נסיכה בגוף ערפד-הקדמה (נכתב עם א.מ.ש המקסימה~)

*הערה: לא אני בחרתי את השם. זו הפיצול שלי.
מאפייני העולם:
~עשרים אחוזים מהאוכלוסייה נולדים ערפדים ולכל ערפד יש כוח מיוחד שייחודי רק לו.
~עולם רגיל של בני אדם כשערפדים באים בלילות למצוץ את דמם של בני האנוש הנחותים וחסרי כל החשיבות. ~הערפדים (אנחנו) הם ערפדים אגרסיביים שדבר אינו מעניין אותם מלבד דם דם ועוד דם. הם לא חברותיים במיוחד, כמו שניתן היה לנחש כבר לפני כן, אבל בסביבתם שלהם יכולים להיות כמעט כמו בני האדם מבחינת החברה הרגילה של בני האנוש הרגילים והנחותים חסרי כל החשיבות.
~הם יוצאים בלילות ללימודים ובשעה שלוש בדיוק המבוגרים יוצאים לצייד דמם של בני האנוש. הערפדים הצעירים (אלו שעוד לא הגיעו לגיל 19, ולא סיימו את התפתחותם כערפדים) גרים בפנימיות מיוחדות בשבילם.
~הערפדים הצעירים לא חייבים לשתות הרבה דם, הם יכולים לאכול גם אוכל רגיל כדי לקבל אנרגיה ולשרוד. אבל הם חייבים פעילות גופנית מומרצת לפחות פעם ביום על-מנת שלא יהפכו לבטטות מחשב, מה שלא ממש רצוי אצלם.
~הם עיוורים בשמש. הם לא יכולים לראות דבר באור יום מכיוון שעיניהם לא בנויות לאור החזק ואישוניהם לא יכולים להתכווץ ולכן תאי הראייה שלהם נשרפים. בלילה הם כמו "מתחדשים" ועיניהם, המורגלות לחושך, מתחדשות גם הן.
~ערפדים לא יכולים לחלות במחלות הטיפשיות של בני האדם, אך יש להם מחלות משל עצמם כמו: הרעלת שמש, הרעלת דם שהוא לא של בני אנוש, התחלת פעימות הלב בצורה מחודשת, אי התחדשות תאי הראייה בעין מה שיגרום להם להיות עיוורים, מוות עקב שתיית דם מרובה, מוות עקב מחסור בדם, מוות עקב הפיכת לערפד-בטטת-מחשב, מוות עקב מחסור בפעילות גופנית, מוות עקב חוסר חשיפה לחושך מוחלט, מוות עקב עשיית סקס עם חתולים כי הם קדושים ושטויות, מוות עקב שתיית דם מחזור של בנות, מוות עקב הצלפות אחרי שאתה מחליט לישון באמצע שיעור בבית הספר ובמקרה יש לך שם את פרופסור בראוניז, הערפד הכי מעצבן עלי אדמות וכו' וכו', מוות עקב עשיית שיעורים על דעת עצמך, הקצרת רגליים עקב חיידק טורף, מחלת הזדקנות לא נורמלית (למי שלא הבין, אנחנו לא אמורים להזדקן, לא אחרי גיל 19), מוות עקב הפיכה לבן אדם איכשהו, מוות אחרי שחולים איכשהו בכוח הקסם במחלה של בני אדם מטונפים, נולדים עם צבע עיניים שונה או שהוא משתנה – זה גורם לנכות ערפדית, ועוד כל מיני מחלות.
~ערפד אינו יכול להזדווג עם ערפדית אלא אם הם התרחצו יחדיו באגם במים הקדושים. זמן ההיריון של ערפדיות אורך כמאה שנה (אני לא ממש אמור לדעת את זה).
~במידה וערפד נושך אדם האדם מת במקום ולא הופך לערפד.

תיאור הדמויות החשובות
אוקיי, נתחיל איתי:
קוראים לי ג'ייס טומלסון.
