נערת בלוג-פרק 1

״בוקר טוב״ הקול החמים שלו נשמע מעליי.
פקחתי את העיניים וראיתי אותו עומד שם עם ספל קפה וחיוך פרוס על פניו. חייכתי אליו בחזרה.
הוא נשק לי והתיישב ליידי על המיטה, בזמן שאני עוברת משכיבה לישיבה. סקרתי בעיניי את חדר השינה הגדול והיפה שלנו.
הייתי גאה בעצמי שהצלחתי למצוא אהבה, עבודה טובה ולבנות בית כל כך יפה במקום שאני כל כך אוהבת. בעיר חדשה ושלווה. להתחיל מחדש.
״אני כל כך אוהב כשאת מחייכת״ הוא אמר לי והגיש לי את ספל הקפה החמים שהכין לי.
״אני חייב ללכת אל העבודה. תסדרי פה היום?״ ״בוודאי. למרות שאתגעגע.״
הוא נשק לי פעם נוספת ויצא מהחדר בזמן שהוא לוקח את התיק שלו ומסדר את העניבה שעיטרה את החליפה הכחולה שלו.
נותרתי שם לבד, מאושרת בצורה שלא הרגשתי עד היום.

כעבור שעה בערך נאלצתי לעזוב את הבית כדי ללכת אל העבודה. אני אחות בבית חולים, למרות שהאהבה האמיתית שלי היא אמנות. זה דבר שלא הרבה יודעים עליי, אפילו לא בעלי הטרי. האהבה השנייה שלי היא ילדים. תמיד חלמתי להקים משפחה ולהיות אם ל-6 ילדים לפחות. גם על זה עדיין לא יצא לי לדון עם נורת׳ון, בעלי.

״היי מורגנה. היום את תהיי אחות בחדר לידה. בהצלחה.״ הודיעה הבוסית שלי בקרירות. שמחתי עד אין קץ. הרי אני כל כך אוהבת ילדים, ויש משהו כל כך קסום בלידה. להביא חיים לעולם. זה דבר לא יאמן.
במשך כל היום הזה הייתי באופוריה. חיוך נפרס על פניי במשך כל היום הזה.

בערב, כשנורת׳ון סוף סוף שב מהעבודה, סיפרתי לו על היום המדהים שלי בעבודה.
״היום הייתי אחות בלידה.״ אמרתי נרגשת. ״אוי. מסכנה שלי.״ הוא אמר וליטף את ראשי. ״למה מסכנה?״ ״בגלל שנאלצת להיות ליד תינוקות. אם יש משהו שאני שונא בעולם הזה אלה תינוקות. תינוקות ואמנות, ליתר דיוק.״
בשמע הדברים האלו התכנסתי בתוך עצמי עצובה. לא היה לי שמץ של מושג שהוא שונא עד כדי כך תינוקות.
זה קצת שבר את ליבי אפילו. אבל החלטתי לא לשתף איתו את החלומות שלי עדיין.
לא ידעתי אם יש טעם לנסות בכלל, אבל חבל לפרק את הכל זמן קצר כל כך אחרי החתונה.

באותו הלילה הלכתי לישון עצובה. נורת׳ון שאל אותי למה, אבל לא עניתי לו. כשהתעוררתי בבוקר הוא כבר היה בעבודה.
ירדתי אל המטבח כדי לאכול משהו אחרי השינה, בזמן שדפיקה נשמעה בדלת.
בחור גדול ומגושם בתחפושת של אריה עם חולצה ירוקה עמד על מפתן הדלת.
הוא שר שיר מטופש עם תנועות מטופשות ובסוף השיר הגיש לי עלון עליו כתוב באותיות גדולות ומודגשות ״אוניברסיטה ללימודי אמנות, עסקים ועוד״.
״אם את טובה במקצועות שכתובים בעלון את יכולה לגשת אל מבחן ואולי תקבלי מלגה״ הוא אמר לי.
״אני אשמח״ חייכתי עבורו, ופתאום כל העצב נשכח.
אלך לאוניברסיטה. אלמד אמנות. לא אכפת לי אם מישהו יגיד אחרת.