#נעלי ריצה בעולם איטי – פרק ראשון – תגיבו בבקשה :)

"איזה מזל," אמרתי כשראיתי שהרחבה שנמצאת לפני שנכנסים למבנה מלאה והשער לא נעול.
"חשבת שאיחרנו? סתומה."
"את חשבת בדיוק אותו דבר!" אמרתי בקלילות.
"לא."
"כן."
"לא." הוא ענה בטון שוויצרי.
"כן וזה סופי."
הוא המשיך לדבר, פגשתי את אשלי והתחלנו לדבר, קולו הגבוה נחלש בכל דקה עד שנדם סופית.
"עשית את השיעורים?" היא שאלה כשהתיק הוורוד והקיטשי שלה מונח על כתפה.
"ברור שלא." השבתי בלי להבין מה כל כך מיוחד בעבודה הזו.
"זאת עבודה להגשה…" היא אמרה בטון מאוכזב וצפתה בחבורת הבנים שבדיוק נכנסה.
"יופי לי. אני ממילא לא עושה עבודות אף פעם." אמרתי בטון מריר.
היא שתקה ובהינו אחת בשנייה עד שהצלצול קטע את מעשינו. "נלך."
"מה יש עכשיו?" שאלתי אותה והיא חשבה.
"כימייה," היא אמרה בלי להניד עפעף.
נכנסו למבנה המוארך. קלטתי בזווית עיניי את חלק מהמורות מפזזות במסדרון וחלקן בכלל לא מתעניינות ויושבות רגל על רגל על כוס קפה. או תה.
נכנסנו לכיתת המדעים. היה שיעור משעמם אז שקעתי בחלומות שלי.
פרוטונים צפו לי במוח עד שהשחור כיסה אותו, נרדמתי.

קמתי מהצלצול הקולני שבישר על ההפסקה.
"מטומטמת." שמעתי קול. לשם שינוי זה לא היה דווין, זו הייתה לנה.
"היי," אמרתי ללא סבלנות.
"היי גם לך." היא אמרה בקול מתנשא.
"לנה מלכת הכיתה שג'ולי נשרכת אחרייה כמו דבילית… מה את רוצה?"
"הרבה." היא צחקקה.
"ומה עכשיו?" אשלי התפרצה. היא בדרך כלל הייתה שקטה. ההפך הגמור ממני.
"בקרוב יהיה לי קלף מיקוח." החיוך שלה התרחב מרגע לרגע והרגשתי שאני רוצה לתת לה אגרוף בפרצוף, "זה פטריק."
"ו… מה איתו?" לא הבנתי מילה. פטריק היה חבר שלי פעם ונפרדנו בגלל המרחק.
הוא חזר ולא היינו ביחד. בימים האחרונים היו לנו כמה קליקים. אבל מאיפה היא יודעת?!
"כלום." היא כמעט התפוצצה מרוב אושר.
"מה את רוצה ממני?"
"נראה אותך אומרת: 'אני אהפוך את פטריק לחבר שלי ואנצל אותו.' אין לך אומץ."
"יש לי! הנה…" התעצבנתי ונשמתי נשימות ארוכות. "אני אהפוך את פטריק לחבר שלי ואנצל אותו…" גלגלתי עיניים. "מה הבעיה?"
היא היית נראית כמו מטומטמת עם החיוך ההזוי שלה. היידים שלה היו כל הזמן בכיסים.
נשמע קול צפצוף. "מה עשית בפלאפון?" הגברתי את הקול.
"הקלטתי אותך." היא צחקה ורצה בין המסדרון ההומה תלמידים.
"מה?! לא!!!" צרחתי ורצתי אחרייה. נתקלתי בכמה ילדים ודחפתי אותם הצידה.
"תעזבי אותי!" היא צווחה כשתפסתי בחולצתה.
החולצה שלה נקרעה ואיבדתי קשר איתה. היא אבדה בין הילדים.
למה היא עשתה את זה בכלל?
היא מאוהבת בו. והרסה לי את כל הסיכויים לדבר איתו בכלל. לנה החרא. היא תשלם על זה בגדול.