יש לי שיער שחור כהה ומלא, שבדרך כלל נראה כאילו לא סורק מעולם. טוב, כי אני לא מסרק אותו אף פעם.
העיניים שלי אדומות (כאילו, באמת, ערפד בלי עיניים אדומות?) והריסים שלי מרגישים לי ארוכים מידי לפעמים. פעם אחת מרוב עצבים עליהם לקחתי מספריים וגזרתי אותם. אבל הם גדלו מחדש כעבור חצי שעה בערך.
אני ערפד ממוצע ורגיל בן 17 שרק רוצה לצאת מהחור הזה שנקרא "פנימיה". אני שונא את השיעורים עם פרופסור בראוניז ומעדיף להבריז לחדר שלי. אבל אני לא מסתכן בהצלפות שאני יכול לקבל ממנו (להלן בסעיף "מאפייני עולם" בחלק של המחלות, מוות עקב בלה בלה בלה). אני לא הערפד המצטיין שיש (אני יותר בכיוון של הערפד הכי נכשל שיש), ואני מקבל עונשים וריתוקים על ימין ועל שמאל.
פעם אחת, כשהייתי בן 12, הלב שלי התחיל לפעום מחדש. זה ממש הבהיל את כולם. אבל בסוף איכשהו יצאתי מזה בלי למות. אומרים שזה יקרה לי שוב מתישהו, אבל אני לא דואג כרגע. הלב שלי מתפקד כרגיל (בעצם, לא מתפקד יהיה יותר נכון לומר). יש מישהי שאני די דלוק עליה (יומן יקר, תרצח אותי אחרי שאגיד את זה למרות שאני כבר מת באופן טכני), קוראים לה לורל טובלרון. באופן לא מפתיע למדי היא ממש אוהבת את השוקולודים האלה, טובלרון. אני חושד שיש לי פיצול אישיות-
*אה, באמת?*
ועכשיו הדעה שלי לגבי זה קצת מתחזקת. כלומר, הוא מגיע כל פעם שאני מזכיר אותו.
*אותו?! אני בת, ישמרו האלים! חס וחלילה שאהיה בן.*
או, יופי. אז יש לי פיצול אישיות בת. תתעלמו ממנה.
אני מנסה כבר חמש שנים ללמוד לנגן על גיטרה, אבל זה לא ממש מצליח לי מי-יודע-מה. בדך כלל אחרי שעה של נסיונות מגרשים אותי מהגיטרה ושוברים אותה על המעקה. ואז אני צריך לקנות חדשה בכל פעם.
אם אני לא טועה, לורל (זאת שאני מאוהב בה, להלן העמוד הקודם) אוהבת לראות אנימות ולקרוא מנגות. אני לא מבין איך לעזאזל היא מצליחה לסבול את האנשים המוזרים האלה שמדברים ביפנית ועושים סלט מהמוח-
*טיפש!*
הי! תהיי בשקט, פיצול!
*יש לי שם אתה יודע. באקה.*
אבל אני מנסה להתכחש לקיומך! תביני את זה כבר!
*ואני לקיומך, כך שאנחנו שווים לא?*
את לא קיימת. זהו זה. את לא קיימת. את לא קיימת. ותני לי לסיים את ההקדמה המעצבנת הזאת בשקט!
אז כמו שאמרתי לפני שהפיצול המעצבנת שלי הפריעה לי, אני לא מבין איך לורל מצליחה לסבול את המנגות והאנימות האלו ביפנית שעושה לך סלט מהמוח.
*טיפש…*
אוי, תהיי בשקט כבר!
*לחשתי. אז אל תקשיב. אתה יכול להתעצבן עלי ואני לא? ס'ה!*
בדיוק! כי את לא קיימת בכלל!
*בטח שכן. אני יכולה להיות אתה מתי שארצה.*
מה שתגידי. את סתם קול מוזר בראש שלי.
ועכשיו, אחרי שהפיצול המעצבנת שלי תהיה בשקט ותיתן לי להמשיך, אני אתאר לכם את החבר הנחמד והטוב שלי שלמזלו הרב לא זכה בפיצול מעצבן (אני מתאר לעצמי שכך הדבר).
