נערה כלואה ומאוהבת פרק 2

"אל תתעצלי, תמשיכי לעבוד!" צעקה עלי האישה. "בסדר, בסדר…" מלמתי. המשכתי לנקות את הרפת באי-רצון. הריח היה מגעיל והאישה מרחוק צחקקה בלעג. אחרי בערך חצי שעה האישה קראה לי לבוא לאכול. לא היה לי מצב רוח לאכול, הייתי מדוכאת. "תאכלי כבר! אני לא אשמור לך את האוכל לאחר כך!" צעקה עלי. "כן, גברתי.." אמרתי והתחלתי לאכול. האוכל לא היה משהו, אבל אין טעם לצפות לאוכל טעים מאישה שלא אוהבת אותי כלל. "אפשר מים?" ביקשתי. "תלכי למזוג לבד, ואל תתחילי עם התירוצים: "כואבות לי הרגליים", "עבדתי קשה", כי זה לא מעניין אותי" אמרה לי בקול כועס. מיד קמתי, לקחתי כוס ומזגתי מים. "אני מקווה מאוד שעשית הכל כמו שצריך" אמרה ולגמה מכוס הקפה. "כן.." השבתי. היא תמיד מקפידה שאני לא מתרשלת בעבודה. אם היא רואה שאני מתרשלת בעבודה היא מכה אותי ומכריחה אותי לעבוד עוד יותר. שתיקה שררה במשך כמה דקות. "מה קרה את שותקת? את מנסה שוב למצוא תוכנית לברוח?!" אמרה. "לא, לפעמים אנשים שותקים.." השבתי. "אני רוצה לדעת משהו" "מה?" "למה חטפת אותי?! איפה ההורים שלי?! למה את עושה לי את כל זה?!" "תסתמי! אין לך טעם לשאול, אני הרי לא אגיד לך..את אצלי, זהו, תשלימי עם זה שלעולם לא תצאי מכאן!" מיד היא דפקה על השולחן בעצבים וקמה. פחדתי, פחדתי שאולי היא תביא חפץ ותכה אותי. אך במשך כמה דקות נשמע שקט, קמתי באיטיות והבטתי מדלת חדרה. ראיתי שהיא ישנה. הלכתי חזרה אל הסלון הקטן והתיישבתי בכורסה. לאט לאט נעצמו עיניי ונרדמתי. "קומי, קומי כבר!" שמעתי קול. פקחתי את עיניי באיטיות וראיתי את האישה. "מ-מה?" אמרתי בעייפות. "קומי כבר! ארוחת הערב מוכנה…" אמרה והמשיכה לנער אותי. "בסדר, בסדר, אני קמה.." השבתי בעייפות. קמתי מהכורסה והתיישבתי לאכול. סיימתי את האוכל והגברת צעקה עלי שאלך להתקלח ואשן. לקחתי בגדים מהארון ומגבת והלכתי להתקלח. המים היו חמים ונעימים, חבל שהחיים שלי לא נעימים. במשך כמה דקות הייתי באמבטיה עד שהאישה צעקה עליי שאצא ואלך לישון. מהר התנגבתי, שמתי בגדים ויצאתי. נכנסתי לחדרי והלכתי לישון…