נסיעה להודו 2007/ 8

הארמון הוא הצטברות או ליתר דיוק גיבוב של מבנים, שכל מהראנה הדביק למבני קודמיו מבלי לדאוג לרושם הכללי. עבודה רבה הושקעה באלמנטים הבדידים כמו חלונות שבכה מאבן וספי כניסה מסולסלים בסגנון זנב טווס פרוס. אף אחד לא התאמץ לבדוק את ההתאמה מבחוץ או אולי מה שגרוע יותר דוקא כן. כעת אנחנו בחלק הציבורי של הארמון, שנתרם מרצון או מאונס למוזיאון עירוני. הציורים מושקעים עד מאוד וניתן להעריך, שעל כל ראש נוסף שנדחס פנימה קיבל הצייר בונוס. קשה לדעת אם החצרנים הונצחו אישית, כי לנו פרצופיהם נראים אותו דבר. כולם עגלגלים ומדושנים, נוטפי חשיבות ומצוידים במיטב חידושי הנשק בני זמנם. כאשר המהארנה מתפנה ממלאכת הבסת אויביו וארגון מצעדים, הוא טובח ללא רחם בבעלי החי הנשכניים של סביבתו ממרום שבתו על פיל או בין ענפי העץ. משרת צמוד דואג לספק לו כלי נשק או רובה טעון שלא יאבד זמן לריק על עבודה ידנית בזויה. לירות זה מלכותי.
לאחר צפיה באין סוף מהראנות בערים שונות אתה תוהה איך נותרו נמרים, חזירי בר או פילי פרא לאכלס את השמורות בהודו. אולי כמו שנותרו תושבים אחרי כל המלחמות ומעשי הטבח למיניהם.
אחרי הקטע האמנותי נודדים להיכל השגעונות הפרטיים. מהארנה יקר הזמין סט רהיטי זכוכית מאנגליה. הוא מת לפני שזכה להשתמש בהם והיורשים מצמצמים את ההוצאה בעזרת הצגתם לציבור. כיאות ליוקרתם המיליטריסטית מוצגים כלי הנשק שבעזרתם נמשך המאבק בקיסרות המוגולית וצבאות כילו אלה את אלה בהשתלטויות מתחלפות על מבצרים אימתניים. הארמון באודאיפור אמנם חסין במידת מה, אבל בהשוואה למבצרים שראינו אחר כך לא נועד לעמידה רצינית במצור. זו עיר תענוגות כפי שמעיד האגם המלאכותי שבנו השליטים והיא לא נהרסה, בעיקר בשל מיקומה ההררי ובזכות החלשותה של האימפריה המוגולית. איננו יכולים להעיד על דרכי הגישה כי הגענו לכאן במטוס.
החלק שנותר בידי המשפחה סליחה הקרן, שכן הרכוש הפרטי כבר לא בטעם טוב הפך למלון יוקרה והכרטיס כולל גם תלוש שמקנה לנו את החסד ללגום תה בסביבה הולמת.
חיפשתי במילון פירוש למילה מהאראג'ה או מהאראנה. מסתבר ששליטים מקומיים אימצו לעצמם תארים כטוב על לשונם. במומבאי נתקלנו כבר בצ'אטראפאג'י (צ'יפ עליון) ואילו השושלת של אודאיפור לא הסתפקה בפחות מראנא (מלך) ומהאראנה (מלך גדול). הכיבוש הבריטי הכיר בדרגת נסיך בלבד, שלא יכורסם במעמדו של מלך אנגליה. 120 הנסיכים החשובים ביותר דורגו בסולם החשיבות על פי מספר יריות התותח שתושמענה כאשר הוד רוממותם מגיע העירה (מקסימום=21).
עכשיו נפלתי על אתר, שמביא מעין ספר דברי הימים לשושלת הסיסודיה של אודאיפור וכיתובית המשנה משתבחת ב- 19 יריות תותח. רשימת היוחסין מתחילה בשנת 566 ושם השליט הנוכחי (לידיעת ממשלת הודו הסבורה שהיא בעלת הריבונות) מכיל 21 רכיבים ואינני יודע אם לצרכי יום יום משתמשים בראשון או באחרון. הוא השליט ה- 76 בשושלת והמאהארנה ה- 34 של אודאיפור.

יש בהודו חברת תעופה שמוכרת כרטיסים בלא הקצאת מקומות, כמעט כמו אוטובוס עירוני. גילה, שנרגעה מעט מפחדיה מוכנה עכשיו להמיר את כרטיסי הטיסה לאמריצאר מחברת ג'ט היוקרתית לחברת אייר דקאן העממית. תוך ירידה לעבר האגם פוקדים סוכן נסיעות של סתם ומבקשים לברר מחירים. יוצא שכרטיס יחפני עולה רבע ממחיר הכרטיס שמכרו לנו בארץ, אבל גילה עדיין אינה בשלה לצעד הנועז. עכשיו היא חוששת שיטלו את כספה ויציגו אותה ככלי ריק, הספר הרי מאיים על כך במפורש.
בינתיים חוטפים שיט מקוצר באגם, שכרגע אינו במיטבו. הסירה שטוחת תחתית ועדיין כמעט מגרדת את הקרקעית. בעיתון קראתי על בעיית בצורת ברג'אסטאן והדלדלות מקורות המים בשל קדיחה פרועה. פתרון נוסח הודו גורס הנחת צינור ענק שישקה את הערים החשובות. הטלת משמעת על הציבור נחשבת צעד של התאבדות. הפרט יסחט את הסביבה עד תום ואז יבוא בתלונות על אזלת יד הממשלה ויתבע שתחוש לעזרתו וזו תחשוש להציע שינוי ארחות חיים, כי על פחות מזה נרצחים פה בני אדם.
בעל הסירות שולח אותנו ביד בחור צעיר אולי נער, שהיה מעדיף לא לעשות משהו אחר מאשר להזיע בהעתקת 2 זרים כבדים מאותו מקום לאותו מקום. מלבושם אפילו לא ברור כמה טיפ ישאירו. עבודה זולה גובה מס משלה, ולעתים קרובות הוא מתבטא בטעם רע בפה.
ליד האגם התיר אחד המהאראנות לוזיר הנאמן שלו לבנות חווילה מפוארת ביותר. חווילה נקראת בהודו האוולי וכמוה מפוזרות אלפים בכל מקום שאנשים צברו עושר והשפעה. יש רק להקפיד, שביתם לא יעלה בתפארתו על ארמון השליט שאז שכרם כרוך בהפסד, של הראש או של הבית. כצפוי, מתנהל שם מוזיאון ומוצרי העושר מופגנים במלוא נפיחותם ורק חסר מאגר כלי הרצח, שכנראה נותר פררוגטיבה של משפחת השליט. אז ראינו עוד ארמון מושקע ותעינו בין חדריו כמעט עד כדי פניקה כי היתה שעת בין ערביים והדממה לחשה באוזנינו שנותרנו בודדים בבנין. פתח בלתי הגיוני הוביל אותנו למטה והחוצה בסופו של דבר. הבאגור קי האוולי הזה (כלומר ההאוולי של באגור) עורך גם ערבי ריקוד ואת זה אין סיכוי שגילה תפספס ועל כן נשוב לתעות בו גם הערב. דרך אגב, אחרי מות הוזיר (ששמו היה בדאוי), נפל הבניין בדרך כלשהי לידיו של מהאראנה משהו מבאגור ונגמל ממנו רק עם עצמאות הודו. השם שייך איפה לפולש האחרון, אבל הבעלות היא בידי המדינה.