אוי יופי, היא צוחקת לי במוח עכשיו. לעזאזל איתה, אני כל-כך שונא אותה! כל-כך!
*הי, תשתוק עכשיו. אני גם לא הכי מתה עליך.*
אז זה הדדי. נחמד.
*תמשיך, אני רוצה לראות איך תתאר את החבר המטומטם שלך.*
הי! הוא לא מטומטם! הוא פשוט… אה… לא כל-כך חכם.
*קוראים לזה מטומטם.*
מה שתגידי. אני קורא לזה לא כל-כך חכם. תתמודדי עם הכאב שבלהיות פעם אחת טועה!
*אבל אני צדקתי.*
אוי, תני לי כבר לתאר את החבר שלי!
*טוב, בסדר. אל תתעצבן.*
אז לחבר הכי טוב שלי קוראים פיטר ג'ונסון והוא יכול להיות ממש קרציה לפעמים (כלומר: תמיד). למרות זאת אנחנו החברים הכי טובים (טוב, בערך). יכול להיות שזה בגלל ששנינו סתומים של ממש אנחנו מתחברים, אבל קשה לי להאמין בזה.
*תלמד לקבל את העובדות, ג'ייס.*
תשתקי כבר!
הוא די נכשל יותר ממני בבית ספר, והוא די יותר בעייתי ממני (יש לו הפרעה נפשית מסוימת שאני לא מצליח לגלות – לא שזה שונה ממני כל כך), ואין יותר כל כך מה לספר עוד עליו, אני חושב. הוא די משעמם, כאילו – בצורה של חבר. הוא משעמם שאפשר להעביר איתו את הזמן ולקרוא לו החבר הכי טוב.
*שקר.*
מה?!
*יש יותר לספר עליו.*
אני לא חושב.
*אני אומרת לך שיש.*
אבל את אפילו לא מכירה אותו!
*אני כן.*
אוי, מה זה משנה? אני אומר שאת לא מכירה אותו ושאין עוד מה לספר עליו!
*למה אתה תמיד כזה עקשן?!*
כי אני מתכחש לקיומך!
*אם היית מתכחש לקיומי לא היית רב איתי עכשיו. דיביל.*
אז נעבור עכשיו לתיאור אחותי הקטנה והמעצבנת שבמקרה לומדת איתי (וגם גרה) באותה פנימייה.לפחות אנחנו לא באותו חדר.
יש לה שיער חום קצר בתספורת קארה ועיניים אדומות (מיותר לציין זאת…) היא האחות המעצבנת עלי אדמות. היא פשוט בלתי נסבלת. היא מתנהגת כמו… טוב, כמו אחות קטנה. רק שהיא גם נושכת. וטוב, ערפדים שנושכים – גם אם הם נושכים ערפדים – זה כואב.
*לפחות אתה לא מת.*
אני כן מת, דיבילית.
*מהנשיכה, ג'ייס.*
אבל אני כן מת.
*למה על כל דבר אתה חייב להתווכח?*
כי אני מתכחש לקיומך!
*עובדה שאני קיימת, דיביל.*
איך שאני שונא אותך.
*חמוד.*
שונא אותך.
*עכשיו תתאר את אחותך לא? לפחות תכתוב מילה טובה עליה, כי היא ממש אדירה.*
אין לה דברים טובים.
*ל-מה יש לך יומן בכלל? בשביל לריב איתי?*
בשביל לתאר מה לעזאזל אני מרגיש. ואני שונא אותך.
*מה אתה מרגיש אל אחותך?*
אני מרגיש אותך מחייכת! זה לא מצחיק! ואני מרגיש אליה שנאה. וזה די הדדי, הייתי אומר.
*אבל-*
ביי!
*א-*
ביי! ביי כבר! ביי!
*רוץ ללורל חמודי. רוץ, רוץ כמו הרוח!*
ביי!!!