עמדנו ליד הבר, עם משקאות ביד, והסתכלנו עליהם רוקדים ברחבה בלי הפסקה. הווארד כבר היה שיכור עוד לפני שנכנסנו, ותוך כדי שדיברנו על איזה נושא שיחה לא מעניין במיוחד הוא התחיל להעביר את היד שלו מהכתף שלי עד לכף היד באיטיות. לא ידעתי אם הוא מתחיל איתי או שהוא סתם נחמד.. הוא אמר לי שאני יפה, אחת היפות שהוא ראה. התחלתי להרגיש מוטרדת אבל חשבתי לעצמי שאני מגזימה והוא סתם מחמיא לי, עד שהוא התקרב אלי ולחש לי באוזן "התחת שלך.. מה הייתי עושה לך אם היית שלי, רוצה להיות שלי?" לקחתי צעד הצידה והתרחקתי ממנו אבל הוא התקרב אלי בחזרה "סליחה יפה שלי.. לא התכוונתי להבהיל אותך" הוא אמר לי ותפס לי את הישבן. באותו רגע, הייתי כל כך לחוצה והרגשתי כל כך לא בנוח אז הכנסתי לו סטירה חזקה שאני חושבת ששמעו גם עם המוזיקה.. "מה את חושבת שאת עושה??" הוא צעק עלי והלך.
הסתכלתי על הרחבה, לחפש את מייקי, אבל לא ראיתי אותו ואת ג'יין באזור. נכנסתי לתוך המון האנשים המזיעים והרוקדים וחיפשתי אותם, מסתכלת מסביב ולא מוצאת. הרגשתי אבודה וחשבתי שבטח הם הלכו הביתה.. מייקי לא היה משאיר אותי לבד, אבל מייקי הוא לא עצמו שהוא בהשפעה. אז החלטתי לקחת מונית הביתה.

הגעתי לדירה ריקה, חשבתי אולי לחזור לחפש אותם אבל הנחתי שמייקל יצליח למצוא את הדרך שלו חזרה לבד. כעסתי, עליו, על הווארד, על עצמי. נכנסתי כמו שאני למיטה והלכתי לישון.

אני זוכרת שלמחרת בבוקר קמתי ומייקי היה לידי, הוא היה גמור וישן כמו בול עץ. הוא התעורר אחר בצהריים קצת לפני שאני כבר הייתי צריכה לצאת לעבודה. רציתי לריב איתו, לצעוק עליו, להגיד לו כמה הוא אידיוט! אבל לא היה עם מי לדבר.. הוא היה מסטול מרוב שהוא היה מסטול בלילה והעדפתי לעשות את זה בשעה הגיונית יותר. מייקי בקושי דיבר איתי מהרגע שהוא קם והאמת שלא היה לי כוח לדבר איתו, לשאול אותו איך היה אתמול, איך הוא חזר הביתה.. לא עניין אותי.

אז יצאתי לעבודה מוקדם יותר. ב"האני באני" היה כמעט ריק, עוד היה מוקדם מידי ורק אלכס היה שם. ישבנו, דיברנו, אכלנו צ'יפס ושתינו בירה. קצת אחריי ג'יין הגיעה, היא התנהגה מוזר ולא ברור "לאן הלכת אתמול בערב? חיפשתי אותך שעות" ג'יין אמרה לי, קצת לחוצה ומבולבלת "את אותי? אני אותך.. חיפשתי אותך ואת מייקי בכל מקום" עניתי לה
"מייקי? אני לא ראיתי את מייקי.. האמת ש.." היא התחילה לגמגם
"האמת שמה?"
"האמת ש.. סיימתי את הערב עם מישהו"
"יפה לך ג'יין! מי הבחור?" שאל אלכס, שיכולתי לראות את הקנאה על הפרצוף שלו
"סתם בחור.. אתם לא מכירים, אני גם לא באמת זוכרת את השם שלו אז זה לא משנה.."
הרגשתי בג'יין משהו מוזר, לא רגיל, אבל לא הצלחתי להתעסק בג'יין כי כל מה שחשבתי עליו היה מייקי.. הייתה לי מין תחושה שאני מאבדת אותו, שהסמים לוקחים לי אותו. פתאום חשבתי- מייקי שלי מכור לסמים.

לפנות בוקר הגעתי הביתה, מייקי היה ער אחרי שהוא ישן כל היום והיפך לעצמו את השעון לגמרי. אני זוכרת את הריב הזה בצורה הכי מפורטת ומדויקת שיכולה להיות, כאילו הוא קרה לפני כמה דקות ממש..
נכנסתי הביתה, והוא לא אמר כלום, רק ישב שם מול הטלוויזיה והתעלם מהעבודה שנכנסתי. נעמדתי מול הטלוויזיה והוא צעק לי "נו מה??"
"נו מה? בוא נתחיל באיפה היית אתמול לעזאזל" עניתי לו
"במסיבה, ביחד איתך מה את סתומה?"
"ביחד איתי.. אז איך זה שחזרתי לבד הביתה?"
"כן, איך זה באמת שחזרת בלעדי?" הוא ענה לי עצבני
"חיפשתי אותך ולא מצאתי אותך.. אתה יודע מייקל אני באמת מנסה להתמודד איתך שאתה בהשפעה, אבל אני פשוט לא יכולה כי כל עוד יש לך סמים במערכת, אני שקופה מבחינתך ואני לא יכולה להשלים עם זה יותר!"
"תעשי לי טובה" הוא ענה בזלזול
"לא מייקל, אני לא יעשה לך יותר טובות" הלכתי עצבנית לכיוון הארון, הוצאתי ממנו כמה בגדים בעצבנות וזרקתי אותם לתוך התיק שהיה לי על הכתף.
"נו האן מה את עושה לי הצגות עכשיו" מייקל אמר בקול מאוס
"אני לא עושה לך הצגות מייקל, אני פשוט לא יכולה להתמודד עם זה יותר"
"כן כי את ילדה, את תינוקת!! את חושבת שאת גדולה אבל את סתם קטינה שלא יכולה להתמודד עם העולם האמיתי פתאום, נכון?? תלכי מצידי לא אכפת לי כבר" מייקל צעק
ירדו לי דמעות, אני עד היום זוכרת את הכאב ואת המילים שרציתי להגיד אבל לא יצאו לי מהגרון. רציתי לקלל אותו, להגיד לו שזה לא נכון ולקלל אותו עוד קצת אבל פשוט לא הצלחתי לפתוח את הפה. אז הסתובבתי, יצאתי מהדלת וסגרתי אותה בכעס.

חזרתי ל"האני באני", היה שם ריק. רק אלכס היה שם מאחורי הבר וסידר כוסות קוקטיילים בחזרה במקום. הוא ראה את הדמעות שהיו לי על הפנים והורידו לי את כל האיפור מהעיניים על הלחיים ושאל אותי מה קרה, סיפרתי לו אני ומייקל רבנו ושעזבתי את הבית כי הייתי צריכה זמן לחשוב. אלכס חיבק אותי ואמר לי שהכל יהיה בסדר "עבדת כל הלילה, בטח את גמורה מעייפות ילדונת" הוא אמר "יש לך שתי אופציות, או שאני ינעל עליך את המועדון ותשארי לישון פה או שאת באה לישון אצלי בדירה.. מה שנוח לך".