נערת הפרחים – פרק 3

ינאור 1970, שמעתי שלארי מוציא ציונים טובים בבית ספר השנה, ושהוא חבר של קייט סוף סוף.. חיכיתי שהם יהיו ביחד. פגשתי את פאטרישה בהופעה של ג'ניס ג'ופלין, היא הייתה נראת כמו מישהי שחיה את החיים ונהנת מכל רגע, בלי קשר לעובדה שהיא הייתה מסוממת.

אני לבית הספר לא הגעתי באותה שנה, או בכל שנה שאחריה. ממשפחת ג'ונס נפרדתי ואמרתי להם שאני הולכת לגור עם משפחה אחרת.. לא היה להם אכפת והם אפילו לא התעניינו להודיע לשירותי הרווחה. לקח לי ולמייקל כמה ימים להתאהב ולעבור לגור ביחד. טוב, לא לגמרי לגור ביחד.. גרנו ביחידה קטנה בבית של אבא שלו, כי לא באמת היה לנו כסף לשלם שכר דירה.

מייקי ידע את הגיל האמיתי שלי, אמרתי לו את האמת אחרי כמה ימים אבל הוא כבר היה מאוהב.. "שנתיים פה, שנתיים שם.. הגיל לא משנה כלום" הוא אמר. בגלל שנשרתי מבית הספר, הייתי צריכה למצוא עבודה. בקיץ היה נפלא, היינו במסיבות כל היום, עישנו מלא, שתינו מלא, אני עדיין בהלם שיצאתי מהתקופה הזאת בחיים. בחורף, העיניינים החלו להירגע. מייקי חזר לעבוד עם אבא שלו במוסך ואני מצאתי עבודה במטבח של מסעדת אוכל מהיר, העברתי את היום בלחתוך ירקות ולזרוק צ'יפס לשמן. מייקי לא יכל להיכנס לשגרה לזמן ארוך מידי מבלי להשתגע, אז היינו עושים LSD כדי להירגע מידי פעם.

מידי פעם.. בהתחלה הייתי נגד. הייתי אומרת למייקי "חד פעמי זה בסדר, במסיבות גם אני נהנת מזה, אבל סתם ככה כדי להעביר את השבוע?"
"את לא מבינה כלום, זה לא יכול לעשות כלום אם אנחנו עושים את זה במקום בטוח.. זה רק יגרום לנו להשתחרר קצת, את לא חושבת שצריך להשתחרר קצת?" הוא כעס.
אומרים שאהבה גורמת לנו לעשות דברים טפשיים, אז הנה ההוכחה לזה.

עם הזמן בעבודה, התחברתי לאחת מהמלצריות במסעדה. קראו לה ג'יין, היא הייתה בערך בגיל של מייקי לדעתי, אולי שנה פחות. היא עזרה לי להתאקלם במטבח, להבין איך הכל הולך. סיפרתי לה שאני ומייקל מתכננים לעבור לגור ביחד בדירה משל עצמנו. "חמוד מצידך לחשוב שאת יכולה לשלם על דירה עם הדולר ומסטיק שאת מרוויחה פה.. " היא אמרה בציניות.
"זה המקום היחידי שיסכים לקבל אותי כעובדת, אני צעירה מידי"
"בואי איתי היום בלילה אחרי המשמרת, אני יראה לך את המקום עבודה השני שלי."
תמימה. זה מה שהייתי. חשבתי שהיא מדברת על עוד מסעדה, אולי איזה בית קפה שמעסיק קטינות בשעות מאוחרות כי אין היענות אחרת לתפקיד.

אני זוכרת את הפרצוף שהיה לי על הפנים שאני וג'יין נכנסנו לשם. בכניסה היה שלט נאון כבוי, כנראה שלא פעל ולא הצלחתי לקרוא את השם של המקום. הכניסה הייתה דרך מזדרון חשוך וצר, לא כניסה אופיינית לשום מסעדה או בית קפה. כשהיינו בפנים, מצטערת לומר אבל כל מה שראיתי היה תחת על עמוד- רק ברבים. הרגשתי מלוכלכת, מגעילה, חנוקה.. שאלתי את עצמי "האנה, מה לעזאזל את עושה פה?" ולפני שבכלל הספקתי להוריד את הפרצוף השוקיסטי מהפנים, ג'יין שנשענה על הבר שעמד לצידי ודיברה עם הברמן שאלה אותי "מה את שותה?" והחלטתי להוריד את הפרצוף השופט והמוטרד שמסגיר את הגיל הצעיר המוגזם שלי ולענות על השאלה בטבעיות "מוחיטו, עם הרבה קרח" למרות שמה שרציתי באמת היה לצאת משם.

ישבנו על הכיסאות הגבוהים שהיו צמודים לבר, אני ג'יין והברמן שאם הבנתי נכון, השם שלו הוא אלכס. אחרי כמה זמן של דיבורים וצחוק, שכחתי מהעבודה שאני במועדון חושפנות ושמסביבי יש במות קטנות עם עמודים שעליהם בנות ערומות ומסביבן בנים יושבים, מסתכלים ושותים בירה כאילו הם מול הטלוויזיה. כל כך התעלמתי מהעובדה שאני שם ופתאום שג'יין קמה ואמרה שהיא הולכת להחליף בגדים, נפל לי האסימון. נשארתי לשבת על הבר עם אלכס, בחור נחמד, מצחיק, בסביבות גיל ה-30 והוא העביר לי את הזמן בלי שאני ירגיש לא בנוח.
"כמה זמן ג'יין עובדת כאן?" שאלתי אותו
"שנה וקצת אני חושב.. מאיפה אתן מכירות?" הוא שאל
"מהעבודה השנייה שלה"
"ואת שוקלת לבוא לעבוד פה גם?" הוא שאל בטבעיות
"אני? פה? ממש לא!" עניתי בשלילה
"אוקי.. מישהי פה לחוצה" אלכס נבהל מהתשובה התוקפנית שלי
"אני? לא לחוצה.. פשוט אני לא רואה את עצמי עובדת פה זה הכל"
"חבל.. זה כסף טוב"
ג'יין חזרה, לבושה בחולצה שחורה מכופתרת עם מחשוף עמוק ונראה כאילו הכפתורים עומדים להתפוצץ כל רגע. על המותניים היה לה סינר לבן קטן ומתחתיו חצאית מיני אדומה, גרביוניי רשת שחורים ועקבים אדומים בוהקים. הסתכלתי עליה בתמימות, מחכה שהיא תעלה לבמה ומכינה את הפרצוף שלי לא להיכנס לשוק ולהשאיר את המבט טבעי כשזה קורה. ג'יין נכנסה מאחורי הבר, לקחה מגש מלצריות, העמיסה עליו שתי כוסות בירה שהיו מונחות על הבר וניגשה לאחד השולחנות להגיש אותן.
איך לא חשבתי על זה? איך יכולתי לחשוב שג'יין חשפנית? הרי אין סיכוי שג'יין היא חשפנית, והיא יודעת שאני כל כך צעירה.. היא לא הייתה אומרת לי לבוא לעבוד כחשפנית. פתאום הגלגלים שלי במוח התחילו להסתובב, כשג'יין חזרה שאלתי אותה כמה היא מרוויחה והמספר היה נשמע לי באותה תקופה כמו לזכות בלוטו מרוב שהייתי נואשת להשיג כסף.
דיברתי עם אלכס, הוא אמר שאני יבוא למחרת למועדון ויתחיל את ההתלמדות שלי שם.

אז ככה הגעתי למועדון חושפניות.. ומשם רק התקדמתי הלאה בדרגה.